|
|
|
 |
המסע לתשעים יום - היכל התהילה |
|
 |
הודעות |
מדור מאמרים באתר לבנות זוג |
|

האתר לבנות זוג של שמור עיניך ממשיך להתרחב, ולאחרונה נפתח מדור מאמרים בו מרוכזים פוסטים על ההתמודדות, הקשיים והתקוה של נשות מכורים.
לכניסה לאתר לחצי כאן
|
|
|
 |
12 צעדים |
מהקבוצה הטלפונית למפגש הקבוצתי |
|
מאת גיימס |
השבוע הייתי במפגש של הקבוצה הטלפונית. זה היה הפגישה השלישית שלי כבר עם החברים מהקבוצה, אבל הפעם היה משהו מיוחד שלא היה בפעמים הקודמות, היה שם ארומה מיוחדת באוויר, ואני ממש ממש חוויתי את זה.
דבר ראשון היה כיף כי סופסוף זה קרה. מה זה ״זה״ אתם שואלים? התשובה היא כזאת: כשבאתי לתוכנית אז תמיד שמעתי על אלו שפגשו את החבר הכי טוב, השכן ההוא, הקרוב הזה, ואני לא פגשתי שום בנאדם שאני מכיר. בהתחלה זה היה טוב, אחרי הכל לא נעים... אבל באיזv שהוא שלב כבר ממש ״חשקתי״ בזה, רציתי להיכנס לחדר ולהתמלא בהפתעה, להרגיש את הדם עולה לי לראש... את פעימות הלב המואצות... והפעם זה קרה. אני נכנס ואני רואה אותו... "משה"? מה קורה? צחוקקקקים. ממש חבר שהיה איתי בלימודים, אז אסירות תודה...
התחלנו את המפגש. המפגשים האלו יש בהם טעם מיוחד. יש בהם מצד אחד התרגשות וסקרנות, ומצד שני יש בהם פחד מהול בהססנות. זה לא סתם עוד מפגש חי. זה מפגש שבו רובם של החברים משתתפים בקבוצה חיה בפעם הראשונה!
זה מדהים לראות אנשים שבפעם הראשונה ״יצאו מהארון״ של המכורים וחשפו את עצמם. לראות אנשים מקרוב ומרחוק שרק רוצים להחלים. לראות את ההלם והתקווה שיש על הפרצופים שמנסים לעכל את החוויה שהם עוברים.
השיתופים הראשונים של האנשים, הפעם הראשונה שחבר פותח את הפה ומשתף על המצב שלו, הפעם הראשונה שחבר רואה בלייב שיש תקווה, זה מדהים. לאט לאט הקרח ההלם והשוק מתחילים להפשיר וה׳עויילם׳ מתחיל להשתחרר. וזו חוויה מדהימה, כי זה לראות מקרוב את אלוקים, לראות מקרוב שאפשר, שיש סיכוי, שאם נעשה את שלנו הוא יעשה את שלו.
המפגש הסתיים. מחוץ למקום אנחנו עדיין התגודדנו, שיתפנו, החלפנו מספרים אבל הגיע הזמן ללכת הביתה. אז עלה רעיון. חבר'ה, מישהו רוצה לצאת לאכול? אני שמעתי ונדלקתי. תמיד אני שומע חברים מספרים על הקבוצה שאחרי הקבוצה ואני מקנא, אף פעם לא קרה לי. אמרתי חיייבים ללכת, חייבים. והלא יאומן קרה, יצאנו 4 רכבים לאכול בפינה מפורסמת בעיר מפורסמת.
וזה היה מדהים. ישבנו יחד כעשר מכורים ופשוט נהנינו מהחיים. מהחברותא. מזה שאנחנו כבר לא לבד. מזה שלא רק בחדרים ובקבוצות יש לנו תמיכה, אלא גם כשאנחנו מסתובבים בעולם אנחנו יחד. ישבנו שם ופשוט דיברנו על הכל: התמכרות, צעדים וכל מה שמסביב... אפילו הצטלמנו ביחד, כי אנחנו משפחה אנחנו חברים אנחנו אנשים נורמליים. יש לנו מחלה, יש לנו התמודדות אבל אנחנו גם אנשים נורמליים. וקבוצות זה לא חייב להיות דיכאון זה יכול להיות חברות בלב ובנפש וכיף אמיתי ללא צורך בהכחשה. כי אנחנו פה כדי להישאר וכיף לנו עם זה.
