פסיכולוג – זה אדם שאתה משלם לו המון כסף כדי שישאל שאלות שאשתך שואלת חינם.

פסיכיאטר – זה אדם שאין לו בעיות כל זמן שלאחרים יש.

לפני כשבועיים נפגשתי עם הספונסר, וההדרכה שנתן לי אז, ואסירות תודה הליכתי שלי כנגד טבעי בעקבותיה, בכוח אלוהי ולא בכוחי – העניקו לי פריצת דרך בעלייה על דרך.

יש פתגם בתכנית: "כניעה הורגת אובססיה". אני מגלה לאט לאט שבתכנית פתגם הוא לא מליצה, הוא לא סתם אימרת שפר, המלצה נחמדה, א שייענע ווארט. הוא מעט המחזיק את המרובה כפשוטו ממש. בשלוש מילים, בארבע מילים, גלומים שעות רבות, שעות רבות ויקרות, של כאב, עוצמה, גבורה וניסיון אנושי ושל כוח אלוקי עצומים כל כך וכבירים כל כך. אני לומד אט אט שמאוד שווה לקחת אותם ברצינות, כמות שהם, ופשוט להכניס אותם לשיגרת החיים היום-יומיים.

"ובכן", אמר לי הספונסר, "אני מצאתי שהכניעה, הנקיטה ב"פעולות הפוכות" סייעו לי במידה רבה מאוד בהחלמה. איך עושים את זה – פשוט מאוד: אם התבקשתי לעשות דבר מה שאני מאוד לא רוצה לעשות – עליי לעשותו! אם אשתי מבקשת ממני לשטוף ריצפה; לא ''אסבן'' אותה כבעבר עם תירוצים כאלה או אחרים (כאלה שיתיישבו על ליבה על נקלה). אומר מילה אחת, ומיד: "כן", "בבקשה", "בשמחה"."

החלטתי שאני מקבל על עתמי את ההדרכה הזאת (אם לא, לשם מה נסעתי מעל שעה באישון ליל כדי להיפגש עם הספונסר? אני מנסה לשקר את מישהו? לא! אני רוצה החלמה, והספונסר מאיר לי את אלומת האור כדי שאדע כיצד נפרסת ומתפתלת לה הדרך אליה).

התחלתי לבצע זאת בבית, בעבודה, ולא רק. פעולות הפוכות, "כן" גם אם איני רוצה. כמובן, אני לא מצליח להגיע למאה אחוז ביצוע – אבל אין לי ספק שתחושת החיבור והשלווה שאני חווה בשלושת הימים האחרונים, והניקיון האיכותי יותר לפי ערך שאסירות תודה אני מגיע אליו בשבוע האחרון – הוא פרי של ההליכה בדרך הכניעה.

אני מתפלל שאשלים את היום הזה בחיבור ובכניעה ובנקיון. אלי, תן בי את הכוח לומר כן לאשתי גם כשאני מאוד לא רוצה. זה מה שמזכיר לי שהחיים והעולם לא נועדו למלא את רצונותיי (כשאני חושב ככה התוצאה היא כדיוע רעה), אלא הפוך, אני נועדתי לעשות את רצונך. אכן, כניעה הורגת אובססיה.

אני: הלו, ספונסר, מה נשמע?

הספונסר: אני בטלפון השני עם אמא שלי, אפשר לחזור אליך תיכף?

אני: לא, מצטער זה דחוף.

הספונסר (לאמא שלו): אמא, אני חוזר אלייך תיכף, סליחה.

אני: תודה לך. אני במצב לא טוב וחייב עזרה.

הספונסר: אני איתך. מה קרה?

אני: עברו עליי אתמול יום מטורף, מאוד עמוס, והיום מהרגע שפתחתי את העיניים אני בלחץ מהרבה נושאים שונים. כעת סיימתי מטלה גדולה ואני מרגיש קצת הקלה, אבל אני בעיר אחרת ומאוד מסוכן לי כאן. יש כאן המון תאווה ברחוב ועולות לי מחשבות מהעבר. שמתי לב מקודם שלגמתי מראה של נשים ברחוב, מתוך אשליה שזה לא יגרום לי לנפילה, אז כעת אני רואה שאני ממש במצב מסוכן ואני צריך עזרה.

הספונסר: טוב שהתקשרת. יש לך אולי זכרונות ספציפיים מהנפילות הכואבות שהיו לך כשהיית באותה עיר?

אני: כן, פעם נפלתי כאן ואז הגעתי מאוחר בלילה הביתה וראיתי את אשתי מחכה לי עם ארוחת ערב שהכינה עבורי. הרגשתי ממש כמו חתיכת זבל שאני נופל ככה, בזמן שהיא דואגת לי, טורחת לי ומחכה לי.

הספונסר: אז דע לך שהתאווה לא השתנתה והכאב לא השתנה. זה שאתה נקי כמה שנים לא עשה את התאווה כואב תפחות אלא כואבת יותר. זה מפתה, אבל אם תלך בנתיב הזה - תגיע בדיוק למקום הזה אותו תיארת.

אני: כן, תודה על התזכורת, הוקל לי אחרי שהוצאתי את זה החוצה. תראה, אני בדרך חזרה ונשארו לי בערך עשרים דקות עד שאני יוצא מהאזור המסוכן לי. אתקשר אליך ברגע שאני בחוץ.

כעבור עשרים דקות.

אני: הלו, ספונסר? אוקיי, אז אני בחוץ ומרגיש הקלה מהאובססיה. תודה שענית לי, זה עזר לי מאוד.

הספונסר: תודה שהתקשרת, ותודה על כך שעמדת על שלך כשהיית צריך את זה.

אני: כן, בדרך כלל התכנית מלמד אותי לצאת מהריכוז העצמי, אבל דוקא כאן הייתי צריך להתנהג באנוכיות.

הספונסר: נכון, ההחלמה זה המקום היחיד בו אנחנו חייבים להיות אנוכיים. אם לא אהיה אגואיסט בהחלמה - לא תהיה לי החלמה.

אני: שוב תודה ויום טוב.

אי-אפשר לומר שנלחמים באמת, כשנותנים לאויב דריסת רגל בתוך הבית ובתוך הנשמה. כנגד זה נאמר "לא יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה'". על האדם לעשות את חשבון נפשו ולמנוע את הסיבות המביאות אותו לניסיון. הרבה יותר קל ונכון לתכנן את הזמן ואת המקומות שאני נמצא בהם, מאשר להתמודד בשעה שהפיתוי עומד מולי וכשם שהדבר נכון ברובד האישי כן הוא נכון בניהול החיים בכלל ובעיצוב התרבות העוטפת אותנו