ילד שאל את אבא שלו: "אבא, אלוקים הוא גדול או קטן?"

השיב לו האב: "שאלה יפה, בוא ואענה לך", לקח אותו אביו לשדה התעופה ואמר לו: "הסתכל לשמים, אתה רואה באופק מטוס?"

"כן", השיב בנו.

האב: "המטוס הזה קטן או גדול?"

הבן: "המטוס ממש קטן לאחר עשר דקות המטוס נחת מולם.

ואז שוב שאל האב: "המטוס קטן או גדול?"

הבן: "אבא, המטוס הזה ענק!"

האב: "פה התשובה לשאלתך, אלוקים גדול או קטן, התשובה תלויה אך ורק בך! אם אתה רחוק מבורא עולם אז הוא קטן בעיניך אבל אם תתקרב אליו, תבין כמה הוא עצום..."

אנו שמחים להודיע על קבוצה שבועית חדשה נוספת באזור המרכז. הקבוצה תתקיים מידי יום חמישי בשעה שמונה וחצי בערב (במיקום הרגיל של הקבוצה ביום שני), ומתאימה מאוד לחברים חדשים הרוצים להתחיל את התהליך של תוכנית שתיים עשרה הצעדים.

לפרטים והצטרפות אנא פנה באימייל: help@gye.org.il

כבר מזמן הבנתי שאצלי אין כמעט מצב רגיל. התרגלתי לחפש את הריגוש וכשזה לא בא כבר עדיף הייאוש. אתמול אמרתי לחבר שאצלי מד המהירות חלוד במהירות שבין 80 ל 90 קמ"ש. האופצייה הזו פשוט לא קיימת. סתם כך חיים ממש מונוטוניים? אין חייה כזו. לא פלא שהראש שלי מחפש תמיד את הדבר הבא וכשהוא מגיע אין לי ממש כוונה להרפות ממנו.

כמו למשל היום, התגנבה למוחי מחשבה חולה לחלוטין פרי דמיון מפותח המבוסס על בדלי מידע עלובים שאין בינם לבין המציאות ולו מאומה. פשוט כלום, גורנישט. אבל לא אני אחמיץ את ההזדמנות כדי להלעיט את עצמי באותם מחשבות מסוכנות שהדבר היחיד שיכול לצאת מהן היא עוד התרסקות מטופשת ומיותרת. נו מה עושים במצב שכזה? אז שיתפתי כמה חברים וקיבלתי משוב חיובי שעזר לעוד כמה שעות. כמובן שבשעות אלו היו אתגרים אחרים שעזרו להסיח דעת מהעניין. רק נגמרו להם העיסוקים ואני שוב באובססיה... רק לשלוח מייל בקשר לעבודה אבל להבליע בתוכו קמצוץ של נסיון פעולה בכיוון חולה.

כאן דרושה פעולה הפוכה לא פשוטה. אני הרי לא ממש שם רק קרוב... אז מה יהיה? יש את הנכונות הדרושה? לגמרי לא ברור. להבדיל מתחומים אחרים בחיים שבהם אפשר להסתפק בפעולות חלקיות כאן זה לא עובד. או הכל או כלום. ובלשון התכנית "חצי פעולה לא תתן חצי תוצאה" לא עוזר להסיט את ההגה מכיוון התהום רק ב30 מעלות. הרכב יסטה מעט אך יחזור שוב לאותו הכיוון בעוד כמה עשרות מטרים. צריך לשבור את ההגה עד הסוף בלי זה אוטוטו ואתה נאסף אל הוואדי, גונח מכאב ולא מבין איך זה קרה...

ועוד יום אחד נקי עבר.

לפני מספר חודשים כתבתי כאן על הצעד שעבורי הוא הקשה מכל הצעדים, הצעד האחד עשרה, צעד שמציע "תפילה והרהורים", או בנוסח המלא: "חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת."

כתבתי כמה קשה לי עם תפילה, וכמה לא מסתדר לי עם הרהורים, עד כדי כך שבמידה מסויימת הצעד הזה היה עבורי קשה יותר מצעדים הרבה יותר "מפחידים" כמו למשל הצעד התשיעי, הצעד בו אנו נדרשים לכפר במישרין בפני האנשים בהם פגענו, או הצעד החמישי בו אנו צריכים להתוודות בפני עצמנו, בפני אלוקים ובפני אדם נוסף על טיבם המדוייק של פגמינו.