זזנו הביתה, ותוך כדי הנסיעה אני מרגיש טוב. ממש טוב. אני תוהה לעצמי מה זה, מה בדיוק אני מרגיש (אסירות תודה שהיום כשאני חווה משהו אני לא בורח מהחוויה, אלא עוצר ומנסה לחוות...!).
ואז אני מבין. ואז אני מרגיש. אני מבין מה קרה לי. אני לא מהאלה ש׳אסירי תודה׳ על ההתמכרות שלהם, אני כואב לי וקשה לי. אבל היום, הייתי אסיר תודה על המצב שלי. על העובדה שאני לא לבד ושיש לי תמיכה אמיתית לא משנה מה המצב שלי.
ואז אני הרגשתי טוב. כי לראשונה בחיי הרגשתי מרוצה מהמקום שלי. קיבלתי את עצמי עם כל הדברים שבי. לראשונה כשהסתכלתי (וגם יכולתי להסתכל!) היה יפה. ראיתי את גיימס - ואהבתי אותו. אהבתי אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו. פשוט אהבתי אותו ואת המקום שלו.
ואז כל כך שמחתי. החיים שלי לא תותים עכשיו, אבל אסירות תודה שאני ׳מתמקם׳. כל החיים שלי אני חי כמטוטלת שנעה עם כל רוח מצויה, והיום אני יודע שזה לא חייב להיות ככה. וזו הבשורה: המציאות שלנו נתונה לבחירה. אם נבחר אלוקים - הוא יעשה בשבילנו את מה שאנו לא יכולים לעשות.
רק להיום אקבל את החיים, כי ״הקבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום״...!
|
|
|
 |
חיזוק |
5 דברים לזכור כשמגיעה התאוה |
|
ה' לי לא אירא, מה יעשה ל.י א.ד.ם
לא תירא מהם. זה יעבור. אדם לעמל יולד. הכל דימיון. הוא רק מחריב
1) בחומש דברים פרק כ, א-ד נאמר: "כי-תצא למלחמה על-אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך - לא תירא מהם: כי-ה' אלוקיך עימך, המעלך מארץ מצרים... אל-יירך לבבכם, אל-תיראו ואל-תחפזו ואל-תערצו מפניהם. כי ה' אלוקיכם, ההולך עימכם להילחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם". ההתמודדות קשה? תזכור שזה לא התפקיד שלך להילחם את המלחמה. ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. כל מה שעליך לדעת זה שלושה למ"דים: שאתה לא יכול, אתה צריך רק לרצות, ולבקש עזרה.
2) זה יעבור. מה שאתה מרגיש עכשיו את התאוה החזקה והבילבול, בעוד שעה קלה כבר תרגיש אחרת לגמרי. התאוה מגיעה בגלים... תרכין את הראש ותן לגל לעבור עליך בלי להתמודד מולו.
3) אדם לעמל יולד. אין מנוס. או שנעבוד את פרעה במצרים ללא כל תועלת, או שנעבוד את ה' ונרויח בעולם הזה ובעולם הבא. כמו שכתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה וטוב לבב, ועבדת את אויביך...". כמה מחלות יש, ר"ל, עוני, בעיות בשלום בית, בעיות עם הילדים ר"ל, וכו' החיים הם לא פיקניק, אדם לעמל יולד. תבחר איפה אתה מעדיף להרגיש קצת קושי? איפה אתה רוצה להשקיע את הכוחות שלך, בעבודת ה' או לעבוד את פרעה?
4) כל התאוה הזאת הוא שקר אחד גדול. רבי נחמן קורא ליצר הרע "דימיון" כי הוא 99% דימיון ורגש, ורק 1% תענוג. ואחרי התענוג, כל הדימיון מתגלה כשקר וכזב.
5) לא רק שהוא שקר, אלא שהוא גם מחריב את הכל. הוא מרחיק אותנו מהמטרות שלנו, מהקב"ה, ממשפחותינו, מנשותינו ומעצמינו... הורס ומחריב את החיים, עד שלא נשאר כלום.
|
|
|
 |
תכנית 12 הצעדים של שמור עיניך |
|
צעד חובה בכל שלב בעבודת הצעדים |
|
במדור זה מופיע הסיכום של השיחה היומית בקבוצה הטלפונית של תכנית 12 הצעדים. להצטרפות לקבוצה אנא פנה באימייל לכתובת: help@gye.org.il
אין אף צעד מתוך 12 הצעדים שאפשר להגיד "אני לא נמצא בו" ולכן לא לעשות אותו, אבל הדבר בולט במיוחד בצעד האחד עשרה. מצד אחד הצעד הזה מגיע רק אחרי עשרה צעדים קודמים, ומצד שני - הוא חלק מכל התהליך, כבר מהצעד הראשון.
