אפשר לחיות בלי יחסי מין
קשה לי להאמין שאני כותב את זה. אני שבמשך שנים הייתי בטוח שבלי מין אני מת, איך אני יכול לכתוב שבעצם אפשר להסתדר גם בלי יחסי מין? במשך שנים, כל פעם שפנטזיה חדשה נכנסה למוחי, ידעתי שאם לא אממש אותה - חיי אינם חיים. כל פעם שהמחלה החמירה, זה לא היה סתם בהכנסת רעיונות חדשים לראש, אלא בהרגשה שאין אמיתית ממנה, שאם לא אצליח לממש ולעשות את הרעיון החדש - עדיף לי למות. וכך עשיתי. לא משנה כמה הייתי צריך להסתכן עבור הפטנזיה, לא משנה כמה הייתי צריך לשלם עבורה, לא משנה כמה ידעתי (בשכל) שאתחרט אחר כך, הייתי חייב לממש אותה.
הבעיה היתה שכאשר מימשתי את הפנטזיה, הסתבר שהיא לא באמת התממשה אלא רק הרחיקה את הגבול עוד יותר. זוהי טבעה של התאווה. התאווה שלי איננה לקיום יחסים אלא תאווה לשם תאווה נטו. אז כל פעם שמימשתי את התאווה - נולדה תאווה חדשה, ואף פעם לא הייתי מסופק. ועדיין, כשאני חושב על זה אני יכול להרגיש את הגוף שלי מושך אותי ומכריח אותי, ואת חוסר האונים שבו מצד אחד אני לא רוצה, אבל מצד שני יודע שאני חייב, כי אם לא - אני אמות.
בסוף כאב לי באמת. התקופה האחרונה לפני שה' שלח את חסדו - היתה נוראה. כבר לא היו לי חיים, והצורות השונות למימוש התאווה יצאו מכל פרופורציה. הפכתי לאורח בחיים הרגילים, ולבן בית בחיי התאווה והמין. ברור שגם בתקופה הזאת היו ימים נקיים שבם ההכחשה עבדה שעות נוספות, אבל התקופות הלכו והתקצרו. בשלב הזה כבר צרחתי מכאבים ואני בטוח שה' שמע את תפילתי והביא אותי לשמור עיניך. כשהגעתי לכאן, גיליתי שכל הענין של יחסי מין מכל צורה שהיא - הם לא חובה אלא אופציה. אפשר לחיות בלעדיהם, וזה לא משנה אם מדובר בבחור רווק או באדם נשוי.
בספר של SA הם כותבים שההגדרה של נקיות כוללת אי קיום יחסי מין עם עצמי או עם כל אדם אחר חוץ מאשר אשתי החוקית. שימו לב: מדובר בגויים, בהם כמובן רווקים, בהם אנשים שלא מתכננים להתחתן, בטח לא בתקופה הקרובה, ועדיין אומרים להם: עליכם להמנע מכל קיום יחסי מין, כולל אוננות וכולל כל סוג אחר לבד מהאישה החוקית. (יש שם תיאור איך בהתחלה הם חשבו שכל אחד יקבע לעצמו מה נקרא נקיות, והם פשוט ראו שזה לא עובד, ואז הם קבעו כללים ברורים, אבל זה לא נוגע אצלנו בתור יהודים שבכל מקרה היינו רוצים לקבל על עצמנו את הכללים האלו).
אני יודע שקוראים את זה גם רווקים, אבל למרות זאת (ואולי דווקא לכן), אני מרשה לעצמי להגיד את הדברים בפתיחות (ואני מקווה שגם בכנות). תקופה קצרה אחרי שהגעתי לתכנית והבנתי שאני יכול לחיות בלי יחסי מין, הפסקתי ליזום יחסי מין עם אשתי. מצידי רציתי להפסיק לגמרי לקיים יחסים לפחות למשך חצי שנה, אבל זה לא אפשרי כעת כי אשתי לא מוכנה לכך.
כן, עשרים שנים הייתי בטוח במאה אחוז שאם לא אקיים יחסים - לא אוכל לחיות. היום אני יודע שזה שקר. אני יודע שאני יכול לחיות את חיי בלי לקיים יחסים ושום דבר לא יקרה לי. להיפך, כל פעם שאני יכול לא לקיים יחסים - אני מרגיש טוב יותר וקל יותר. אינני מחפש להיות נזיר, אבל התאווה מסוכנת לי, ואני רוצה להחדיר לעצמי טוב טוב לראש ולגוף שאני לא חייב אותה כדי להמשיך לחיות. אני חושב על עצמי בתור בחור לפני חתונה, בטוח במליון אחוז שלא שייך להפסיק לאונן כי אני חייב לאונן (וכמובן אחרי החתונה הכל ייפתר). אני חושב על עצמי נשוי אבל בטוח במליון אחוז שלא שייך להתספק באשתי כי אני חייב עוד נשים, וכן הלאה עם כל פנטזיה והתקדמוות של ההתמכרות. לא יכולתי להעלות על הדעת שאולי אפשר באמת לחיות בלי לקיים יחסים. אדם אוכל, שותה, ישן ומקיים יחסים. אי אפשר לחיות בלי אף אחד מהם.
מסתבר שטעיתי. אפשר.
