חברי שמור עיניך מוזמנים להשתתף בכנס החלמה לקראת הימים הנוראים והשנה החדשה, שיתקיים בעז"ה ביום שני הקרוב (כ"ז אלול) בשעה 20:00, במקום המפגש הקבוע של קבוצת רמת גן. בכנס ישתתפו חברים ותיקים שישתפו בניסיון, כוח ותקווה שלהם.

פרטים אצל המזכירים בקבוצות החיות, או באימייל: help@gye.org.il כולם מוזמנים!

כולנו הגענו לכאן על מנת להפסיק את הנפילות שלנו, ובחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - רבים מאיתנו אכן מצאו דרך ותכנית להחלמה. חלק מאיתנו נקיים מאז שהגענו לתכנית, אחרים קמו ונפלו עד שהצליחו "לתפוס דרך", וחלק אחר עדיין מגשש את דרכו בעולם ההחלמה. כולנו משתמשים במושג "נקי" כדי לתאר מצב רצוי מבחינתנו, אך מה נחשב להיות "נקי"?

בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות למין) הוגדרה נקיות: אי קיום יחסים עם עצמי או עם כל אדם אחר חוץ מאשתי ונקיון גובר והולך על התאווה. אז החלק הראשון הוא ברור יחסית אבל החלק השני (זה של הניצחון גובר והולך על התאווה) הוא המקום המבלבל. הענין הוא שבאמת קשה להגדיר נקיון ממין ומתאווה, וזאת בשונה מהתמכרויות אחרות. למשל המכור לאלכוהול לא צריך שום הגדרה של "ניצחון גובר והולך", והדברים אצלו ברורים מאוד: או שהוא לא מכניס לפיו טיפת אלכוהול, או שהוא נופל, זה ענין של שחור ולבן, אין שום אפור.

אבל אצלנו הדברים יותר מסובכים. מה למשל אדם אובססיבי למין ומאונן כפייתי שכעת לא אונן כבר חודש אבל צפה בפורנוגרפיה? אז הוא אכן עונה להגדרה בכך שלא קיים מין עם עצמו או עם כל אדם אחר, אבל מה לגבי הניצחון גובר והולך על התאווה? כאן זה כבר יותר מסובך. מצד אחד אי אפשר לומר שאדם שצופה בפורנו הוא בניצחון גובר והולך על התאווה, ומאידך קשה לומר שזה נקרא נפילה.

שמעתי מסר מחבר בחו"ל שסיפר על כך שהוא פגש חבר שהגיע למפגש ראשון בקבוצה ובסיומה הוא עזב בכעס ואמר שלא יחזור יותר. הוא הגיע למפגש כיון שלא יכל להפסיק לצפות בפורנו, ואילו במפגש הוא שמע שיתוף מחבר שהצהיר כי הוא נקי מספר שנים, אך הוא עדיין צופה בפורנו. מכך הבין החבר החדש שהתכנית לא תעזור לו כיון שניתן לכאורה להיות נקיים גם בזמן צפיה בפורנו.

השיתוף הזה מבהיר עד כמה חשוב להבדיל בין נקיון טכני לבין נקיון אמיתי. נקיון טכני כשמו כן הוא - נקיון טכני בלבד, הוי אומר יום שבו לא קיימתי יחסי מין עם עצמי או עם אף אחד אחר חוץ מאשתי. אבל זה רק טכני. בנקיון כזה יכול להיות מצב של צפיה בפורנו אבל לא רק אלא מצב כללי שבו אני לא מוותר על התאווה וממשיך ללגום בתוך הראש, להתבונן במושאי תאווה וכן הלאה. זהו לא נקיון אמיתי, וגם אם אקבל עליו מדליה בסוף התשעים יום - ספק אם אוכל לשמור אותה לעצמי לאורך זמן, וגם אם כן - זה בודאי לא נחשב למפוכחות מינית.

