מתנות. כל כך הרבה מתנות אני מקבל מה' יתברך, כל יום מתנות חדשות. אני לא מצליח לראות ולהבחין בכולם, יש כאלו שמרגיש בהם ויש כאלו שלא. אבל מתנה אחת ומיוחדת קיבלתי כבר בגיל רך, היא היתה מיוחדת המתנה הזאת, היתה מיוחדת ומסקרנת. היו בה הרבה עטיפות, ממש הרבה, שנים לקח לי להסירם, כל פעם שהורדתי עטיפה, היא היתה יותר נעימה ויותר מענגת, לא היה סוף לעונג. זה רק הלך והתעצם עם הסרת העטיפות.

ואז לפתע המתנה התגלתה במלוא תפארתה, היא היתה גדולה חזקה ותובענית: התאווה… מסתבר שאני לא יכול לחיות בלעדיה, היא ממלאת אותי בריגושים והנאות ללא הפסק.

היום החלטתי שאני לא רוצה יותר את המתנה הזאת אצלי. אז התחלתי לארוז אותה מחדש, כל יום עוד עטיפה, למרות שהיא קורעת אותה ומנסה להחלץ משם, אבל אני מנסה לא להתייאש וממשיך בכוח, עוד אריזה ועוד אריזה. קשה לי לארוז לבד, אני ממש חסר אונים מול המתנה הזאת, מנסה לא ליפול ברוח ומבקש ממך בתחנונים עזור לי בבקשה אני לא יכול לבד, אני חייב שתהייה איתי... רוצה למסור לך אותה בחזרה עם האריזה שלה כמו שקיבלתי.

טוב אבא אז ככה החלטתי שזהו, אני לא רוצה יותר, הפסקתי להישתמש בה, הפסקתי להסתכל עליה, ועם הזמן גם אפסיק לחשוב או לפנטז עליה. היא ארוזה וסגורה כאן אצלי, מחכה למסור אותה אליך.

המתנה הזאת גרמה לי להרבה נזקים בחיים, ואני מנסה היום לשבת עם עצמי ולתקן את נפשי ואת חיי. קשה לי מאוד, הרבה מהמורות, הדרך ממש משובשת וקשה, אך אני כבר החלטתי. אבא, זהו אני יודע שלבד לא אצליח, אני ממש חסר אונים מול הדרך החדשה שבחרתי, מול כל המהמורות שבדרך, מול הקבלה של עצמי והסובבים אותי. אני מבקש ממך אבא יקר: קח ממני את הקושי הזה, עזור לי בדרך החדשה, כי רק אתה תוכל לעזור לי מול התהום שניפער לפניי.

תודה אבא יקר שלי.

הרב אלחנן ניר מביא בספרו "יהודי בלילה" לקט של חלומות של ר' נחמן מברסלב. אחד מהם הוא חלום של ר' נחמן אודות צדיק שיש בו בחינה של מקומות מטונפים, ועל כן אף על פי שהוא צדיק ואנשי העיר מכבדים אותו. הם נמנעים מלהגיד לו שלום.

אני לא צדיק. אבל אני רוצה לשתף בחוויה של מפגש עם מקומות מטונפים מהשבת האחרונה.

קריאת התורה ברקע או לחלופין דרשה של הרב וכל האנשים ספק מקשיבים ספק מנומנמים. ואני מרגיש איך הראש שלי ברגע אחד (דווקא היה לי מעניין הפרשה בסה"כ) אף לפנטזיות, ורצון מאוד חזק לשימוש.

בנחת בלי להשתגע בשקט אני מתחיל לעשות פעולות, אני מתחיל לדבר עם ה' בראש: צעד ראשון – ריבונו של עולם אני חסר אונים, לא יכול להתמודד עם המחשבות האלו. (צעד שני) אני צריך עזרה בבקשה תעזור לי. (צעד שלישי) אני מוסר לך את חיי אני בוטח בך שאתה יודע לאיפה אני צריך ללכת, אני עושה כמיטב יכולתי, שמה שצריך לקרות יקרה.

לאט לאט אני המחשבות שוקטות (אם זה לא היה עוזר הייתי פותח עם ה' מעגל זה גם עוזר לפעמים). אני מסתכל מסביבי איך הכל רגיל על מול מה שהולך אצלי בראש, ועולה לי החלום של ר' נחמן מברסלב.

בכל אדם יש מקומות מטונפים. כולנו הולכים לשירותים ומילדות מלמדים אותנו (בצדק) שהצרכים שלנו צריכים להיות רק במקום מסוים מאוד. בתוך החברה הם שוברים את הסדר, הם דוחים הם מגעילים.

אני בדיוק כמו כולם אני מבין. רק שאצלי הווליום קצת יותר חזק. הפנטזיות קופצות מהר יותר וגם הרצון לשימוש, ואני זקוק לעזרה. כמו בן אדם שיש לו בעיה במקומות אינטימיים ונבך מה לעשות אני צריך עזרה של רופא למרות הפאדיחה.

בזכות התוכנית אני מבין שזה לא רק המקום המיני, אני גם מודע לזה שאני נוטר טינה יותר (כנראה אני לא יכול לדעת) מאדם רגיל, אני נפגע יותר, שונא יותר.

אני לא יודע אם אשתנה (אני גם לא יודע אם אני רוצה עד הסוף). אבל אני לומד לאט לאט לקבל. לקבל את זה שאני זקוק לעזרה. לקבל את זה שה' ברא אותי אם ווליום קצת יותר גבוה של פנטזיות ואני לא צריך לשנוא את עצמי (ואותו) בגלל זה, לקבל את הילדים שעושים רעש בבית כנסת בלי לכעוס עליהם בלב. אני מקבל את זה שה' מנהל את העולם ואני בוטח בו לאט לאט.

לא השתניתי אבל יש יותר שלווה, משהו בפנים יותר רגוע. כל יום עוד קצת. רק להיום.

בחטא אדם הראשון קרה תהליך ובו הופיע לראשונה בעולם הרעיון המעוות שהחטא אינו מסתיים בתשובה לבדה. "ואתה תשופנו עקב" – הנחש איננו יורד מעל הבמה לאחר שפיתה את אדם לאכול מן העץ, את עיקר תפקידו הוא עוד לא ביצע.

כלומר – פיזית הוא אינו משתתף עוד ב'הצגה', אבל הארס שהטיל באדם ממשיך לפעול. כשהקב"ה פונה לאדם, ואפשר ממש לגמור הכל ב"שעתא חדא ורגעא חדא" של תשובה – בדיוק אז הוא נכנס לתוך מחזור הדם ומתחיל לדבר. הוא אומר: "תראה באיזה מצב אתה נמצא. יש לך מושג מה ה' חושב עליך? אתה אבוד, אין לך סיכוי, אין לך שום כוח להתמודד עם זה, תתייאש". כמו אבר נשוך שמתנפח, מתחילה חוויית החטא לתפוח ולקבל כוח וממשות – והאדם כבר ממש היה מעדיף שה' יעזוב אותו לנפשו, שלא ייחשף בכל קלונו.