אז בשבת חשבתי על זה קצת ונראה לי שזה לא לגמרי מדוייק. אני לא מתכוון שההחלטה היתה מחזיקה אצלי, אבל שלפני הכל חייבים החלטה. תשאלו: אם ההחלטה לא עוזרת במילא, למה להחליט? שאלה טובה ועליה אנסה לענות היום.

בטח כל אחד כאן מכיר את ההרגשה שתוקפת אותי אחרי תקופה קצרה שאני מקפיד על שמירת העיניים. הרגשה של "טוב, אני לא רוצה ליפול, אבל אולי קצת לשטוף את העיניים", משהו כמו "מה? עכשיו לכל החיים אני לא יראה נשים יפות?" או "אני רוצה להישאר נקי, אבל גם קצת טיפה ליהנות מהפרי האסור". וההמחשבות האלו לא שייכות כעת למאבק (שיישאר קשה תמיד) בתאווה, ולא קשורות למאבק של שמירת העיניים. זה משהו אחר לגמרי.

זה שונה כי אני לא מדבר על התאווה עצמה שתוקפת אותי ואיתה אני מתמודד, כאן זאת תאווה לכך שתהיה לי תאווה... כך הרי כתוב בפסוק על בני ישראל שהם "התאוו תאווה". היתה להם תאווה לכך שתהיה להם תאווה.

ואם אני בשלב הזה - אני בבעיה. כי כל זמן שלא ברור לי שהתאווה היא רעל - אני לא ייצא מהבוץ. הרי אנחנו יודעים שהתאווה היא הפתרון שלנו ולא הבעיה, הבעיה היא בכלל אחרת לגמרי. אז כל זמן שלא מחקתי את הפתרון הזה מרשימת הפתרונות, ברור שהוא יהיה זמין עבורי בפעם הבאה שאתקל בבעיות שלי. אם הבעיה שלי היא כעס שמוביל אותי לתאווה, ברור שבפעם הבאה שאכעס - ארוץ לסם המועדף עליי (תאווה) כי זה בראש הרשימה.

שלא תחשבו שאחרי שאני מוחק את התאווה מהרשימה אז היא עוזבת את החיים שלי. ממש ממש ממש לא. אבל אחרי שמחקתי אותה מהרשימה בגלל הבנה עמוקה שזה רעל עבורי וזה לא פותר לי את הבעיה, אז אני מתחיל לחפש פתרונות אחרים. רק כאשר התאווה מבחינתי היא לא אופציה, אני אשקיע באמת בכלים שיתנו מענה לבריחה שלי מעצמי ומהחיים. אני יכול להיות בקבוצת תמיכה ולעשות הכל, אבל כל זמן שלא ברור לי שהתאווה היא רעל - אני לא באמת יתקדם. אני כל הזמן ימשיך לפזול ולברוח. לכן חייבים להחליט.

ומה קורה אחרי ההחלטה? המלחמה משנה כיוון.

אשתדל להסביר את זה עם דוגמא. כשאני משווה את מלחמת יום כיפור למלחמת לבנון השניה, בשתיהם נלחמו אבל המלחמה היא אחרת לגמרי. במלחמת יום כיפור נלחמו לא להפסיד, נלחמו כדי שארץ ישראל לא תיפול כולה בידי האויב ויהיה חורבן הבית. במלחמת לבנון השניה נלחמו לא להפסיד אבל יחד עם זה אף אחד לא חשב שחיזבאללה יכבוש את הארץ. היתה מלחמה קשה מאוד בה נהרגו חיילים, בה הופגזו יישובים וכן הלאה אבל לא פחדו שהארץ תיפול. אז יש לנו שתי מלחמות אבל שונות מהקצה אל הקצה. כך אני מרגיש עם החלטה ובלי החלטה.

כל זמן שלא החלטתי ש"נפילה" היא לא אופציה בשבילי, המלחמה היא האם ליפול או לא. כאשר החלטתי שנפילה זה לא אופציה כי זה רעל, עדיין יש לי מלחמה יומיומית, אבל המלחמה היא אחרת לגמרי. המלחמה היא לא לרצות ליפול, המלחמה היא לא לרצות להסתכל, המלחמה היא לא לרצות גם קצת. וזה לא מלחמה קלה בכלל, כי אם נפסיד במלחמה הזאת - אז המלחמה הבאה כן תהיה על הנפילה (ובדוגמא הקודמת: אם ישראל היתה מפסידה במלחמת לבנון השניה, המלחמה הבאה היתה שוב על כל הארץ).

אז לא, ההחלטה הזאת לבד לא שווה כלום. החלטתי אותה מליון פעמים וזה לא עזר. אבל כאשר אני יוצא לדרך של החלמה (כל אחד בשיטה שהוא מאמץ ומשקיע בה) צריך להקדיש זמן ומחשבה מעמיקה בכך שמה שלא יהיה - הרעל הזה הוא לא אופציה עבורי.

אוהב אתכם,

זלמן