אנחנו שמחים לבשר לך על פתיחת קבוצה טלפונית חדשה המיועדת במיוחד עבור המתמודדים עם נטיות הפוכות - משיכה לגברים.

המדובר בקבוצה טלפונית שבועית שתתקיים בעז"ה מידי יום ראשון בשעה עשר בערב, ותתחיל ביום ראשון הקרוב. את הקבוצה ינחה חבר ותיק שתמודד בעצמו עם המשיכה לגברים, והוא נקי כבר כשנה וחצי והצליח לעשות שינוי גדול בחיים שלו.

הקבוצה הינה אנונימית לחלוטין וכמו כן ניתן להאזין בלבד (אין חובה לדבר בקבוצה). כמו כן, הקבוצה סגורה ומיועדת לבעלי נטיות הפוכות בלבד.

אם גם אתה מתמודד עם המשיכה לגברים ואתה ומעוניין להצטרף לקבוצה, אנא פנה לאימייל help@gye.org.il ותקבל את הפרטים להצטרפות.

אני נורא מיוחד. כך נראה לי. בכל אופן, כך אני רוצה להרגיש. מה זה רוצה? מוכרח!

פעם, כשהייתי צעיר ותמים, היו לי חלומות לשנות את העולם, לעשות דברים מיוחדים, להציל אלפי אנשים, לעשות משהו שישפיע על כולם. ככה כולם יידעו כמה אני מיוחד.

היום אני מבין שזה כבר לא יקרה. את פייסבוק כבר המציאו, ואת האנטיביוטיקה כבר גילו, ואפילו את "שמור עיניך" מישהו השיג אותי והקים כבר...

אבל אל תחשבו שוויתרתי. אני עדיין מיוחד! אני מיוחד בעבירות שלי! רשע מרושע כמוני אין בכלל בנמצא. בגיהנום כבר הוציאו מכרז לבנות אגף חדש במיוחד בשבילי, כי עוד לא נתקלו שם במקרה קשה כזה. וזה לא קרה סתם. אדם עם תסבוכת קשה כמו שלי, עם לולאות פסיכולוגיות כל כך מפותלות, עם היסטוריה אישית שכזו, ובעיות עם ההורים ועם בת הזוג - אין בכלל בנמצא! אתמול הלכתי לפסיכולוג וגרמתי לו להגיד שהוא לא נתקל מעולם במקרה מסובך כמוני. אחח... איזו הרגשה נפלאה זו הייתה...

איזה מזל שאני עדיין יכול להשתמש בנפילות ובתסביכים שלי כדי להרגיש מיוחד. איזה מזל שאפשר לחטוא. ומה שמגניב זה שככל שאעמיק יותר ליפול, המיוחדות שלי רק תגבר!

רגע, מה אתם שואלים - בשביל מה אני צריך להרגיש מיוחד? כי... כי... כי זו פנטזיה נהדרת שאני בורח אליה כדי לא לחיות את החיים כמו שהם. זה למה. כי אני מפחד שיגלו כמה אני שגרתי ואפור ומשעמם, עם אותן בעיות ותאוות כמו כולם, ועם אותם רצונות טובים כמו כולם. כי אני לא מרגיש מספיק רצוי כאן בעולם, ולכן עושה מאמצי-על כדי לגרום לאחרים לחשוב שאני מיוחד. אחרת, פירוש הדבר שאני מיותר. כי אם אני לא מיוחד, אז אין טעם לחיות, ואני ממש מפחד למות.

לכן זו חוויה מטלטלת להיתקל באתר הזה, שגורם לי להרגיש בכלל לא מיוחד, אפילו בנפילות שלי. הרי יש פה כל כך הרבה אנשים שמתוודים חופשי על ההרפתקאות שלהם, שלידן הנפילות שלי מחווירות לגמרי. יותר מזה, האתר מציע לי לוותר על האגו ועל התלות באחרים, ולהפסיק את המאמץ התמידי לשמור על תדמית ה"מיוחד". יותר מזה, אני לומד שה"מיוחדות" הזו היא בסך הכול תירוץ, שבגללו הרשיתי לעצמי ליפול עוד ועוד, כי אני "מקרה מיוחד". אולי היא שירתה אותי בשלב מסוים של החיים. אולי היא שריון שנזקקתי לו אי שם בעבר, אבל היום חסרונותיה גדולים מיתרונותיה. היא רק מזיקה לי, ואני צריך למצוא את הדרך להיפרד ממנה לשלום.

