עזרה לקבצן

אתמול הלכתי ברחוב, ופתאום נתקלתי בקבצן.

הוא פנה אליי ואמר: "סליחה, אתה יכול לעזור לי בכמה שקלים?"

עניתי לו: "למה בכמה שקלים? אני אעזור לך בחינם!"

מה חסר לנו?

רבים מאתנו חשו תמיד שונים מאנשים אחרים. עכשיו אנו יודעים שלא רק אנו חשנו כך; אנו שומעים ממכורים רבים שהם הרגישו בדיוק כמונו. כל החיים שלנו חיפשנו משהו שיגרום לכך שנהיה בסדר, שייתקן את הדבר השונה בתוכנו, שיגרום לכך שנהיה שלמים, שיקבלו אותנו. כיום, אנו מאמינים כי כל הכמיהה של החיים שלנו הייתה בעצם כמיהה אל קשר עם כוח עליון; אותו משהו שונה שהיינו צריכים, היה מערכת יחסים עם אלוקים אוהב.

מלחמה?

שלום חברים,

אני חבר די חדש באתר, לכן כנראה ששמי עדיין לא מוכר לכם, אז נעים להכיר (ויותר נעים היה אם לא היה בכך צורך...)

הגעתי להבנה מסוימת בימים האחרונים, ברצוני לחלוק אותה עמכם.

יש שני סוגי מלחמות, ישנה מלחמה שבה יש שני צדדים שנאבקים, כל צד מנסה לנצח, וישנה מלחמה  שבה יש רק צד אחד שלוחם, והצד השני, לא רק שאינו לוחם, אלא באופן פסיבי הוא נהנה מכך שהצד השני מנצח.

אם ארצה לשבץ את הנסיונות שלי במשבצת המתאימה - אשבץ אותה בסוג השני של מלחמה. בה יש רק צד אחד שלוחם. בכל ניסיון אחר - להתפלל, לשמור שבת, ללמוד - מגיע הניסיון מצד אחד, אבל מולו מתייצב צד נגדי חזק שאינו מוכן לחטוא, אבל כשיש לי ניסיון לצפות בפורנו וליפול - אין מלחמה, בשקט בשקט אני מכבה את הנורות האדומות שנדלקות במהירות בראש שלי, ורץ לעשות, ולא רוצה לחשוב בכלל על התגברות. לא שאני מנסה להתגבר וזה לא הולך - אני פשוט לא מנסמה להתגבר, לא מנסה לחשוב, לא כלום, כלום, ורק אחרי הנפילה, אני יורד שוב לעולם המציאותי ואז מתחיל הכאב, אבל אז כבר מאוחר מדי...

החבר 'אלולניק' מגיב:

קראתי פעם ספר בשם "The Power of Habit" והוא מתאר בדיוק תופעה כזו. לדידו, הקב"ה נתן לנו מתנה ליצור הרגלים שעוקפים את המחשבה. בזכותו אנו יכולים לנהוג באוטו, ותוך כדי לדבר עם מישהו, וגם לשים לב לאיזה פרסומת - הכל בבת אחת. אף שנהיגה כרוכה בהרבה מאוד פעולות והחלטות, אבל הם הופכים להיות טבע שני. תוך כדי שאתה מתניע את האוטו ויוצא לדרך, היית שקוע מאוד במחשבות אחרות משל היית בעולם אחר... והוא הדין בהרגלים אחרים כמו קשירת נעליים. יש חלק במוח שלומד את ההרגל, ומאז ברגע שניתן האות, הגוף מתחיל לעשות פעולות אחד אחרי השני בלי לחשוב בהגיון - כמו בהמה. 

המכנה המשותף לכל ההרגלים הוא שיש להם התחלה וסוף. הסוף הוא ההנאה שאתה מקבל מההרגל. לדוגמא, שנעל צמוד אליך ולא נופל. וההתחלה הוא סיטואציה שתמיד קודמת לההרגל, והוא מהווה איתות למוח שעכשיו הזמן לבצע את פעולות. לדוגמא, כאשר יש לך נעל עם שרוכים פתוחים, זה סיטואציה שקודמת לקשירת הנעל.

