נהג אחד כמעט דרס ילד כשהילד עבר את הכביש כשהוא מביט בשמיים.

הנהג ניסה להסביר לילד: "אם לא תסתכל לאן שאתה הולך, אתה תלך לאן שאתה מסתכל..."

להתמודד בהצלחה עם הטרדות הקטנות והתסכולים של החיים זה לפעמים אחת המיומנויות הקשות ביותר שעלינו ללמוד בהחלמה. כל יום, אנו ניצבים בפני מצבים קטנים של אי-נוחות. החל מהתרת הקשרים בשרוכי הנעליים של הילדים שלנו, ועד עמידה בתור בשוק, הימים שלנו מלאים קשיים קטנים שאנו צריכים איכשהו להתמודד אתם.

אם אנו לא זהירים, אנו עלולים למצוא את עצמנו מתמודדים עם קשיים אלה בכך שאנו פורצים בכוח את דרכנו דרך כל בעיה או חורקים שיניים תוך שאנו מטיפים לעצמנו איך אנו צריכים לטפל בהן. אלה דוגמאות קיצוניות של כישורי התמודדות גרועים, אבל גם אם מצבנו לא רע עד כדי כך, ודאי יש מקום לשיפורים.

בכל פעם שהחיים גורמים לנו לעוד עיכוב קטן בתוכניות היומיות שלנו, אנו פשוט יכולים לקחת נשימה עמוקה ולדבר אל אלוקים. כשאנו יודעים כי יש באפשרותנו לקבל מכוח זה סבלנות וסובלנות, או כל מה שאנו צריכים, אנו מגלים שאנו מתמודדים טוב יותר, אנו מחייכים לעתים קרובות יותר.

בעזרת הפורום והחברים זכיתי להשלים בשבת האחרונה 90 ימים נקיים. היום הנקי הראשון ברצף הנוכחי היה א' בתשרי תשע"ז.

אפשר לומר שאני די המום מזה שהגעתי למצב שהגעתי. מפתיע מאוד. כבר כ5 שנים לא הגעתי לנקיות כזאת. בטח שלא באיכות הזאת. בדרך כלל נפלתי כל שבוע שבועיים, ולפעמים כל יום יומיים. בטח כשהייתי במקומות עם אינטרנט לא מסונן.

החיים שלי היום נראים אחרת. היכולות שלי בתחומים רבים גבוהות יותר, וההרגשה הכללית שלי טובה יותר.

אפשר לומר שהדברים העיקריים שהובילו אותי למצב הזה בעזרת ה' היו:

1. השיתוף בפורום והמעורבות בו.

2. הקרבה מעצמי כדי להימנע מניסיונות קשים שסופם, לפחות נכון ללפני 3 חודשים, היה ידוע מראש כמעט בוודאות.

3. העלאת יצר המין לשורשו - כלומר הגברת הידיעה והתחושה שהיצר העצום הזה הינו מאוד חיובי ומקומו הוא לקשר עם רעייתי האהובה (לדעתי, מי שרווק, יכול לחשוב בעניין זה, בצורה טהורה, על רעייתו האהובה עליו לעתיד).

4. חיים של רק להיום ורק להשעה (תודה לחבר שלי שהאיר עיניי בעניין זה לפני כ3 שנים, וגרם לי להבין את המשמעות האמיתית של חיים כאלה באופן שזה לא מתסכל אלא עוזר מאוד).

5. דריכות גבוהה והתבוננות בניסיונות העומדים לפניי ביום הקרוב, ופעולה בהתאם כדי להגביר את הסיכויים להיות נקי.

6. זכירה מתמדת שהדבר הכי חשוב לי, לפני הצלחה בלימודים ולפני הצלחות אחרות, הוא להיות נקי. (נפקא מינה למשל היא שאם דאגה מוגברת מהצלחה בלימודים עלולה לדחוף אותי לתהומות התועבה, אז אשתדל להמנע מדאגה זו).