מבלי להיכנס לשאלה מתי בדיוק יש צורך לאפס את הספירה גם מבלי נפילה "רטובה", ברור לחלוטין שנקיון אמיתי איננו נקיון טכני אלא ניצחון גובר והולך על התאווה, ולנקיון כזה אנו שואפים בעבודת הצעדים ורכישת דרך חיים רוחנית. לא עשיית שריר ומלחמה בלתי פוסקת עם התאווה, אלא ניצחון גובר והולך שמעניק שחרור אמיתי מהכבלים ונותן סיכוי לחיים שפויים.

רק להיום אבקש מאלוקים שיתן לי יום נקי, שפוי ומפוכח, עם ניצחון גובר והולך על התאווה.

אתמול חוויתי כמה דברים שלכאורה טילטלו אותי קצת רגשית, מתחרה אחד שלי שמעתיק מוצרים שלי, מתחרה אחר שנכנס לי בין הרגליים היכן שהוא לא אמור... יותר מאוחר, כסף שאמור להגיע אלי ביושר ובכבוד הגיע אלי חלקית בצורה לא מכבדת. כל הדברים האלה הוציאו אותי משלוות נפש.

האינסטינקט הטבעי והראשוני שלי היה להשיב מלחמה השערה, התכניות כבר היו בקנה, איך להראות לההוא את הכיוון, איך להתנקם בשני שיכאב לו עד שיצרח די, איך להעמיד את השלישי במקום וכך על זה הדרך..

שיתפתי את אשתי באמוציות ובאמביציות שלי, ולפתע אני מוצא את עצמי אומר לה, למה אני יכול לדבר כל היום על אמונה, שמה שמגיע לך יגיע, ואלוקים מנהל... להרפות, למסור, וכו' וכו' והנה כשמגיע רגע האמת כל הדברים והתובנות נעלמים ומפנים את מקומם למלחמות ופעולות תגמול? איפה נעלם לי אותה אמונה שתירגלתי השכם והערב?

ואז הבנתי, שבדיוק כמו בתאווה, אנחנו יכולים לתרגל צעדים ותוכנית, חברותא וספונסר, אבל ברגע האמת כשהתאווה מתפרצת לא יעזור לנו שום תובנות אם לא נודה שאנחנו חסרי אונים מול המחלה שלנו, חסרי כח, ויש רק אחד שלו מלא הכח ורק אליו נוכל לפנות ברגע האמת שיציל אותנו מעצמנו. וזה עובד.

בדיוק כך קורה לנו ברגע של טלטלות רגשיות או התפרצות של אחד מפגמי האופי שלנו.

ברור שאנחנו צריכים לתרגל פעולות אהבה ואמונה, לדבר על זה כל הזמן בבחינת 'האמנתי כי אדבר..' עד שבאמת נחווה את זה. אבל ברגע האמת כשקורה לנו משהו לא נעים ובאופן טבעי אנחנו בורחים לפחד במקום לאמונה, לפגמי אופי שמרימים את הראש באותם רגעים מסתכלים, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חסרי אונים מול זה, מול הפחד, מול הפגמים וכן הלאה, והדרך היחידה להשתחרר היא להודות ולבקש עזרה מכח גדול מאיתנו.

היום בבוקר פשוט ביקשתי מאלוקים שייתן לי שלווה במקום הזה, שיעזור לי לחוות אותו באותם מקומות שאני חסר אונים שם, ומיד הרגשתי שאני מוותר על הרצונות השליליים שלי, זה משהו שאני חייב לחוות כל הזמן חוסר אונים כדי לדעת שיש מישהו אחר שיכול לעשות למעני את מה שאני לא יכול.

"על כל פשעים תכסה אהבה". יסוד מוסד באמונת ישראל המסורה לנו מדור לדור הוא שאין אהבת ה' סרה מעל האדם החוטא. אהבת ה' אינה פוסקת לא בעקבות חטא, לא בעקבות חסרון אמונה ואפילו לא בעוון עבודה זרה. משמעות התואר 'בנים' מורה על קשר עצמי, שאין שום מאורע חולף שיכול להשפיע עליו ולזעזעו.