כאשר חזרתי בשנה שעברה מתפילת מנחה של ערב יום כיפור משובחת במיוחד, חשתי לראשונה בחיי את המילים הנפלאות – 'שומר ה' את כל אוהביו'... בכיתי כי הרגשתי אותן.

יש חברים שמכנים אותי 'חופר', אז מיד אחרי התפילה 'חפרתי' במלבי"ם בתהילים בפרק קמה' פסוקים יח' - כ': חשתי חובה להביאם כאן לפני חברי היקרים למרות ההכנות לקראת היום הקדוש, ויהי רצון שיהא לתועלת, להלן הדברים ככתבם וכלשונם:

"קרוב לכל קוראיו בתפילה לבד אם יקראוהו באמת בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מכל מקום יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים, א. כי רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ואז יושיעם. רק אחר ששוועו לישועה אבל שומר ה' את כל אוהביו. את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבוא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק. זאת שנית, שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק יושיעם לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם את הרשעים שרצו להרע להם ישמיד, שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלוקים כן מדרגת ההשגחה".

הדברים מדברים בעד עצמם. פרס גדול נוסף הגיע כשהחלטתי לכתוב את הדברים (תודה למי שהקריאה לי כדי למהר את התהליך, בכל אופן זה ערב יום כיפור...) הצצתי גם ברד"ק... הוא אומר על המילים לכל קוראיו את הדבר המופלא הבא – "מאיזה עם שיהיה, ובלבד שיקראוהו באמת, שפיו וליבו שוים"

שווה לכתוב על זה פוסט שלם אבל במספר מילים: שנים התקשיתי כיצד נעזר לא יהודי שפונה 'לכח העליון כפי שהוא מבין אותו', והנה פתאום, בערב יוכ"פ התיישבה קושייתי על ידי הרד"ק – ה' עוזר לכל מי שפונה אליו, לא משנה מאיזה עם הוא, כשפיו וליבו שווים...

יהי רצון שיהיו פינו וליבנו שווים.

גמר חתימה טובה.

באחת השיחות השגרתיות שלי עם הספונסר, מצאתי פורט לפניו את הטענות שיש לי על אשתי ועל הטינות שממלאות אותי. עשיתי צעד 4 ושוב ראיתי את הריכוז העצצי, השליטה, הריצוי ושאר הדברים שאני כבר מכיר מפעמים קודמות. חשבתי ששוב אני יכול לסמן V על צעד 5 ולהמשיך הלאה...

אבל אז, לפני שהשיחה נותקה, הוא זרק לי משפט שנשמע בערך כך: "מה דעתך על לסלוח"?

משום מה המשפט הזה חלחל בי כל כך עמוק. תפסתי את עצמי ואמרתי: "וואוו, איזה רעיון גאוני, איך לא חשבתי עליו קודם"? זה משהו שממש לא היה במחשבה שלי. פשוט לסלוח.

התחלתי להרהר בדבר. מגיל 0 מחייבים אותי לבקש סליחה והנחלתי מסורת זו גם לילדים שלי, ובכל פעם שהם רבים אני פונה אליהם ואומר: "עכשיו תבקש סליחה". הם עושים את הטקס וחוזרים חלילה. לפתע הבנתי שהסליחה שהכרתי עד היום היא ממש לא הסליחה שהספונסר שלי התכוון אליה ואפילו משהו הפוך לגמרי.

הסליחה שהכרתי עד היום היא כאשר אני מגיע לימים הנוראים ובפרט ב"כמה דקות" בין "כל נדרי" לתפילת ערבית, אני רץ בין מתפללי בית הכנסת לבקש סליחה, כדי להשתחרר מההרגשה הרעה שרובצת עלי. המטרה שלי בבקשת הסליחה היא בעצם לנקות את עצמי...

לייתר דיוק, אני פוגע בהם פעם נוספת. בפעם הראשונה כאשר פגעתי בהם, ועכשיו, כאשר אני מנצל את טוב ליבם כדי שלא ארגיש רע עם העוול שעשיתי להם...

