שונאי בצע בתשלום

יתרו מציע למשה למצוא "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע" שיעזרו לו לשפוט את העם. אמר משה: 'מילא אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת וכדומה אוכל למצוא. אבל שונאי בצע? קשה למצוא, זהו דבר נדיר במחוזותינו'?.. אמר לו יתרו: 'בשביל עוד קצת כסף תוכל למצוא גם כאלו'...

כנות

רק להיום: מתברר לנו שאנו חייבים להיות כנים, או שנחזור להשתמש.

(חוסר) השמחה שבנקיות

חבר כתב בפורום:

עם שבח והודיה גדולים לקב"ה ולאנשים פה על ימי הנקיות האחרונים, אני מתבייש להודות, אבל אני לא שמח בהם. לא בהם, ולצערי גם לא בנקיות שלהם.

כאילו זנחתי את הנחמה שלי. עברתי כבר תהליכים בחיי (הקצרים) והמון דברים שהייתי עושה, ואהבתי מאוד לעשות, הבנתי שלא מתאים, והפסקתי לעשות. לא היה קל, היה קשה, אבל היינו חזקים.

אבל כאן, יש הרגשה כאילו זנחתי ח"ו חלק מהאישיות שלי (ההרגשה הכי קרובה לזה הייתה כולי האי ואולי כשהפסקתי לעשן).

לכאורה הכל טוב, הרי אני מצליח, אני נקי, החלטתי להפסיק וקיימתי, אך יש תחושה קשה של "אפשי ואפשי, אך מה אעשה והקב"ה אסר על כך" (במובן השלילי של הביטוי).

לא אכחיש, אני נמצא בתקופה קצת לא פשוטה, מרגיש שהחיים שלי מעט תקועים, וכנראה הנקיות היא לא המקור העיקרי של התסכול שלי. אבל הייתה ציפייה שלפחות אמצא בה נחמה, לפחות במשהו אני כן מתקדם. וזה לא סתם משהו, זה משהו שהיה חשוב לי מאוד במשך המון שנים (ולכן אני ממשיך כאן למרות התסכולים).

אבל לא רק שאין בזה נחמה, אלא זה מוסיף מועקה ותסכול, מעין טרוניה:אחרי יום כזה, אפילו לאונן אני לא יכול עכשיו?!

חבר ותיק מגיב:

לאחרונה קראתי משפט בנוגע לטיפולים פסיכולוגיים בגמילה של מכורים, והוא נכנס לי חזק לראש. אני לא זוכר את המילים המדוייקות אבל הרעיון היה שאם מטפל חושב שאפשר לקחת משהו בלי לתת משהו אחר במקומו - אז מצפה לו אכזבה.

זאת הסיבה שבקבוצות יש כל כך הרבה דיבורים על "החלמה חיובית" ולא רק "החלמה שלילית", מה שאומר במילים אחרות שקשה מאוד להיות נקי רק על ידי "לא לאונן" ו"לא ליפול", ובמקום זה צריך שיהיה מה אני "כן" עושה.

בקבוצה הטלפונית של הצהריים, לפעמים יש לי תחושה שאנחנו יותר מידי משקיעים במה שכן, וכמעט לא מתייחסים למה שלא, אבל כפי שאתה מתאר, זה די ברור למה זה ככה. כי רק לא לאונן או לא לצפות בפורנו לא יעשה לנו את החיים מאושרים, והמטרה הסופית היא שיהיה לנו טוב. לכן אנחנו משתדלים להשתמש בכלים שנותנים לנו משמעות לחיים, תמיכה, עזרה, קבלה והבנה.

לא משנה אם אתה בקבוצה או בפורום או בכל מקום אחר, תנסה לראות מה אתה מכניס לתוך החיים, ולא רק מה אתה מוציא החוצה. הטבע לא אוהב וואקום, ואם הוצאת את התאווה ולא הכנסת כלום במקום - זה ימשוך אותך פנימה ובסוף החור יתמלא. השאלה אם הוא יתמלא בדברים טובים ומספקים או בדברים שיתסכלו וישאירו אותך מרוקן.

לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן

כפרה עליך

בצעד התשיעי, מאמצי כמכור ליישור הדורי העבר שלי הגיעו לשיא. שמונת הצעדים שצעדתי יצרו באישיותי שינוי מהותי שאפשר את ההגעה שלי לפסגה הזו. לראשונה בחיי היה עלי לעמוד מול המציאות העגומה שיצרתי, לקחת אחריות על מעשי ולכפר עליהם באופן ישיר. זהו אתגר עצום לכל אדם, בטח למי שברח מהתמודדות מקטנות. לא קל, אבל אני יכול לכתוב בכנות שהתגמול היה הולם ובהתאם.

