עוד נקודה מדגיש הרב קוק זצ"ל[1]:

המכאובים הגדולים התוקפים את הנפש על-ידי רעיון התשובה, אף-על-פי שלפעמים נראים הם כאילו הם באים מצד יראת העונש, אין התוכן הפנימי שלהם כי אם יסורים עצמיים שהנשמה נכווית בהם מפני שהחטא מכאיב אותה, שהוא נגד כל תנאי חייה, ואלה היסורים בעצמם הם ממרקים אותה.

והאדם המכיר בהכרה פנימית את האוצר הטוב המונח בתוכיותם של ייסורים אלו, הוא מקבל אותם באהבה גמורה ודעתו מתיישבת בהם. ובזה עולה הוא במעלות רבות, ותלמודו מתקיים בידו, ואופיו הפנימי משתלם, והרשמים שעשו עליו עוונותיו נמחקים, והם מתהפכים לסימנים טובים, שהוד נשמתי בולט מהם.

בדבריו מצילנו הרב מבלבול הכאב עם דמיונות של יראת העונש. לפעמים נדמה לאדם שהכאב וההרגשה שהנפש נבהלת ונפחדת מן המעשה הם תולדות של יראת העונש בלבד (אף שגם בזה אין לזלזל, ואשרי חלקו), ואין זה משפט צדק. הכאב הוא כאב עצמי שכואבת הנשמה על החטא, המנוגד לאופייה ולחייה.

לאור דברים אלו צריך להישמר ולהיזהר שלא ליפול ברשת הנחש ולאבד את החוש הבריא של הנפש. "והאדם המכיר בהכרה פנימית את האוצר הטוב המונח בתוכיותם של ייסורים אלו" – כי מי שאינו מכיר מרגיש בהם טעם גהינום, רע לו והוא טועה לחשוב שמה שהוא מרגיש הוא הופעת הרע שבו, הבוץ והחושך של החטא שכביכול מושרשים בתוכו. זו פעולת היצר, שלוקח את המצוקה האמיתית של הנפש, את הופעת הטוב המתקומם וכואב על החטא, ומסלף אותה. בעזרת הסילוף הזה הוא דוחף את האדם למצוא נחמה ב'מתיקות' של חטא נוסף, במקום שישים לב למתיקות הנצחית שנמצאת ממש תחת ידו.

צריך לדעת ולזכור היטב שהכאב הזה הוא הכאב הטבעי של הנשמה, הופעת הטוב והטוהר שבנו. הוא אמיתי וטהור, והוא מזכה אותנו בזכות הנפלאה של תשובה מאהבה שכבר נמצאת בעומק הנפש – לא בשמים ולא מעבר לים. אל ניתן לנחש להסתיר מעינינו את נקודות האור שבנו, שיכולות להוציא אותנו בן רגע מתוך החושך הגדול. אם יִפַּלא בעיני האדם איך יתכן שהוא בעל תשובה מאהבה, והרי בדרך כלל הוא לא מזהה בעצמו באופן בולט רגשות של אהבת ה', ואיך דווקא אחרי נפילה פתאום הוא נעשה לאוהב ה'? ובכן, ראשית, מאוד ייתכן, שגם בזמנים הרגילים לא שפט את עצמו בצדק, ולא הכיר באהבת ה' שבקרבו. ושנית, זוהי הגדלות המיוחדת שבשעת תשובה, שהיא מוציאה אל הפועל כוחות אדירים שאינם מתגלים בשעת שגרה. ניתן לומר בדרך משל שכשאדם פוגע בחברו, נפגמת מערכת היחסים העכשווית שביניהם. כדי לרפא את הפגיעה – צריך להמשיך אור חדש ממקום עמוק יותר בנפש, שלא נעשה בו שימוש עד כה במסגרת היחסים שביניהם. וכך גם בין אדם למקום, התשובה חושפת עומק שלא בא לידי ביטוי עד כה, ומגלה שהקשר הוא עמוק ועצמי הרבה יותר מכפי שהיה נראה עד עכשיו.

[1] אורות התשובה ח, ב.