היום תצא לדרך הקבוצה טלפונית חדשה המיועדת במיוחד עבור המתמודדים עם נטיות הפוכות - משיכה לגברים. הקבוצה הטלפונית תתקיים בעז"ה מידי שבוע ביום ראשון בשעה עשר בערב. את הקבוצה ינחה חבר ותיק שתמודד בעצמו עם המשיכה לגברים, והוא נקי כבר כשנה וחצי והצליח לעשות שינוי גדול בחיים שלו.

הקבוצה הינה אנונימית לחלוטין וכמו כן ניתן להאזין בלבד (אין חובה לדבר בקבוצה). כמו כן, הקבוצה סגורה ומיועדת לבעלי נטיות הפוכות בלבד.

אם גם אתה מתמודד עם המשיכה לגברים ואתה ומעוניין להצטרף לקבוצה, אנא פנה לאימייל help@gye.org.il ותקבל את הפרטים להצטרפות.

"כמה טוב, כמה טוב שנפגשנו, מה אני, בלעדיכם". אסירותודה על 202 ימים, כל יום רק להיום. וואוו, זה ממש לא מובן לי.

אני יודע שהיו ימים וזמנים ומצבים שהייתי נופל בהם בעבר, לפני הכניסה שלי לקבוצות, צעדים, קשר עם חברים, והנפילה היתה מביאה אותי לעוד נפילה. היו גם פעמים שרק הגעתי למעידה, כניסה לאתר בעייתי עבור המחלה שלי, ואף שבזמן המעידה הצלחתי לעצור את עצמי מליפול, לא עברו ימים ונפלתי.

היום, אני מאמין שכח אלוקי שומר אותי מחובר אליו, גם אם היו לי מעידות במסגרת המחלה שלי, אני יודע לקבל את זה בצורה הנכונה, לעשות טלפון לחבר, לספר לו על המעידה, ככה אני גם מגלה מה הביא את המעידה, ומשתחרר ממנה ע"י פעולות.

אני מודה לאבא אוהב שעשה איתי את הנס הגדול הזה, שהביא אותי לתוכנית שמחברת אותי אליו. מתחנן לפניו שיתן לי את החיבור, את הקשר, את הקירבה אליו. אוהב אותך, צריך אותך איתי בכל רגע.

לפני שהגעתי להחלמה, לא היה לי שמץ של מושג איך באמת נהנים מהחיים. מרוב רדיפה אחרי הנאה (מזוייפת) שכחתי שיש גם חיים אמיתיים. דוגמא טובה לכך היא תחביבים, דבר שמעולם לא היה לי באמת. זה לא שישבתי בטל, נהפוך הוא, הייתי מידי עמוס ועסוק, כך שבמקום תחביבים - היו לי אובססיות. בעבודה, בבית ובכל מקום אחר, לא ידעתי לשבת להנות סתם ככה, ובמקום זה הייתי עסוק בריצה אין סופית אחרי הזנב של עצמי.

הענין הוא שזה בכלל לא הפריע לי, כי לא ידעתי בכלל שיש משהו אחר. אני זוכר שפעם מישהו העיר לי על כך שאני פקעת עצבים, ואני לא הבנתי מה הוא רוצה, חשבתי שכל האנרגיה המתפרצת הזאת היא דבר טוב, לא קלטתי שמדובר על מנגון השמדה עצמית שהוא בסך הכל הונאה אחת גדולה בה אני מתכחש לחוסר שקט הנפשי שלי, על ידי זה שאני שם מוזיקה בקולי קולות כדי לא לשמוע את הציפור הקטנה בתוכי שלוחשת לי שמשהו מקולקל.

אז בהחלמה למדתי שיש דבר כזה שלווה, אבל למדתי גם שאני חייב פשוט להיות טוב עם עצמי ולהנות ממה שאלוקים נותן לי. לא לברוח לשום מקום, לא להדחיק את הקשיים ואת הדברים הכואבים, אבל כן להעריך שקיעה יפה, להנות מספר טוב או ארוחה טובה, להיות נוכח עם הילדים שלי כשאני מספר להם סיפור לפני השינה, להעריך סעודת שבת רגועה עם המשפחה, וכן הלאה וכן הלאה.

