מסר קצר משמור עיניך - צפה בוידאו

כשהגעתי לפורום של שמור עיניך, מאוד עניין אותי לשמוע מחברים שנקיים כבר הרבה שנים על החיים בשלב הזה. האם הם לא מתמודדים יותר או מה בדיוק הסיפור שלהם? די בהתחלה נפגשתי עם חבר יקר שהיה נקי כמעט שש שנים, ומיד שלחתי לו הודעה נרגשת וביקשתי לשמוע ממנו איך זה עבורו. הוא שיתף אותי אז בכך שגם עכשיו הוא ממשיך לעשות את אותן פעולות שהוא עשה בתחילת הדרך, ולמרות שיש הרבה דברים שהשתנו - יש גם הרבה דברים שלא השתנו. בעיקר הכוונה היתה לכך שכדי להישאר נקי ומפוכח הוא צריך להמשיך לעשות פעולות שזה מתחיל בקבלה של ההתמכרות, הודאה בחוסר אונים ופניה לאחרים ולאלוקים בבקשת עזרה.

מה השתנה? בעיקר שהפעולות הפכו להיות חלק מהחיים כך שהן אוטומטיות יותר. זה כמו ללמוד נהיגה, בהתחלה הכל מבלבל ולאט לאט הנהיגה הופכת להיות קלה יותר, אבל היא נשארת אותה נהיגה שמצריכה שליטה בהגה, החלפת הגז והבלמים וכן הלאה. הפעולות של הנהיגה הופכות להיות יותר ויותר אוטומטיות, אבל אם הנהג מפסיק לעשות את הפעולות האלו הוא נתקע או עושה תאונה. בנקודה הזאת אין הבדל בין נהג חדש לנהג ותיק.

וכמובן יש דבר אחד חשוב מאוד שזה עצם העובדה שיש לי את הכלים להתמודד. לפני שהגעתי לתכנית, לא היה שום דבר שיכולתי לעשות כדי לא ליפול, זה פשוט הגיע כמו צונאמי שסחף אותי, וההתנגדות שלי לא עזרה אף פעם. כעת יש לי פעולות שאני יודע בוודאות שאם אעשה אותן - אוכל להישאר נקי. אבל שוב - אני צריך לעשות את הפעולות...

אז גם אחרי חמש שנים, תשעה חודשים ותשעה ימים, אני עדיין צריך לעשות פעולות כדי להישאר נקי, ואם אני מפסיק - אני חוטף. אתמול היתה לי מעידה. למה מעדתי? פשוט כי לא עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות. אבל באותה מטבע בדיוק אני יכול לשאול: למה המעידה לא נגמרה בנפילה? כי נזכרתי ועשיתי את מה שהייתי צריך לעשות.

העסק הזה פשוט כמו ירידה במשקל. למרות כל הדיאטות השונות ומשונות, בסופו של דבר זה מסתכם בשני משפטים קצרים ביותר: להכניס פחות קלוריות ולהוציא יותר. כאשר בן אדם עושה את זה - הוא יורד במשקל, כשהוא לא עושה את זה - הוא עולה במשקל. אז אם אדם ירד מאה קילו, והוא שמח בחלקו אבל שוכח את המשוואה הפשוטה הזאת ומתחיל להכניס יותר קלוריות ממה שהוא מוציא - הוא יעלה במשקל. ככה זה עובד ואין כאן שום דבר מסובך (זה כמובן לא אומר שזה קל אלא שזה פשוט). מצד שני, אם הוא יחזור לפעולות שהוא עשה לפני כן - הוא שוב יירד במשקל.

אז כשעשיתי את הפעולות והמעידה נעצרה, שיתפתי חברים, אבל אחד החברים שבתחילת דרכו התפלא איך יכול להיות שהיתה לי מעידה... אותי זה קצת מצחיק כי ההבדל היחיד ביני לבינו זה שהגעתי לכאן לפניו, אבל ההתמודדות שלו וההתמודדות שלי היא אותה התמודדות, והפעולות שלו והפעולות שלי הן גם בדיוק אותו דבר. המעידות שלו בתחילת הדרך והמעידות שלי אחרי כמה שנים הן אותן מעידות, מגיעות בגלל אותן בעיות, ואפשר לעצור אותן באותה דרך. אני לא מתבייש לשתף במעידה כפי שאדם לא מתבייש לשתף שהוא לוקח אקמול כשכואב לו הראש או אנטיביוטיקה כשיש לו דלקת אזניים, וההבדל היחיד הוא שאצלם המחלה היא גופנית ואצלי זאת מחלה נפשית שנקראת התמכרות.