הדרך לפניי עוד ארוכה. אני מצהיר כבר היום שנפילות לא ירתיעו אותי ב"נ. המטרה שלי היא לא או הכל או כלום. אם אני נופל פעם ב3 חודשים למשל, זה הרבה הרבה יותר טוב מליפול כל שבוע שבועיים.

אין לי דרישות כלפי הקב"ה, תהא עבודתי אשר תהא הנני כאן. בין אם אזכה לשליטה גבוהה יותר על יצרי ובין אם לשליטה נמוכה יותר.

אין לי מושג למה אבל קיבלתי נשמה מיוחדת. ואני מרגיש את זה בפנים, נראה לי שזאת הסיבה לכך שכל נפילה מכאיבה לי בצורה נוראית, הכאב קשה מנשוא עד כדי מחשבות על גובה המרפסת הדרוש ליציאה "חלקה" לעולם אחר.

שמעתי פעם שיש לכל בן אדם יצר הרע לסיים את חייו, זה היה בשבילי חידוש לקרוא לזה יצר הרע אבל אחרי ששמעתי את זה זה מאד התחבר לי לחוויה הפנימית שלי. אפשר לקרוא לזה בעוד שמות אבל כנראה זה באמת סוג של יצר הרע, ואצל כל אחד הוא בגודל שונה אבל הרצון הזה מרים את ראשו אצלי ביתר שאת אחרי נפילות. קשה לי מאד לשתף אבל אנסה בכל זאת, חוויתי גם יצר הרע כזה בנוגע לנפשות הקרובות ביותר אלי בעולם, אני זוכר שפעם בכיתי בגלל מחשבה כזאת, לא הבנתי את עצמי מה הם אשמים בנפילות שלי?, אז הם לא אשמים בכלל ועדיין הכאב המטורף הזה גורם לי למחשבות לא שפויות ולא הגיוניות. נראה לי שזה קשור לכאב כי זה ההסבר היחיד שיש לי מדוע המחשבות הללו לא צפות לתודעתי בזמנים הרגילים שבהם אני עדיין נקי רק להיום.

מקובלני מאנשי תורה ומאנשי מקצוע שאין עבירה לרצות או להרגיש או לחשוב דברים כל שהם, יהיו אשר יהיו.

אינני שולט על מה שצף לי לראש בניגוד גמור לרצוני המודע, אבל יש לי החובה הגמורה לטפל בזה בכל דרך של טיפול אפשרי עד שארגיש הקלה אמיתית, לנסות להבין את עצמי ואת מה שכואב לי ולנסות להוסיף מחשבות יותר בריאות ושמחות אבל לא תמיד זה מצליח לי, לפחות לא בטווח הקצר.

יש לי ציפיות מעצמי, יש לי דרישות בלתי הגיוניות מעצמי, אני בטוח שאני יכול הרבה יותר ממה שאני עושה בפועל, וזה מוסיף לי עוד אשמה ואכזבה מעצמי. אני שוכח הרבה פעמים שאני עדיין יצור אנושי בשר-ודם עם משאבים מוגבלים, עם אנרגיה מתכלה ועם סף כאב מוגבל, עברתי ואני עדיין עובר קשיים יום יומיים, היו גם טראומות שאני עדיין מרגיש שלא הצלחתי לשחרר לחלוטין, ואסור לי לשכוח את זה, אסור לי לשכוח שהמטרה האמיתית שבשבילה באתי לעולם היא לתקן את עצמי, וכל המשאבים שאני מקבל צריכים להיות מופנים קודם כל אלי, פנימה, אם יישאר קצת אשמח להפנות מהם לכיוון המעגלים הסובבים אותי, רק שלא אשכח את הסדר שלהם ואת מעגלי החשיבות של הסובבים אותי בחיי.