זה נכון בהרבה מישורים של החיים. למשל לפרגן לעצמי קניה של משהו שאני אוהב, או להרשות לעצמי לבוא מוקדם מהעבודה וסתם לשבת עם אשתי ולדבר או אפילו לראות משהו ביחד. בעבר כל הוצאה כספית על עצמי היתה נדחקת לסוף הרשימה, וגם אז היא היתה מלווה ברגשות אשם. ואם לא היה מדובר במשהו שאני באמת צריך אלא סתם משהו להנאתי - זה בכלל היה סוף העולם. היום אני מבין שאלוקים רוצה שאהנה בעולם הזה ולא שאמשיך לסבול, וחלק מזה הוא לפרגן לעצמי.

אבל הפרגון הוא לא רק בכסף או זמן אלא בעיקר ברגשות. אם יש לי יום שלא עשיתי בו את כל מה שרציתי, וכעת במקום לרוץ ולסיים הכל החלטתי ללכת לישון מוקדם, מותר לי להרגיש טוב עם עצמי, ולא ללכת לישון עם שק של מאה קילו מלאים ברגשות שליליים על עצמי. כמובן אני לא מדבר על לקחת את ההחלמה ולהפוך אותה לתירוץ לעצלנות וחוסר מעש, אלא על הכנסת איזון לחיים, בו לא הכל מושלם ולא תמיד אני יכול לבצע הכל - וזה בסדר!

ללא ספק, המקום הכי קשה לי להיות טוב עם עצמי ולפרגן לעצמי על חוסר שלימות הוא ההחלמה עצמה. מה שעזר לי יותר מהכל היתה מעידה שהיתה לי לפני שנה וחצי, ובעוד שאני הייתי בטוח שהספונסר שלי הולך להוציא אותי לכיכר העיר ולערוף לי את הראש בגיליוטינה למען ישמעו וייראו - הוא דוקא נהג הפוך. הוא שמע אותי, נתן לי כמה הצעות, ושיחרר אותי לדרכי. זה בסדר, אני לא מושלם ואפילו לא מחלים מושלם, ואני צריך להרגיש טוב עם זה ולא להיות קשה עם עצמי.

לוקח זמן להתחיל לוותר לעצמי ולרכוש גישה נורמלית לחיים, אבל בלי ספק זאת אחת מהמשימות החשובות שלנו כמחלימים מהתמכרות.

רבים מהחברים כאן עובדים ומתקדמים לפי תכנית 12 הצעדים, שהיא תכנית כללית להתמכרויות מכל סוג שהוא, תכנית שטוענת שהבעיה של ההתמכרות איננה בעיקר פיזית וגם לא בעיקר נפשית אלא בעיקרה היא מחלה רוחנית (לא דתית אלא רוחנית). המעניין הוא שהתכנית הזאת פותחה כנגד התמכרות לאלהוכול, כאשר רוב המומחים בעולם טענו שזאת מחלה פיזית (כשהמוח מפתח תלות בחומר מסויים), או מחלה נפשית (אנשים שיש להם בעיות נפשיות), ופתאום כמעט משום מקום הגיעו אנשים שטענו שזה כמובן נכון והמחלה היא גם פיזית וגם נפשית אבל עיקר העיקרים היא מחלה רוחנית לכל דבר וענין. וכאשר טענו שהמחלה היא מחלה רוחנית - אז ברור שגם הטיפול והתרופה הם רוחניים נטו.

אז איך בכלל הגיעה השיטה הזאת לעולם? האמת שזה בכלל לא הטריד אותי כאשר הצטרפתי לתכנית וגם לא חודשים ארוכים אחר כך, כיון שחיפשתי תכנית שפועלת והתכנית פעלה. לא עניין אותי איך היא נולדה ומי המקימים שלה. גם לא מעניין אותי מה המציא את המכונית הראשונה ולא מי המציא את האנטיביוטיקה. זה עובד ואני משתמש בזה. אבל לאחרונה קראתי ספר נפלא על תכנית הצעדים ביהדות (ספר באנגלית בשם God of our understanding = אלוקים כפי שאנו מבינים אותו), ודי בהתחלה הוא מביא את הסיפור המלא של השיטה, לצד פרט שעבורי היה חידוש ממש ממש מרגש. את רובו המוחלט של הסיפור הכרתי מתוך הספר הגדול, אלא שבספר הגדול הסיפורים מסופרים בתפזורת ובספר החדש קראתי את זה בצורה כרונולגית שעזרה לי להבין קצת יותר מה היה לנו שם.