הצעד אומר "חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת", ואם נקצר את זה אז הצעד הזה עוסק בתפילה והרהורים.
ברגע שהגענו לתכנית, התחלנו להשתמש בצעד הזה של תפילה והרהורים, הן כחלק מהשינוי גישה הכללי שלנו לחיים ולאלוקים, והן כחלק מצעדים ספציפיים. למשל בצעד השלישי למדנו לפנות לאלוקים בתפילה, בצעד השביעי ביקשנו מאלוקים שיסיר מאיתנו את פגמי האופי שלנו, וכמובן בקבוצות למדנו את תפילת השלווה שכשמה כן היא - תפילה. אז נכון שכאשר נגיע לצעד הזה אחרי עבודה מאומצת על עשרת הצעדים הראשונים, נגלה שיש עוד הרבה מה לעשות בענין של תפילה והרהורים, אבל עצם התפילה היא לא לא דבר חדש לנו.
למעשה, התפילה לא חדשה לנו גם לפני שהגענו לתכנית. כולנו מתפללים שלוש פעמים ביום, ופונים לאלוקים כשאנו זקוקים לעזרתו. אם כן, מה ההבדל בין התפילה הרגילה לתפילה עליה אנחנו לומדים בצעד הנוכחי? השינוי המרכזי טמון בגישה. אנחנו לומדים לפנות אל אלוקים עם הגישה הנכונה, וכמובן במקביל לכך שאנחנו לוקחים אחריות על החלק שלנו.
המשימה היומית: בין אם אתה בתכנית כמה ימים, או כמה חודשים, זה הזמן לבדוק עד כמה אתה באמת מתפלל לאלוקים ומבקש את עזרתו. ברגע של קושי מול ההתמודדות עם התאווה או עם קשיי החיים, האם אתה עוצר ופונה אל אלוקים בבקשת עזרה או שאתה ממשיך לנסות לבד? תעשה רשימה של מקרים בהם היית צריך לפנות לאלוקים, ותבדוק בכמה מהם אכן התפללת ועשית את הפעולה הנכונה.
|
|
|
|
 |
מן המקורות |
לשמוח בכל הצלחה |
|
משל למה"ד לאדם שהלך למדינת הים למשך חצי שנה לצורך מסחר וחזר עם סכום גדול ועצום עד מאד, וכשעיין בפנקסיו גילה שכל יגיעותיו שהתייגע במשך חצי שנה היו כולם לריק ולתוהו ממש, ורק שעה אחת בלבד היתה משחקת לו מאד ובה הוא הרויח את כל הסכום העצום הזה שהביא אתו לביתו, הלא ברור שאע"ג שבזבז חצי שנה מ"מ שמחתו היא גדולה לאין שיעור על הרווח הגדול שנזדמן לו בשעה ההיא, ואדרבא כל החצי שנה כולה הביא לו את השעה המיוחדת הזו.
וכן הוא גם לענין שמירת הראייה. שאפי' אם ברוב פעמים אינו מצליח להינצל מהמכשול, בכל זאת ישמח מאד בכל פעם ששפיר הצליח, כי השכר של כל הצלחה היא גדול והפלא אשר לא ימד ולא יספר.
|
|
|
 |
לתרומות |
כל השירותים שלנו אינם כרוכים בתשלום. פעילותינו תלויה בתרומות. אנא, עזרו לנו להמשיך לעזור לאחרים! |
|
ניתן לתרום באתר |
|
צריך עזרה? אתה מוזמן לפנות לנציג שמור עיניך: המייל החם: help@gye.org.il הקו החם: 1599-500-119 |
|
|
 |
ניווט מהיר |
דף הבית האישי שלך - היכנס לעדכן ולהתעדכן את דף הבית האישי בהתקדמויות בשלל הכלים והאפשרויות שהאתר מציע. |
|
|
|
|
|