פחדתי. לא מעט כתוצאה מהמחשבות על הפדיחה שבעמידה באמצע החיים, ביום בהיר, מול אנשים שעשיתי להם עוולות. עזרה לי מאוד העובדה שהגעתי לצעד התשיעי בסמוך לימים הנוראים. אינה דומה פניה לראש ישיבה ("סחבתי" אוכל מהמטבח) בערב יום כפורים, לשיחה מהוססת באמצע החורף או סמוך לפורים. זו גם הסיבה שאני מפרסם את המאמר הזה דווקא בימים הללו, סמוך ונראה לחודשי הרחמים והסליחות. לתשומת לבכם רבותי, זה הזמן הנעים ביותר לעשות את מה שממילא נצטרך לעשות (אם נרצה לחיות...). התקדמו בזריזות בצעדים, הגיעו לנכונות, התייעצו וצאו לפעולה.

החברים הוותיקים אומרים שהכפרה בצעד התשיעי היא הדבר הכי קריטי להחלמה הרוחנית שלהם. לטענתם, לאורך השנים הם לא נתקלו במכור מפוכח שליו שמח ומאושר שלא ביצע את הצעד התשיעי. מי שהגיע למימוש צעד תשע וביסס את השינויים הנדרשים בחייו, נמצא במקום אחר לגמרי ממי שמסיבות כאלו ואחרות נמנע מהצעד התשיעי ולא ביצע אותו. רבים וטובים מאלו שלא חוו את הצעד התשיעי, נשאבו חזרה אל מלתעות התאווה, וגם אלו שלא, מודים שהם תקועים ושחייהם ממשיכים לדשדש. לתשומת ליבכם.

מטבע הדברים לא ניתן לכתוב במאמר אחד, מקיף ככל שיהא, על כל סוגי הכפרה הנדרשים. וכשם שפגיעתם שונה כך כפרתם... אז לתשומת ליבכם: למרות שאביא דוגמאות מפורטות חשוב לזכור שאלו הם רק קווים כללים לרוח "הכפרות" שעשיתי. נא התייעצו קודם לפעולות הכפרה שלכם - לא כדאי לעשות שום דבר לבד! - כמו בכל מקום בתוכנית, גם פה, הדרכה יסודית מוקדמת מבעלי ניסיון, קריטית.  

הודרכתי לחלק את הכפרות לשלוש: ראשית - כפרות ישירות - לאחר תכנון מוקדם ומדוקדק כיפרתי בצורה ישירה מול מי שנפגע ממני. שנית - כפרות לא ישירות - בכל מיני מקרים שמסיבה זו או אחרת לא יכולתי לכפר באופן ישיר, פעלתי למען מי שנפגע ממני בצורה עקיפה. ולבסוף - כפרות שעליי לעשות באופן מתמשך - בדרך כלל שינוי בגישה מול המעגל הקרוב אליי. אשתי, ילדיי, משפחתי והבאים עמי במגע יום יומי.

בזמן שכתבתי את הצעד השמיני – רשמתי את שמות האנשים שנפגעו ממני והגעתי לנכונות לכפר בפניהם. גיביתי את הנכונות בפעולה ממשית כשכתבתי בראשי פרקים ליד כל נפגע נקודות ייחודיות אודות הדרך שנראתה לי כמתאימה לכפרה הספציפית שלו (היו גם כאלו שפגעו בי ולא רציתי לכפר בפניהם וכאן היה עליי לצעוד את צעד "שמונה וחצי" ולסלוח להם. אפשר לקרוא - כאן). חזרתי עם הרשימה הזו לספונסר שלי ולאחר מקצה שיפורים כאלו ואחרים יצאתי לדרך.

על סוגי הכפרות השונות שעשיתי, כולל דוגמאות - מחר בעז"ה

להקטין את הניסיון

ראשית צריך לבדוק אחר המקומות והגורמים לעיקר קושי הנסיון. לדוגמא, ישנם כאלו שחשך עליהם עולמם ואינם יודעים לשית עצות בנפשם, אך כשיתבוננו היטב יגלו שבעת הליכתם במהירות ברחוב אין להם הרבה כשלונות, אלא כל הבעיות מתחילות בעת עמידתם במקום אחד, כגון כשעומדים בחנות מסויימת או מדברים עם חבריהם ברחוב וכדו', וזה הרי ברור, שעמידה כזו למשך חמש דקות בכוחה לגרום לעשרות מכשולים רח"ל.