ובכן, הכל התחיל עם מר רולנד אזארד חבר סנאט של מדינת רוד איילנד שבארצות הברית שהיה אלכוהוליסט כבד מאוד, ובמהלך חיפושיו אחרי פתרון, הגיע לשוויץ אל הד"ר המפורסם מר קארל יונג שהיה מומחה גדול לאלכוהוליזם (הסיפור עם הרופא מופיע בספר הגדול בעמוד 25). בקצרה, אחרי טיפול ארוך מאוד, הוא שב והשתכר ואז חזר אל הרופא ושאל בכנות האם יש לו סיכוי. הרופא אמר שלמיטב הבנתו - מצבו חסר תקנה. הרופא ציין כי היו בודדים שהוא ראה מחלימים ממצב שכזה, והמשותף לכולם היה חוויה רוחנית אדירה ששינתה באחת את כל הרעיונות הרגשות והעמדות הישנות של הפציינט, והחלפתם בדרך חיים רוחנית לחלוטין. הרופא המליץ לו לנסות את הדרך ולהתפלל אל אלוקים שיעזור לו בכך. רולנד חיפש את הרוחניות והגיע לקבוצת אוקספורד שהיו לה הרבה מרכיבים רוחניים ואכן הוא זכה בשפיותו כאשר התחיל לחיות באורח חיים זה.

מספר שנים לאחר מכן, אלכוהוליסט אחר בשם אבי (סיפורו מופיע בקצרה בספר הגדול בעמוד 12) עמד בפני שופט שעמד להשליכו לכלא כיון שלא הצליח לפתור את בעיית השתיה שלו. בנו של השופט הכיר את רולנד והבין שהפתרון שהצליח עבורו - יכול להצליח גם עבור אבי, והוא הגיע ביחד עם רולנד לבית המשפט וביקשו שישחררו את אבי והם יפרסו עליו את חסותו. השופט קיבל את הבקשה ושחרר אותו, והוא החל באורח חיים רוחני וזכה אף הוא בשחרור מההתמכרות.

לאבי היה חבר בשם ביל והוא ניסה לשכנע אותו בדרכו החדשה, אך בלי לא אהב את הדת והוא התנגד. בשלב הזה אמר לו אבי את המשפט שהפך את התכנית מדתית לרוחנית והציע לו: "מדוע לא תבחר את האלקים לפי המושגים שלך?". ביל היה המום מכך אך הסכים לנסות וכך זכה גם הוא בשחרור מההתמכרות. מספר חודשים לאחר מכן הוא פגש את ד"ר בוב, שהיה אף הוא אלכוהוליסט חסר תקנה (סיפורו מופיע בספר הגדול עמ' 134) וכאשר גם הוא הצטרף לתכנית - הקימו שניהם יחדיו את החברותא הראשונה של ה AA (אלכוהוליסטים אנונימיים).

ולמה כל זה חשוב לי פתאום? בגלל שכאשר רואים את הרצף, מבינים שהיה אדם אחד עוד לפני ביל ולפני אבי שהבין שיש כאן מחלה רוחנית. מדובר כמובן בד"ר קארל יונג. כמעט שלושים שנה אחרי שהד"ר הציע את דעתו על המחלה ופתרונה, כאשר התכנית כבר בוצעה בהצלחה בכל העולם, הוא קיבל מכתב תודה מהשותף המייסד - ביל, שהודה לו על ההצעה שהיתה נשמעת מהפכנית והזויה בזמנו. בתגובה הוא קיבל מכתב מעניין שבו הד"ר מסביר את המחלה הרוחנית והוא כותב כך (בתרגום חופשי מאנגלית):

התשוקה של הפציינט לאלכוהול, היתה שווה ערך - ברמה נמוכה - לצימאון רוחני של המציאות שלנו לשלימות ובעצם להתאחדות עם אלוקים.

בהערה הוא מצטט את הפסוק מתהלים: כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים.

לא יודע מה זה אומר לכם, עבורי זה אומר המון.

"שבע יפול צדיק וקם" (משלי כ"ד). כל עוד שהאדם לא התייאש והוא עדיין נמצא במצב של "וקם", הרי הוא עדיין צדיק אע"פ שנמצא כעת במצב של נפילה. ורק ברגע שהתייאש, פרק מעליו שם צדיק.