מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
. | ||
יחסיי עם אשתי השתנו מהקצה אל הקצה
י' כותב: לפני הכול, אני רוצה להודות לכם על כל מה שאתם עושי מדי יום לכלל ישראל. בשבועיים האחרונים אני בקשר עם הקו החם, ובעזרת השם, אני נקי כבר עשרה ימים. אבל השינוי המדהים ביותר שקרה בעשרת הימים האחרונים היה ביחסים שלי עם אשתי. תמיד הייתה לי טינה מוסתרת כלפיה, כי חשבתי שהיא זו שגורמת לי לפנות לחומרים לא ראויים בגלל האישיות שלה ומצבי הרוח שלה. אבל אחרי שיחה אחת בלבד עם הקו החם, היחסים שלי איתה השתנו מהקצה אל הקצה. הבנתי שכל הנושא הזה של צפייה בחומרים לא ראויים הוא לגמרי האחריות שלי, ואשתי התומכת עשתה מעל ומעבר כדי לעזור לי לעבור את כל זה. אני מרגיש אליה הערכה רבה עכשיו ואני גם מבין שמצבי הרוח שלה היו בסך הכול שיקוף של הטינה הנסתרת שלי כלפיה, שהיא חשה בה. היא באמת השתנתה בעיניי מאישה שחשבתי שדוחקת אותי לעבר החומרים האסורים לאשת חיל תומכת ומבינה שרק רוצה שאתגבר על כל זה. אני יכול להמשיך ולדבר עוד ועוד על התחושות החיוביות שממלאות אותי, אבל יש גבול למה שמילים מסוגלות להסביר. זו שמחה פנימית שחיה בתוכי כבר עשרה ימים, מרגע שאני פוקח עיניים בבוקר, עד שאני שוכב לישון בלילה. חברים, בבקשה מכם, תמשיכו לעשות את העבודה המופלאה שאתם עושים ותספרו לגברים נוספים, כדי שיבינו שמהרגע שאתה לוקח את המשא הזה על כתפיך שלך, ומוריד אותו מכתפיה של בת הזוג, אין גבולות לאהבה שתוכל להרגיש בנישואים בריאים. תודה לכם...
|
||
קלותה של תשובה- המשך
מתוך פרק ד בספר "אשיב ממצולות" מאת הרב יהושע שפירא. להשיג בישיבת רמת גן: 03-6748424; www.yrg.org.il
ב. הקבלה-על-להבא היא החלטה שלא נחזור עוד אל החטא הזה לעולם. לכאורה היא מתייחסת לזמן עתיד – כלומר גם למה שיקרה כשהרגשת המיאוס והדחייה מהחטא לא תהיה חיה בתוכנו. הרמב"ם כותב שהגדר הוא: "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"[1]. אם אין האדם מקבל על עצמו שלא יחטא עוד, אין תשובתו מועילה. וכפי שממשיך הרמב"ם וכותב[2]:
כל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר: "ומודה ועוזב ירוחם"[3].
כאן צריכה שאלה אמיתית להישאל: האם אנו יכולים להתחייב? נכשלנו וחטאנו פעם אחת, ושבנו בתשובה. מאז זה קרה לא פעם ולא פעמיים, ולעיתים מדובר בפעמים רבות מספור. ההתנגדות הטבעית והבריאה של הנפש למעשה החטא קטנה והולכת עם התרבות הכישלונות – "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר"[4] – ומובן שהאפשרות להחליט שלא לחטוא באופן ש"יעיד עליו יודע תעלומות" – נעשית רחוקה יותר ויותר.
האם אכן זהו הגדר המעכב את התשובה, ובלעדיו אין אנו אלא כ"טובל ושרץ בידו"? נראה שדרישה כזו אינה משאירה לנו אפשרות של תשובה. מי יכול לדעת בוודאות שלא יחטא?
וכבר עמד הלחם-משנה על כך[5], וכתב:
ואם תאמר: איך הקב"ה יעיד עליו כך, וכי לא נשארה הבחירה בידו? והרי אמרו "הן בקדושיו לא יאמין"[6]!
לכן נראה שגם הקבלה על להבא מתייחסת, למעשה, לזמן הווה – למה שמתרחש בנפש ברגע התשובה. כחלק מהתשובה אדם צריך לקבל על עצמו שאם יבוא ניסיון לידו – לא יחטא. ואכן, ברגע שבו נעשית ההחלטה הזו, היא נעשית באמת. אם יבוא דבר תקלה לידו עכשיו ממש – הוא לא יחטא, ולכן זוהי קבלה של אמת. אם יקרה ובעוד חודש, יום או שעה ייכשל שוב, זה כבר סיפור אחר. אז עליו לעשות תשובה שנית, ואילו התשובה הראשונה לא נפגמה כלל.
ידוע המנהג לגנוז את ספר הקינות לאחר תשעה באב, אך לא שמענו על מנהג דומה לגבי ספרי הסליחות! אנחנו מתחרטים, מתוודים ומבקשים סליחה בשנה זו, ואין ספק בליבנו שספרי הסליחות יידרשו לנו גם בשנה הבאה. אין כאן בתשובה של שנה זו, אם בזמן שקיבלנו על עצמנו התכוונו לכך ברצינות.
|
|
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה