ש': כשלמדתי בישיבה, התשובה לכל דבר תמיד הייתה, "תלמד ותתפלל, זה יפתור את כל הבעיות שלך". אבל זה לא פתר. עכשיו, הלימוד והתפילה נהיו המטלות הכי לא נעימות שלי. האם פירוש הדבר שאין עוד תקווה?

ת': ברוך הבא. תוכל למצוא כאן אצלנו גישות רבות ומגוונות. יש כאלה שמתמקדים בניסיון להישאר נקי. יש כאלה שמבחינתם מה שעובד זה להתחבר יותר לחיים. ואחרים מתמקדים יותר בחיבור להשם. האידיאל יהיה להשיג את כל השלושה. תמצא את הכלים שעובדים בשבילך, ותשתמש בהם.

אני יכול לשתף כאן את הסיפור האישי שלי, כי אני חושב שאנחנו באים מאותם מקומות. למדתי באחת מהישיבות היוקרתיות ביותר, הייתי מהמצטיינים וזכיתי להערכה מצד רבנים וחברים כאחד. אבל לא יכולתי להפסיק להוציא זרע לבטלה וליפול פה ושם, ללכת למקומות שאני לא אמור לבקר בהם ולקיים יחסים אסורים.

אחרי כל נפילה, רק חיזקתי את הנחישות שלי להישאר נקי ולצמוח ולהתמקד עוד יותר בלימוד ובתפילה. הייתי בטוח שאם רק אהפוך ל"מתמיד" אמיתי, אז אהיה מרוצה מעצמי ולא אהיה מדוכא עוד ולא אצטרך לחטוא.

אז למדתי חזק מספר חודשים. ולאט לאט הדיכאון מילא אותי, עד שהגעתי לתחתית. הייתי כל כך מדוכא, עד שכמעט התאבדתי. ויצאתי, וחטאתי, ונשארתי שם. עזבתי את הישיבה. הייתי אף אחד. לא יכולתי ללמוד בכלל. לבסוף הבנתי שהתשובה בשבילי לא נמצאת בלימוד ובתפילה. משהו בי היה מאוד בעייתי ונזקקתי לעזרה.

אחרי חודשים של טיפול אינטנסיבי, התגלתה ההתמכרות שלי. כן, זה לקח חודשים ארוכים. הייתי נואש לאהבה ולביטחון, ותמיד חשבתי שאמצא את זה במין.

היום אני עובד בחנות ספרים ואני לומד כשאני יכול. אני לומד באוניברסיטה והאמונה והביטחון שלי מתחזקים כל הזמן. אני עדיין בטיפול והשתניתי ברמות שלא הייתי מאמין שאני מסוגל. וכבר מספר חודשים אני בלי מין ואני חושב שדי התגברתי על זה. אני הרבה יותר שמח היום ובקשר עם החיים ועם אנשים, יותר מאי פעם בעבר.

לנו, המכורים, יש בדרך כלל השקפת עולם בעייתית, והרבה פעמים גם הייתה לנו ילדות בעייתית. בבעיות האלה צריך לטפל. עד שזה יקרה, אפשר ללמוד וללמוד וללמוד, אבל זה לא ישנה שום דבר.

תישאר איתנו. כולנו היינו שם, והמון אנשים נרפאו בעזרת ארגון "שמור עיניך", שמשתתפים בו הלוחמים האמיצים ביותר בעולם.