שבוע טוב חברים יקרים אהובים!
שיהיה גם חג שמח ונקי!

אני מרגיש גרוע מתמיד. טוב, האמת שקצת הגזמתי, אבל לא הרבה. בשעות האחרונות קצת יותר טוב, הכניסה לפורום גם עשתה לי קצת יותר ביחד וקצת פחות בדידות.

באופן כללי אני מוצף מאוד מבחינה רגשית, ובהחלט לא מקבל את החיים שה' נתן לי. אני סבור שהמשבצת שאני נמצא בה היא מכבידה ובלתי אפשרית, ושהיה צריך לשבץ אותי באזור אחר לחלוטין.

חשבתי להרחיב בעניין הזה, אבל אז חשבתי שאולי מוטב לי לפרוע חוב ישן ולספר כאן על המעידה שהייתה לי ועל הנס שנעשה לי.

***

זה קרה בבין הזמנים. בבוקר הראשון שלו קמתי על רגל שמאל, או ליתר דיוק נשארתי לשכב במיטה עד מאוחר עם שתי רגליים שמאליות (מקווה מעתה ואילך להתפייט פחות ולספר יותר דברים כהווייתם). הייתה לי הצפה רגשית מאוד גדולה, חוסר קבלה גדול מאוד של ההתנהלות של בני הבית שלי בימים שלהם כל כך חיכיתי.

זה הלך והחמיר מיום ליום. רגשות קשים שלא טיפלתי בהם באמצעות הכלים שלמדתי בתכנית הצעדים (אגב, הטיפול הזה לא תמיד נחמד ונעים, אבל בכל פעם שניסיתי אותו, בסופו של תהליך הוא מאוד שחרר אותי). מריבות עם אשתי שסחבתי ימים ארוכים, ועוד ועוד.

במקביל לרגשות הקשים הללו, הלכה ההתעניינות שלי במין וגברה מיום ליום. הסיפור שסיפרתי לעצמי הוא שאני רק רוצה לרכוש ידע נוסף בתחום, ואכן ההתמקדות שלי הייתה בדברים יותר "ענייניים", וממש לא פורנוגרפיים חלילה.

[האמת, שמידי פעם בתקופות חלשות ההתעניינות הזו קיבלה ביטויים מסויימים. בהתייעצויות עם הספונסר התברר שזה לא לגמרי לא לגיטימי ולא מופרך מכל וכל (במקרה האישי שלי ואין להסיק מכך למקרים אחרים), אבל בכל אופן זה תמיד נשאר מורכב].

בכל אופן, איכשהו ממשהו די אקראי, התחלתי להתגלגל לדברים מיניים יותר ויותר, מפורשים יותר ויותר, עד שמצאתי את עצמי בפורנוגרפיה. זה לא קרה ביום אחד, אבל זה הלך ונהיה יותר מפורש ויותר אינטנסיבי.

שיתפתי חבר, וזה מאוד עזר לי. הוא הדריך אותי בפרוטרוט איך לצאת ממצב הביש הזה (עוד לפני שזה הגיע לפורנוגרפיה ממש), אבל לא ממש הקשבתי לו. אני מספיק כנה כדי להודות שלא ממש רציתי לצאת מזה, ואני עדיין לא מצטער שלא יצאתי מזה קצת קודם.

המשכתי להתגלגל במורד הצוק, כשבכל פעם אני אומר לעצמי שלא אפול, אני רק כבר כאן, אז אמצה את הסיבוב הזה ואחזור. באמת הרגשתי שהפורנוגרפיה קצת פחות "תופסת" אותי ושאני קצת יותר "מחוסן" מפניה, ובכלל "פורנוגרפיה בתכל'ס זה די משעמם..." (אז מה אני עושה שם כל כך הרבה זמן בלי יכולת להפסיק?...)