אני מכיר יותר מדי אנשי חסד שפועלים ללא לאות לטובת כולם חוץ מאשר המשפחה שלהם, או מה שהכי חמור וחבל כלפי עצמם. הם שוחקים את עצמם בלי להבין שהשחיקה הפנימית הזאת פוגעת קודם כל בהם אבל בסוף זה יפגע בכל המעגלים שלהם, אם הם באמת רוצים לתת ולהשפיע הם חייבים לשנות את מעגל ההשפעה, קודם כל פנימה ומשם בהדרגה החוצה. זה אני בכל אופן, יש לי אינסטינקט לעזור בלי לחשוב יותר מדאי על מה שבאמת מוטל עלי עכשיו, ואני צריך להזכיר לעצמי כל הזמן את מעגל ההשפעה הזה שדיברתי עליו.

עכשיו לשאלת מליון הדולר למה מחלימים נופלים?

אפשר להתחיל למצוא סיבות מסיבות שונות. אני אישית נגד זה, אני חושב שרק אבי הכל יכול, יכול לומר לי למה הצלחתי לפעמים להתגבר ולפעמים לא, למה למרות הידע הרבה והמעשים שעשיתי לא הצלחתי ברגע האמת לנסות ולהשתחרר והלכתי אחרי ליבי בעיינים עצומות לרווחה. אולי כי נגמר לי הכח להתגבר, אולי כי לא הייתי אמור להתגבר, אולי כי לא הייתי יכול להתגבר באותו רגע כי כבר נגמרה לי האנרגיה היומית על דברים אחרים, אולי, ואולי לא, מי אני שאשפוט את עצמי. אני מנסה לא לשפוט אף אחד ולכן גם את עצמי אדון הפעם לכף זכות.

נפלתי כי לא הצלחתי לא ליפול כי ככה זה קרה. אין לי הסבר ברור ומדויק. זה סלט שלם של מחשבות ורגשות.

אם אין לי סיבה ברורה אז מה אני עושה כדי להתרומם? קודם כל אני נזכר שאני אדם טוב, יש לי רצון גדול לעשות טוב והאדם הראשון שזקוק ליחס טוב ומלטף זה אני עצמי, אז אני מנסה להיזכר ולכתוב כמה נקודות אפי' קטנות של אור שיש בי, שעשיתי בחיי, שברצוני עוד לעשות. אני מנסה להחזיר את עצמי לממדים של בן אנוש לא לצפות מעצמי יותר מהמינימום ההכרחי שבו אני מאמין ללא ספק שאני יכול לעמוד בו היום וזהו.

ואם זה לא יספיק? ואם לא אפסיק ליפול? אז שלא יספיק, לאט אבל בטוח עדיף לי בהרבה ממהר ורעוע, אם אשתדל להשתפר 'בקטנה' בסוף אמצא את עצמי מחובר לאבא שלי בקשר חזק ואמיץ. וזה כל הסיפור שלי, אני במסע ארוך, אמשיך להתפלל לאבי הכל יכול שייתן לי שלווה ואומץ גם ברגעים שבהם אני מרגיש חסר מנוחה ומאד מפוחד. אנסה להתמקד בכאן ועכשיו, אולי הפסדתי בקרב האחרון אבל כל זמן שהנר דולק אוכל בעזרת הכל יכול לנצח במערכה, לפחות 'רק להיום'.

והנה האמת ניתנת להאמר, שקושי ומעכב גדול עומד בדרכו של עובד ה' החפץ לעמול על שמירת הראייה. שהרי שמירת הראייה היא פעולה שוללת – לא להסתכל, והיצר מפתהו כן להסתכל ולהנות, וכשמנסים להתגבר במהלך של הפעלת כח שלא להסתכל ולוותר על ההנאה, מיד מתעורר בתוכו התנגדות פנימית שרוצה בהנאה ונפשו של אדם מחמדתן, ואז המאבק בין שתי הכוחות הללו הוא גדול ומר, ונכנסים בכך לנסיון שעפ"י רוב קשה לעמוד בו.