הסיפור שלי במשך 6 החודשים האחרונים של המפוכחות המינית שלי: מה השתנה?

מסרתי את עצמי לתוכנית שמתי את המפוכחות ואת הצעדים לפני הכל. הודיתי בחוסר אונים מול החיים, במיוחד מול תאווה, הודיתי במחלה שלי והקשבתי לאחרים, במיוחד לספונסר שלי. החלטתי לסמוך על אחרים. הבנתי שאני לא יכול לעשות את זה לבד. הלכתי לקבוצות קבוצות ועוד קבוצות. נעשיתי מוכן להקשיב לאחרים, שיחררתי את הצורך שלי לשלוט, ומסרתי את עצמי למשהו או מישהו אחר ממני.

למדתי שאלוקים אוהב אותי ללא תנאים.

התחלתי לראות את התפקיד שלי בחיים. לשים לב ולתקן, בלי להאשים. התחלתי ללמוד חמלה, ענווה ורוחניות. התחלתי לחשוב יותר במונחים של "תודה" ולהעריך כל מה שיש לי ופחות במונחים של מה שאני חושב שמגיע לי ומה עדיין חסר לי בחיים.

התחלתי להבין כמה אני חולה. כמה המחשבות שלי מוטעות. איך הרעיונות והתיכנונים שלי מבוססים על תאווה. וכמה אני האדריכל של רוב הבעיות שלי. התחלתי להיות מודע לטירוף שלי ולאלרגיה שתמיד נמצאת בגופי, אם אני מפוכח זה רק אומר שזה בתרדמה.

התחלתי לקחת את החיים יום אחד בכל פעם, לפעמים רק 12 שעות, מפגישת בוקר אחת לפגישה אחת של ערב. לפעמים יום הוא זמן ארוך מידי בשבילי.

קיבלתי החלטה לשים את (הטיפול ב)מחלה שלי ראשון, על בסיס יומי. הבנתי שאני לא כמו כולם, ובכל זאת, למדתי לאהוב ולחבק את מי שאני והיכן שאני. התחלתי להיות כנה עם עצמי ועם אחרים, התחלתי להבחין מבלי לשפוט, להבין בסבלנות כמה אני בלתי מושלם בצורה מושלמת, ואני לאט לאט מנסה להיות לשירות ולקיום הרצון של הכוח העליון האוהב שלי, מה שזה לא יהיה כאן ועכשיו.

אני צריך לישון טוב, להתעורר מוקדם, להתמקד, לתכנן את היום, להתפלל, לאכול, ללכת לפגישות, ואז אני יכול - בכוח אלוקים - להתמודד עם היום שלי בעזרת הספונסר שלי ומכורים אחרים. מתמודד עם היום שלי כשהוא מגיע. זה מה שעובד בשבילי. אני נצמד לשגרה הזאת גם אם אני נרדמתי או קמתי מאוחר. אחרת אני יודע שאני בסכנה. אני רוצה לדאוג למפוכחות שלי רק היום.

אני עושה טעויות כל יום ואין יום מושלם. אני יחזור להרגלים ישנים ולדפוסי מחשבות. אני מתפלל לאלוקים, מתנצל, צוחק על עצמי, מבחין בלי לשפוט, נוהג בחמלה עם עצמי ועובר לצעד הנכון הבא, או רק את הפעילות הבאה בשגרה שלי.

אין בושה. יש סליחה, יש קבלה, יש כיוון חדש, יש עצמאות, יש חופש, יש תוכנית, יש משמעת, יש פעולה, יש אושר, יש תחושה, יש אותנטיות, יש כנות, יש שירות, יש כפרה, יש סבלנות, יש אמנות, יש חמלה, יש פיכחון, יש אהבה ופחות האשמה, יש זמן, יש החלטה ופחות ספק, יש הרפייה, יש תנועה קדימה, יש פשטות, יש אפשרות, יש דינמיות, יש אלוקים, יש חידוש, יש שלווה, יש שלווה, יש אמת, יש אהבה עצמית, יש גבולות, יש יציבות, יש שגרה, יש צמיחה, יש תחושה, יש חוסר שלמות, יש הכרת תודה, יש נוכחות.

כלל גדול הוא בעבודת ה': אין לנו עסק עם העבר אלא רק עם העתיד! (עי' קובץ אגרות למרן החזו"א ח"ג סי' ס'). ורק ביום כיפור מתעסקים עם העבר.