לקריאת התגובות בפורום לחץ כאן

קראתי אתמול משהו שאריך פרום כתב בספרו "אמנות האהבה". הוא כותב שהמילה "פעילות" זוכה היום, בחברה המערבית, לפירוש שקרי. אנשים חושבים שהם עסוקים בכל מיני פעילויות, אבל באמת הם בסך הכול מובלים על ידי הדחפים והתשוקות שלהם. "לפעול" פירושו לצאת מעצמך. לעשות את מה שלא מובן מאליו עבורך, לפעול בהתאמה עם "אני" גבוה יותר, שתובע ממך להתקדם ולא להישאר תקוע באותה מחרוזת רוטינית של עבודה-טלויזיה-שינה וחופשה בחו"ל פעם בשנתיים. אדם יכול להיראות מאוד עסוק, אבל הוא לא עושה שום דבר שחורג מברירת המחדל שלו. וכידוע בפיזיקה, חפץ שנע במהירות קבועה הרי הוא כדומם לכל דבר.

אריך פרום מדבר אמנם על כל אדם מערבי, אבל הרגשתי שאני המכור מבין אותו מצוין. כשאני שיכור אני נדחף ממקום למקום בלי שום כיוון ותכלית. אני מחכה שמישהו יצעק עליי ועושה מה שהוא אומר - האישה, האנשים בעבודה, הילדים. אני סמרטוט, מובל על יד הדחפים והתאוות שלי.

כשאני עושה פעולות, זה מאפשר לי לצאת מהמעגל הזה. זה לא מתבקש שאשב ואכתוב תכנית בוקר, כי עכשיו בא לי דווקא לכתוב פוסט לפורום. אבל אם אני בוחר לכתוב תכנית בוקר תחילה, אני מאמן את עצמי לא לעשות מה שבא לי (אפילו אם זה משהו טוב), אלא לפעול מתוך סדר גבוה יותר. שנים ניסיתי "לזרום", לעשות רק מה ש"מאיר לי" באותו רגע, לא להכריח את עצמי לעשות שום דבר בניגוד לרצוני, אלא לעשות הכול מתוך הזדהות מלאה. מה שקרה זה שהזרימה הפכה לזירמה...

אז כאן מלמדים אותי לעשות פעולות - לא רק מפני שאלו פעולות מחלימות, אלא מפני שעצם העשייה של פעולה כלשהי, שלא הייתי עושה לולא התכנית, מחלצת אותי מהמערבולת שזרמתי בתוכה. קום ותסדר את הבית, קום ותכתוב מה אתה מרגיש, קום ותגיד תפילת השלווה, קום ותתקשר לספונסר - העיקר שתקום כבר!

אבל עבורי יש נקודה חשובה לא פחות: גם כשאני עושה משהו, אסור לי בשום אופן לנכס אותו לעצמי. כי בשנייה שאני מנכס אותו, אני מפסיק להיות חסר אונים, ונשאר להתמודד לבדי מול המפלצת הרעבה. אז לפני שאני עושה פעולה אני מתפלל שה' ייתן לי נכונות וכוח לעשות אותה, ואחריה אני מתפלל שה' יאפשר לי להודות על האמת, שהוא זה שעשה הכול ואני רק הייתי בגדר מסייע שאין בו ממש. "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".

כשאדם הראשון חטא הוא לא נענש על כך. "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ואם האדם היה חוטא רק את החטא הזה – ייתכן שלא היו באים אליו בטענות. הבעיה מתחילה בהתמודדות שאחרי החטא, אז מתחיל הארס לפעפע. הקב"ה פונה אליו ושואל – "אַיֶכָּה". אשריך! ה' יתברך בכבודו ובעצמו פונה אליך, מתעניין בך, שואל לשלומך ולמצבך! מי לא היה קופץ על ההזדמנות?.. תתבייש, תתוודה ותבקש סליחה – "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי"! אבל האדם מתחבא, וגרוע מזה – הוא בורח. הוא מאשים את האישה, והאישה מצידה מאשימה את הנחש ואין מי שמוכן לקחת אחריות.