***

כמו שהנס הראשון שלי התחולל ב"שמור עיניך" כך גם הנס השני. יחזקאל מנהל האתר התקשר אליי כדי לשאול אותי דבר מסוים, ואמרתי לו שאחזיר לו תשובה למחרת. תוך כדי שיחתנו סיפרתי לו בכנות (עד כמה שהדבר התאפשר במגבלות האוטובוס... ) על המצב שלי.

למחרת יחזקאל שוב יצר קשר. זה היה היום שבו התחלתי להתגלגל לפורנוגרפיה (עד אז זה היה די "מסביב" אם אפשר לקרוא לזה כך). שוב סיפרתי לו בדיוק מה קורה איתי ("הקטע, שאני מרגיש שזה משעמם וחסר טעם, אבל ממשיך לעשות את זה"). זה שסיפרתי לו, היה הנס שלי.

יחזקאל ביקש ממני לעשות שבועה, שאם אפול בכך שוב בשבוע הקרוב, אתרום סכום נכבד ל"שמור עיניך". אמרתי לו שזה כואב, אבל כנראה הצעד הנכון. ונשבעתי בנוסח הבא: "אני נשבע בשם הוי"ה שאם אצפה עוד פעם בפורנוגרפיה... עד חודש תשרי (כלומר במהלך החודש הקרוב) אתרום X לשמור עיניך".

הרגשתי שדווקא השבועה היא זו שעזרה לי להפסיק היום. כל עוד הייתי שבוי בארגז הכלים של תכנית הצעדים, שאני הרי יודע להפעילו בצורה הטובה ביותר (ובעצם בעיקר להסביר לאחרים מה צריך לעשות, כשאני עצמי לא מספיק עושה את זה בשנה האחרונה...), דחיתי את ההפסקה למחר.

דווקא זה שיחזקאל בא ונופף בכלי מ"ארגז הכלים הישן", ושהסכמתי לעשות מה שיגיד לי, גם אם זה לא ממש "ברוח התכנית" - נתן לי איזו שהיא כניעה, שעזרה לי להפסיק מאותו יום - רק להיום במשך למעלה מארבעים יום.

(איכשהו מרגיש שהניתוח השכלי הזה גם חשוב וגם מזיק).

***

באותו יום פתחתי שם משתמש חדש ("בלי מעידות") והתחלתי ספירה נוספת מקבילה. (בקבוצות החיות בדרך כלל לא מאפסים את ספירת הנקיות על צפייה בפורנוגרפיה. במקרה שלי זה כנראה נכון, כי אם הייתי מאפס הייתי יוצא כנראה לסיבוב נרחב "בחוץ" אחרי שנתיים וחצי של יובש...).

לאחרונה פגשתי חבר תכנית שאמר שקרה לי נס גדול, ושלו עצמו קרה דבר דומה, כאשר בסוף הגל הסתיים בכך ש"יצא לו" והוא איפס. אני לכשעצמי לא הייתי מתקשר לחברים במידה כזו שתציל אותי מעצמי. ה' הוא ששלח לי שליח נאמן רב זכויות בדיוק ביום הנכון ביותר מכל תשע מאות ומשהו הימים מאז שהגעתי לכאן.

אני צריך לזכור שזה לא מאחוריי (אם כי אני נוטה להרגיש כך), ושאם לא אטפל בצורה יסודית בכל העניינים הרגשיים המעיקים עליי בארגז הכלים שקיבלתי בתכנית - הדבר עלול לשלוח אותי שוב לשם. ולאו בכל יום איתרחיש ניסא.

***

ועוד משהו: אחרי שנה של דשדוש במקום ואי התקדמות בצעדים, אני אסיר תודה (וגם גאה) לדווח על כך שערכתי רשימה של האנשים שבהם פגעתי (רק של האנשים, עוד לא של הפגיעות... אבל גם זו התקדמות גדולה ואני שמח בכך).

אז שנעבור את החג הזה בשלום ובנקיות,
עם כל המורכבות של המשפחתיות.