מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
. | ||
|
||
נראה לי די מצחיק להתפלל לה'
אתמול שכנעתי את אחד החברים היקרים בפורום לדבר עם ה' כאשר קשה לו, לבקש מה' כאשר מגיעה התאווה - שישחרר אותו ויקח ממנו את המאבק. הוא הסכים והיום סיפר לי שכך עשה. הוא ציין שזה היה די מצחיק והוא הרגיש מוזר לדבר עם ה' בצורה הזאת, למרות שהתוצאה היתה נפלאה .
ואני שואל את עצמי: למה זה מוזר לי כשאני מדבר עם ה'? הרי בתור יהודי מאמין ושומר תורה ומצוות אני אמור במילא לדבר עם ה' לפחות שלוש פעמים ביום (בלי לספור מודה אני, ברכות ועוד המון פעמים נוספות). אז למה פניה לה' בשפה שלי באמצע היום היא פתאום מוזרה ומצחיקה?. וזה עוד לא הכל. כאשר אני פונה לה' באמצע היום ואומר לו: אבא, אני אוהב אותך! אני מרגיש ממש ממש מוזר. מה עובר עליי בדיוק ?
אני נזכר ביום השנה העשירי לאסון התאומים. נשיא ארה"ב ברק אובמה נשא נאום קצר ששודר למאות מליונים בכל העולם. צפיתי בזה בשידור חי ולא הבנתי מה אני רואה. הוא דיבר על ה', באנגלית, וזה היה מסר מדהים. אחר כך התברר לי שהוא בעצם הקריא את פרק מ"ו בתהלים. זה הכל. הייתי בהלם. הרי אמרתי את המזמור הזה לפחות מאה פעמים אם לא יותר, וכשהוא תרגם את זה לאנגלית בכלל לא קישרתי בין הדברים. מה שאומר שמכל הפעמים שאמרתי תהלים, אפילו לא הבנתי מה אני אומר, כי לא הקדשתי אפילו טיפת מחשבה על המילים שהפה שלי מוציא. פשוט דקלמתי. אבל אובמה הגוי לא דקלם. הוא הקריא ברגש רב את המילים :
אֱלֹהִים לָנוּ, מַחֲסֶה וָעֹז; עֶזְרָה בְצָרוֹת, נִמְצָא מְאֹד. עַל-כֵּן לֹא-נִירָא, בְּהָמִיר אָרֶץ; וּבְמוֹט הָרִים, בְּלֵב יַמִּים. וכן הלאה וכן הלאה. פתאום זה לא היה "תהלים" אלא תפילה מדהימה. אלוקים הוא המחסה שלנו, בצרה שלנו הוא נמצא מאוד. לכן לא נפחד כאשר הארץ מזדעזעת וכאשר ההרים מתמוטטים בלב ימים. ואז מגיע פסוק רלוונטי מאוד למצבי: הַרְפּוּ וּדְעוּ, כִּי-אָנֹכִי אֱלֹהִים. כל מה שנדרש ממני הוא להרפות ולדעת שיש אלוקים בעולמנו .
אז להגיד כל יום שלוש פעמים "ואהבת את ה' אלוקיך" - זה בסדר. אבל אם בסוף התפילה מישהו יקום ויאמר "ה', אני אוהב אותך!" יחשבו שהוא השתגע ...
טוב, אולי מי שלא מכור יכול באמת להסתפק בקשר הרגיל עם ה' על ידי התפילות השגרתיות. אבל לא אני. לא במצב שלי. אני צריך באמת לדבר עם ה', בדיוק כמו שאני מדבר עם אשתי והילדים. לא בארמית (כמו בקדיש למשל), לא בעברית עתיקה (כמו הרבה חלקים בתפילה), וגם לא בשירים עמוקים (כמו בתהלים). אם אני מאמין שה' נמצא לידי ודואג לי ועוזר לי, אני אפנה אליו בשפה שלי, בכל זמן שאני צריך אותו או שאני רוצה להודות לו, ואני ידבר איתו בעברית תקנית, ויספר לו מה עובר עליי, ויבקש עזרה בלי להתבייש ובלי להרגיש מוזר.
אם כבר - מוזר שאני פונה לה' ומדבר איתו ולא יודע מה אמרתי לו. אין מצב שאני ידבר עם מישהו ברחוב וכשישאלו אותי מה אמרתי לו אני יגיד שאין לי מושג וסתם דקלמתי משהו. מה, אני דפוק?! אז זהו, ה' הוא החבר היחיד האמיתי שלי והיחיד שיכול לעזור לי, והוא רוצה שאדבר איתו ואפנה אליו ואבקש את עזרתו (ומי שאומר שה' רוצה שאיאבק ולא אבקש את עזרת ה' - שיפסיק להגיד תהלים על חולה ויגיד לחולה להלחם במחלה). וכל מה שהוא רוצה זה שאפנה אליו סוף סוף ואתן לו קצת מקום בחיים שלי כדי שהוא יוכל להיכנס לעזור לי .
אבא יקר, אני אוהב אותך. תודה על הכל.
זלמן |
|
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה