החלמה בסוכות
המון אדם, כולם יעמדו בתור לקבל שכר, כולם יחשבו שמגיע להם....
מה אתם עושים פה בכלל? קראתי רק לעובדים שלי, אתם, לא השקעתם אפילו שעה אחת בעבודה.
מבוכה ושקט ישתררו, מי יוכל לטעון? מה ניתן להשיב?
הלחישות מהחלק האחורי ילכו ויתחזקו, פרוטקציה! מכרז תפור! כזו עבודה, שמלאכתה מועטה ושכרה כה גדול, כולנו היינו שמחים לקבל, דאגת למקורבים, ההגינות מחייבת לתת גם לנו!
ברוחב לב לא מובן, יציע להם אלוקים הזדמנות נוספת, תוכלו גם אתם להצטרף למקבלי השכר אם תבצעו משימה אחת קלה ופשוטה, לכו ובנו סוכה.
מי לא ינצל הזדמנות כזו? איש מאומות העולם לא יישאר בביתו, כל אחד יעלה לגגו ויבנה סוכה בהידור מיוחד, שעם ישראל, הם יאמרו, יבוא וילמד איך מקיימים מצוות כמו שצריך, ללא רבב.
אחרי הקידוש הם יתחילו להזיע, מזג האוויר הקריר והנוח יתחלף במהרה לשרב כבד, המאווררים החזקים ביותר לא יעזרו נגד החום, בלתי אפשרי להמשיך ולשהות בחוץ בלי מזגן.
כשהם יבינו את התכסיס שעשו להם הם יתמלאו בזעם, נתנו לנו לקיים מצווה אך התנאים היו בלתי אפשריים, הכשלה מכוונת יאמרו. ואלוקים יביט מלמעלה ויחייך לעצמו, בכלל לא הבנתם את הדרישות!
מאז מתן תורה, כמעט כל שנה עם ישראל עוזב את הסוכה בגלל גשם, שלג, רוחות חום ותנאי סביבה מכבידים אחרים, הם מעולם לא בעטו, לא בסוכה ולא בי, הם ידעו לקבל בהכנעה את המציאות שהכתבתי, תמיד ניסו לעשות את מה שהם יכולים, הם בנו סוכה שעומדת ברוח מצויה, אך הם הבינו שהתוצאות לא תלויות בהם את התוצאות אני מכתיב.
המבחן האמתי הוא לא הידור הסוכה, לא גובהה ולא כמות הקישוטים שבה (למרות שיש לכך ערך), רציתי לבדוק אם אתם מסוגלים לקבל את רצוני בהכנעה.
ומי שמסוגל לקבל את רצון האלוקים בהכנעה, לפעול במציאות כמידת יכולתו אך לקבל בשלווה את התוצאות שאלוהים מכתיב, תהיינה אשר תהיינה, זוכה לשמחה אמתית, שמחה שלימה.