עברו רק מספר חודשים וקצת תרגול יומי, ואני מתפלא מכך שאני יכול להתייחס לאותו צעד בדיוק, עם אותה כותרת אבל מילה אחת שונה. במקום "הצעד הקשה מכולם" זה הפך להיות "הצעד המהנה מכולם". למרבה הצער, רוב החברים לא מגיעים לצעד הזה ולא מיישמים אותו, וכך מפסידים את אחת המתנות הגדולות שהתכנית מציעה לנו. חבל. זה חבל בעיקר כיון שהצעד הזה דורש מינימום השקעה, והדרישות היחידות כדי לעשות אותו הן הדרישות בהן היינו צריכים לעמוד כאשר התחלנו את תהליך ההחלמה: כנות, פתיחות ונכונות, ובמקרה הזה בעיקר פתיחות ונכונות. אין צורך בידע מוקדם, אין צורך בהשקעה של המון זמן, אין צורך לטפס על הרים או להתגבר על פחדים וקשיים אחרים. כל מה שצריך הוא שתהיה לנו את הנכונות להשקיע, ואת הפתיחות לנסות משהו חדש.

בספר הגדול (ספר הבסיס של תכנית הגמילה בשיטת 12 הצעדים) כתוב שקל להיות מעורפל בנושא, אבל למעשה עדיף לתת הצעות ספציפיות. אחת מאותן הצעות היא לעשות הפסקה באמצע היום, בה אנו לוקחים פסק זמן של שקט להתבוננות, בו אנו מזכירים לעצמנו שאנחנו כבר לא מנהלים את ההצגה, ואז מצבנו הרבה פחות מסוכן מהתרגשות יתר, חרמים עצמיים, כעס ורגשות דומים נוספים. כאשר אנו עושים זאת, אנו שורפים פחות אנרגיה על שטויות בדרך שבה עשינו כאשר ניסינו לשלוט בכל העולם שסביבנו.

המשפט החותם את הקטע הזה הוא: "זה עובד - זה באמת עובד". ואני הקטן אומר: זה עובד - זה באמת עובד. בהתחלה היה לי קשה להספיק באמצע המירוץ של החיים, להגיד לעצמי שהכל יכול לחכות כעת חמש דקות שאותן אני צריך לעצמי, לדעת שהעולם לא יפסיק לפעול אם אני יקח הפסקה כעת לתפילה והרהורים. אבל פעם ועוד פעם, למדתי שדוקא ברגעים עמוסים, דוקא בימים שאין לי בהם רגע לנשום, ובעיקר בזמנים של לחץ, אני צריך לעשות הפסקה. טיים אאוט. זה הזמן שלי להירגע, לנקות את הראש, להתבונן במצב שלי בעיניים רגועות יותר, לבקש הכוונה מאלוקים להמשך היום, ולומר לעצמי שאני לא אחראי על התוצאות, ואותן אני משאיר לאלוקים.

אנחנו יהודים שומרי מצוות, וכולנו מתפללים, וגם הרעיון להפסיק באמצע היום לתפילה הוא כמובן יהודי לחלוטין. מה שאני צריך זה רק להשתמש ברעיונות הנכונים האלו, ולבצע אותם בצורה שתעזור לי. זה עובד - זה באמת עובד.

האיש אשר עצם הליכתו ברחוב מלאה במכשולים, ראשית דבר – לפני כל שאר עצות שבעולם – ייזהר מללכת בשעות שיש ריבוי נשים ברחוב העיר, וכמו"כ יימנע מללכת במקומות שיש ריבוי נשים. זהו תכסיס ראש וראשון במלחמת היצר. והאריך בזה הקה"י זצ"ל (חיי עולם ח"ב פ"ט) ונעתיק קטע אחד מתוך דבריו, וז"ל: "כי כל העוה"ז מלא נסיונות על כל צעד, וידוע כי בשעת תוקף התאוה מאבד האדם כמעט כל היר"ש שלו ולא נשאר כי אם הרושם (של היר"ש) וכו', ואז כפסע בינו ובין המות הוא החטא ר"ל. ולזאת עצתו אמונה ועיקר תקנתו להתרחק מאד ממקום העבירה וממקום הגורם ומסבב לעבירה, באופן אשר עשיית העבירה לא יהא מהדברים הקלים גם מכח שלא לשמה עפ"י מדותיו הטבעיות, ואזי עם חיזוק היר"ש ועם התפילה בלב שלם להשי"ת יסייעוהו משמים וכו'" עכ"ל.