מעגל הבדידות
אחת התחושות הקשות ביותר שבן אדם מסוגל לחוות זה בדידות. בני האדם נקראו "החיה החברתית", אבל מחקרים הוכיחו שאפילו קופים מוכנים לשלם ולתת ממתקים שהם אוהבים בתמורה לכך שהם יוכלו להיות בחברת קופים אחרים. אלוקים ברא אותנו ככה שהרצון ליחסים בין-אישיים הוא טבוע בנו עמוק מאוד, ולכן אם אנחנו בודדים - זה כואב. אואצ' כמה שזה כואב...
מה שיכול לאפיין בצורה הכי טובה אנשים כמונו שמתמודדים עם התנהגויות שאנחנו רוצים להפסיק זה הבדידות. מדברים על זה גם אצל אנשים שמתמודדים עם בעיות דומות כמו חוסר יכולת להפסיק לאכול, וכמובן אנשים שממש מכורים לסמים, אלכוהול, הימורים או מה שזה לא יהיה. ולמרות זאת, ליבי אומר לי שהבדידות שלנו - יהודים שומרי מצוות המתמודדים עם הנפילות בתאווה - היא גדולה יותר. נכון שגם באלכוהול יש סטיגמה שלילית ובודאי שהשיכור לא בדיוק גאה במה שהוא אומר או עושה כשהוא בהתקף, אבל אי אפשר להשוות את זה לאשמה והבושה שאנחנו חווים כל פעם שאנחנו נופלים, ואלו הרגשות שמהם נוצרת בדידות.
אף אחד לא יכול להיות בטוח מה קדם למה - הביצה או התרנגולת, ולמען האמת זה גם לא חשוב. האם קודם היתה לנו בעיה ביחסים בין-אישיים וזה מה שדחף אותנו אל התאווה או אולי המצב היה הפוך והשימוש בתאווה גרמה לנו בעיות ביחסים בין-אישיים? יכול להיות כך ויכול להיות כך, השורה התחתונה לא כל כך משנה כיון שבסופו של דבר אנחנו תקועים בתוך המעגל הזה שכבר מזין את עצמו.
זה עובד בערך ככה: אני מרגיש רע ובודד, מה שדוחף אותי לנפילה, שאחריה אני מרגיש יותר רע ויותר בודד, מה שדוחף אותי לנפילה נוספת שדוחפת אותי ליותר בדידות וכן הלאה וכן הלאה... מעגל קסמים שלא נגמר.
בדרך כלל מה שניסינו לעשות היה להפסיק את הנפילות ובדרך כלל ללא הצלחה, אבל אולי מה שאנחנו צריכים לעשות זה דוקא להתמקד בחוליה אחרת או לפחות להתמקד בשתי החוליות גם יחד. לא משנה אם אנחנו מפסיקים את הבדידות על ידי שאנחנו בקשר עם חבר בפורום או באימייל או בטלפון או בקבוצה, הרעיון הוא אותו רעיון - לשבור את מעגל הקסמים, להפסיק להרגיש בדידות, ואז להתמודד בקלות יותר עם הנפילות.