לפני מספר ימים היה לי אירוע מיוחד עם בני הגדול שאמר לי שיש משהו שהוא רוצה להגיד לי שמפריע לו הרבה זמן, ועכשיו הוא מרגיש נוח לומר לי את זה. הוא אמר שגם הוא וגם הילדים האחרים מרגישים כי ברגע שאני עושה משהו לא בסדר אני מתנצל מיד ולא נותן להם לחשוב על מה שקרה. הוא צחק על זה שהם כבר יודעים שתוך חצי שעה אני יבוא להתנצל...

אני בתמימותי חשבתי כי זהו הצעד העשירי – "כאשר שגינו הודינו בכך מיד". הוא אמר שהם מעדיפים לחשוב על מה שהם עשו ולא מיד ליישר את העניינים. אמנם היו לי כוונות טובות כאשר ביקשתי סליחה. באמת רציתי להזכיר לעצמי שאני לא בסדר, אבל אחרי ששמעתי מה שהוא אמר שאלתי את עצמי: "למה לעשות זאת על חשבונם"?

הסליחה שהכרתי היום, בזכות התוכנית שונה לחלוטין. אני לא מבקש סליחה ממישהו שבחר להיפגע ממני, זו בעיה שלו שהוא בחר להיפגע... כאשר אני מרגיש שיש לי טינה או כעס על מישהו אני מתחיל לחשוב למה אני כל כך כועס עליו? אני מבין שאני חסר אונים מול מה שאני מרגיש ביחס אליו בצעד הראשון, מבקש עזרה לצאת מעצמי בצעד השני, אני פונה לאלוקים לקבל הכוונה לעשות אחרת ממה שאני רגיל בצעד השלישי. אני בודק את עצמי מה לא בסדר אצלי במקרה זה בצעד הרביעי, חולק את זה ומקבל את זה בצעד החמישי, מוכן לוותר בצעדים השישי והשביעי ורק בסוף, כן רק בסוף כאשר אני כבר לא כועס עליו בצעד שמונה וחצי, אני פשוט משחרר את זה וסולח ומרחם.

כן, זה רק בצעד התשיעי, שאני כבר לא במקום של נקמה שאני רוצה לשחרר את עצמי, אלא במקום שאני יכול לחשוב על האחר – על האדם שפגעתי בו כמה הוא זקוק לעזרה, כמה אפשר לרחם עליו ולעזור לו.

אולי בגלל זה בתוכנית אני מבקש סליחה דווקא מהאנשים שאני נפגעתי מהם ויש לי עליהם טינה, אותם אנשים שכתובים אצלי בצעד 4.

שהסתכלתי על אשתי, על ההתנהגות שלה כלפי וכבר לא חשבתי על כמה היא אשמה במה שקרה לי, הצלחתי להסתכל עליה כאדם, להבין שקשה לה ופשוט לסלוח.

מנקודת מבט זו אני מבין כמה קשה לי לסלוח לעצמי, אולי יותר מכל אדם אחר. פשוט לגבי עצמי הכי קשה לי לקבל את מי שאני ולסלוח.

בתחילה היצר הרע מחטיא את האדם על-ידי השקר שמטעה אותו בכמה מיני הטעיות, ואחר כך כשבא על דעתו לשוב הוא מחליש דעתו, ומכניס בלבו שכבר נסתלק ה' יתברך ממנו, והוא רחוק כל כך עד שכבר אי אפשר לו לשוב. ובאמת הוא להיפך כי "מלכותו בכל משלה"…וכמו שנאמר: "השוכן אתם בתוך טומאותם", ודרשו רבותינו ז"ל: "אפילו כשהם טמאים שכינה ביניהם". וזה עיקר דרך התשובה שעשה משה בארבעים יום האחרונים מאלול עד יום כיפורים, שהעיקר הוא לידע שהשי"ת עדיין עם כל אחד ואחד…