ארבעה צעירים ישראלים מספרים למה הם הפסיקו לצפות בפורנו.

לצפיה בוידאו לחץ כאן

כשהתחלתי את התוכנית לפני 80 ימים הייתי בנאדם עם ריכוז עצמי,  בעל טינות, שרוצה לשלוט בכול דבר שלא קשור אליו, בודד עם הרגשת ריקנות שמצא תמיד סיבות ואנשים לפגמים שלו אבל לעולם לא היה אשם או לא בסדר.

80 יום קדימה ואותם פיגמי אופי שניהלו אותי חזק ודחפו איתי לתאווה נמצאים תחת סוג של שליטה אבל יותר חשוב מהכול, אני מודע להם ויודע שהם הטריגרים לתאווה שניהלה אותי בכול כך הרבה מובנים.

ב 80 יום האחרונים למדתי להבין שאני שולט רק במה שקשור אלי בלבד, והדבר היחיד שיש לי שליטה עליו זה אני והפעולות שאני עושה לצאת מעצמי.

התוכנית לימדה אותי לעשות פעולות פשוטות אבל מאוד אפקטיביות בצורה אחידה ועיקבית שנותנת לי שיחרור והקלה.

למדתי להבין שהתאווה הרבה יותר חזקה ממני ואין לי שום כוח נגדה לכן רק היום אני נכנע מולה ומבקש מכוח הרבה יותר חזק לעזור לי ולשחרר אותי ממנה.

היום אני לומד לקבל דברים כמו שהם בלי לנסות לכופף אותם לרצונות שלי שאף פעם לא הצליח בעבר אבל גרם לתאווה להתחזק.

רק היום אני מבקש להיות נקי ומפוכח בלי לחשוב קדימה על מה יהיה מחר או שבוע הבא.

שלום לכם חברים יקרים
שנמצאים במקום מדהים
בו מתחוללים כל יום ניסים
שאני אחד מתוכם כשניים עשר חודשים

הגעתי לפה לפני ממש כשנה
אחרי תקופה נוראה ואיומה
של שימוש בלתי ניתן לשליטה
בלי טיפת אמון בעצמי או בסביבה

הייתי אדם מרוסק לחתיכות
שבר כלי מהלך מנותק מהרגשות
כשרק דבר אחד ידעתי טוב לעשות
להשתמש ולהשתמש כדי להמשיך לחיות

השתמשתי כדי לשמוח או לבכות
כשהיה לי מידי רע או מידי טוב
כשעייפתי מלעבוד או כדי לאסוף כוחות
כשרעבתי או אחרי ארוחות מפנקות
כשאהבתי או כשהתמלאתי טינות
כשהרגשתי ריקני או מסופק מאוד

לא ידעתי אם יש עוד אפשרויות
אולי זה רק יצר שיעבור בהכנסי למצוות
ואח״כ שאעבור אולי לישיבות
ואולי זה ילך עם כמה סלי לחמניות...

ואז לפני שנה אלוקים ברחמיו הרבים
והביא אותי לקרקעית שממנה מתרוממים
או אז הסכמתי להכנס לאתר מציל החיים
נרשמתי וחיי החלו אט אט משתנים

לא האמנתי למה שעשיתי ולמה שעוד יקרה
חציתי גבול אחרי גבול אבל לא עוד כמתאווה
אלא כרוצה להחלים כמוצא מחסה
ואז עוד לא חלמתי מה עוד אעשה

הטלפון הראשון היה הלם הזיה
וכיוון שנאמר לי never say never יותר לא הגבתי בשלילה
וכך גם הגעתי לקבוצה חיה
ונשארתי נקי כמעט חצי שנה

התרסקות המערכת והפקת לקחים
הובילו אותי ברצינות לעבוד צעדים
ומאז ועד עתה באסירותודה אני מחלים
וחוץ מזה גם קורים עוד ניסים

גילתי עולם נפלא שנמצא מסביבי
התחדש קשר מיוחד עם אבי
קבלתי שלווה קבלה שמחה במי שאני
יכולת לחיות את ההווה ולא את העתיד או עברי

קבלתי חברים מדהימים
שמקבלים אותי על כל הפגמים
יכולת להעניק באמת לאחרים
קבלתי טעם וערך לחיים

אמנם המצבי רוח לא תמיד בשליטה
אבל זה לא מחייב שימוש וקריסה
יש קשר עם חברים אלוקים ותפילה
שכשבאה בכנות מחברת לכח שמעלי זה נפלא.

אני פחות מנסה להיות אלוקים
כי גיליתי שגם מול החיים
מסתבר שאני אכן חסר אונים
אבל זה תהליך ובכל יום דברים מתגלים

אז אסירותודה לאלוקים אוהב
על הפורום, החברים, ספונסר, ספונסיים, קבוצות, צעדים, חיים
וגם על הקשיים שמלמדים.

אם עוברים ברחוב בעייתי מותר להוריד משקפיים, לרוץ או להחליף קו אוטובוס וכד'. גם זה חלק מלהיות לוחם סיירת, להיות מוכן למעשים שאנשים אחרים אולי היו חושבים שהם אינם "נורמלים". גם אם החברה שמסביב לא תעריך את מסירות הנפש והגבורה שלנו על התורה ושמירת הברית – לא בגלל זה נפסיק להיות אנשים של סיירת. יש בזה תועלת נפלאה גם מעבר להתחמקות מן הניסיון, בכך שזה מכניס אותך לתדמית מסוימת – בעיני אחרים, אך גם בעיני עצמך. אתה הופך להיות משוגע על העניין, וזה יוצר אצלך אוירה שמעודדת יתר זהירות בלהט של 'דווקא'.