לעצום עיניים

במיטה, 6 בבוקר, אתה סוגר עיניים לחמש דקות ו… זה 7:45!

בעבודה, השעה 9:30, אתה סוגר עיניים לחמש דקות, וזה רק 9:31!!

תמיכה מחבר

רק להיום: אוכל לשאת את הבעיות שאני לא יכול לפתור אם אדבר עם חבר. היום אתקשר למישהו שאכפת לו.

התאווה היא הרבה יותר מאשר בריחה

הרבה מאוד אנחנו חוזרים כאן להבנה שהתאווה היא בריחה. קשה לנו, אנחנו לא יודעים להתמודד עם רגשות מסויימים, אנחנו בודדים או מלאים טינות - ואנחנו בורחים אל התאווה. גם אם בהתחלה קשה לנו לראות את זה, ככל שאנחנו בודקים את עצמנו ועוקבים אחרי הנפילות אנחנו רואים שזה ממש ככה. אם יש לנו יום טוב שהכל זורם, קרוב לודאי שהתאווה לא תהיה התמודדות קשה מידי. אבל אם בדיוק חווינו דחיה מהאישה ובנוסף גילינו שחזר לנו גם צ'ק בבנק וחמש דקות אחר כך קיבלנו מייל נזעם מהבוס - התאווה תהיה המפלט הכי הגיוני עבורנו.

אז כן, ברור שהשימוש בתאווה זה בריחה, וניתן לראות גם שחברים שהיתה להם נפילה אחרי תקופה ארוכה של החלמה זה בדרך כלל קשור לקושי מאוד גדול שהם עברו בחיים. זה יכול להיות (ברוב הפעמים...) קשיים בזוגיות, זה יכול להיות בעיות עם הילדים או ההורים וזה יכול להיות גם קשיים אחרים.

אפילו מחקרים על חיות מעבדה הוכיחו את זה. לקחו חולדות וגרמו להם להתמכר לסמים על ידי כך שכל לחיצה על דוושה גרמה להזרקה של מנת סם לוורידים שלהן. אחר כך גמלו אותן על ידי כך שהפסיקו את הזרקת הסמים בתגובה ללחיצה על הדוושה, מה שהוביל להכחדה של הפעולה מצד החולדה, מכיון שלא היה בכך תועלת. אבל מה קרה כאשר גרמו להן ללחץ גדול? הן רצו שוב אל הדוושה ולחצו עליה, למרות שהתרגלו כבר שהיא לא מספקת להם את הסם הרצוי.

ולמרות זאת, יש כאן פספוס מסויים כי הבריחה הוא רק צד אחד של המטבע. הרי מלכתחילה החולדות לא לחצו על הדוושה בתגובה ללחץ, וגם אנחנו לא פנינו אל הפורנו או מה שזה לא יהיה בתגובה לדחיה או קושי אחר. הגענו אל התאווה כיון שהשימוש בה גרם לנו תחושה טובה, צפינו בפורנו כיון שזה מגרה אותנו ואנחנו נהנים מכך. אין מה לעשות, אלוקים ברא אותנו עם משיכה למין ולתאווה, ולא סתם אלא הוא יצר אותנו כך שהמשיכה הזאת היא אולי המשיכה הכי חזקה שקיימת בעולם שלנו. (אם אלוקים לא היה נוטע בנו חזק כל כך את המשיכה הזאת, העולם היה חדל מלהתקיים אחרי הדור הראשון.)

בדיוק כפי שהחולדות (או נרקומנים) צורכים סמים בגלל ההשפעות החיוביות (הזמניות) שיש להם על המוח, כך גם אנחנו משתמשים בתאווה בגלל אותן השפעות בדיוק (סמים, אלכוהול ותאווה, גורמים להצפה של דופמין במוח, גם אם הדרך לגרום לאותה הצפה היא שונה - התוצאה היא אותה תוצאה, וזאת היא תחושת העונג שאנו חשים). אף אחד לא הכריח אותנו לצרוך תאווה, אף אחד גם לא היה צריך ללמד אותנו איך לעשות את זה. נמשכנו לזה כי זה העניק לנו משהו, ואנחנו עדיין נמשכים לזה כי זה ממשיך להעניק את אותו דבר. הבעיה איננה בכך שאנחנו נמשכים לזה, הבעיה היא שזה הורס לנו את החיים. בדיוק כמו שהסמים מספקים הנאה רגעית אבל במחיר גבוה להחריד, גם התאווה מספקת הנאה וסיפוק רגעיים במחיר גבוה להחריד. 

למה זה חשוב? כיון שכל זמן שאני מתכחש למשיכה הטבעית ולמה שאני מקבל מהתאווה, אני לא באמת יודע איך להתמודד עם זה. כל זמן שאני לא מבין שהתאווה מספקת לי משהו, אני לא מחפש את התחליף לכך, וכל זמן שאני לא מפנים את העובדה שהתאווה היא משהו שאני נהנה ממנו, אני לא באמת מוכן לוותר עליו. אני מוכן אמנם להילחם כדי לא ליפול, אבל לא מוכן לוותר על זה כי אני פשוט לא מודע לכך שיש בכלל צורך בויתור.

אז כן, השימוש בתאווה זה בריחה מהתמודדות או מעין "מקום מפלט" ברגעי קושי, אבל בנוסף לכך יש גם את הצד שבו אנחנו מקבלים מהתאווה, ואת זה חשוב שנדע.

צעד עשירי: מחשב מסלול מחשב

מזרז את הגאולה

וע"י שיתחזקו ישראל בשמירת הראייה נעשים ראויים לגאולה העתידה ומקרבים אותה. שהגאולה העתידה תלויה בעמידת כלל ישראל בנסיונות בעניני קדושה, ובמיוחד בשמירת הראייה, כמש"כ החיד"א (נחל קדומים פר' בראשית) "והעין תלויה לפי מעשה ישראל במראית העין, שאם יפגמו ח"ו בראות ילכדו בעבירה ויתחזק עין של עשו וישמעאל, ואם יתחזקו לשמור ראות העין ימחו עשו וישמעאל ויבוא גואל, וזה רמז כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון וגו'".