מאוד קשה לשנות הרגלים, אבל ידיעת המחלה הוא חצי מהרפואה. אחרי שמבינים שסיטוציות מסויימות תמיד קודמות לכל הרגל - יהיה אשר יהיה, עלינו לנסות לזהות את הסיטואציה, ואז ביודעין לעשות בו פעולה אחרת שיתן לנו הנאה חילופית, וכך, (אחרי הרבה מאמץ...) ניתן לפתח הרגל חילופי.

עכשיו בחזרה אליך, אמרת ש"כשיש לי ניסיון לצפות בפורנו וליפול - אין מלחמה". זוהי ההרגל עצמו. השאלה היא מתי יש את הנסיון. בבוקר? בצהריים? בערב? בבית? בעבודה? ודאי שיש איזה מקום / זמן שמאותת לגוף -- עכשיו זה הזמן. נניח נגיד שזה קורה כל יום בשעה 5:00, אחרי שהמשרד מתרוקן. אם תקבע הרגל חדש, לצאת כל יום 10 דקות לפני ולפני כוס קפה, אתה יכול להקדים רפואה למכה.

לקריאת הדיון והתגובות בפורום לחץ כאן

דרך אחרת

אחד הדברים שעזרו לי להישאר נקי מעל שנתיים וחצי, ולרבים אחרים להישאר נקיים פרקי זמן ארוכים, היא הנכונות לבדוק מה עובד, מה מצליח להשאיר אנשים נקיים.

במשך שנים ארוכות, גיבשתי לעצמי דעות ברורות בכל מיני נושאים, וגם בנושא שלשמו התכנסנו כאן: איך אני נשאר נקי. הצרה היא, שכל אותם רעיונות מבריקים ומלוטשים, לא הצליחו להוכיח את עצמם בפועל בשדה המעשה.

הנס שלי כשהגעתי לכאן היה, שהייתי פתוח לשמוע דברים חדשים, בדגש על מה שהצליח בפועל להשאיר חברים נקיים, וקצת פחות מתוך עמדה של בחינה שכלית האם זה הגיוני או לא.

האמת היא שקראתי באיזו שהיא כתבה על תכנית 12 הצעדים שנתיים לפני שהגעתי לכאן. מה שהבנתי מהכתבה היה נשמע מטופש ובלתי הגיוני לחלוטין. ההיגיון שלי אמר שאם אלך על הכיוון הזה, אתרסק לגמרי, כפי שלא התרסקתי מעולם.

הכאב שהיה כבד מנשוא לאחר שנתיים נוספות של תאווה, הביא אותי לכאן בנכונות לעשות כל דבר שכולי האי ואולי יוציא אותי מן הבוץ. התחלתי לקרוא כאן דברים של חברים שנקיים פרקי זמן ארוכים, ולתרגל בפועל את הלכי הנפש החדשים לי שהוצגו כאן. כאמור, זה הדבר היחיד שהוכיח את עצמו בשבילי בעשרים שנות התמכרות פעילה.

מאחל לך שתמצא את הדרך הטובה בעבורך, את הדרך שתשאיר אותך נקי ומאושר!

דרך אחרת

וסביר להניח שהקורא מהרהר לעצמו כי לא שייך לעבוד יותר קשה ממה שהוא כבר עבד והקריב למען הנושא הזה. ויתכן מאד שהצדק איתו. הנסיונות קשים מאד, ואחרי שהשקיע האדם חודשים ושנים על ענין חשוב זה עלולים להתעורר מחשבות של ייאוש, כי כמה מסוגל האדם ללחום עם עצמו. אך יתכן שסיבת אי הצלחתו תלויה בחסרון ידיעה והדרכה איך לגשת לענין ואיך לעבוד עם עצמו, וכדי שיהיה לו אתגר להמשיך לעבוד ולהתמודד, עליו למצוא אפיקים חדשים והדרכה נכונה עד שהדבר יעלה בידו.