לצפיה בוידאו לחץ כאן

היום בבוקר משום סיבה שנראית לעין התעוררתי בשעה 04:30 בבוקר וכמה שניסית לחזור לישון לא הצלחתי.

בכמה שבועות האחרונים כול בוקר אני מתעורר עם צונאמי של רגשות ותחושות חדשות שכתוב בספר הלבן שהם בעצם הרגשות שהשימוש והתאווה חסמו מאיתנו בזמן השימוש ומנעו מאיתנו להשלים תהליכים רגשיים בצורה נורמאלית ועכשיו בלי השימוש אנחנו בעצם חווים אותם בלי בריחה. היום הרגשות הללו נעלמו ממני.

בערך בשעה שמונה, כשעשיתי את השיתוף בוקר שלי עם חבר נזכרתי שאני נקי 90 יום. מבחינה טקטית 90 יום זה רק מספר ועוד יום נוסף בטבלה שבאתר שמור עיניך, אבל בפנימיות העניינים אני מרגיש בנאדם לגמרי אחר לעומת מה שהייתי לפני 90 יום.

פיגמי אופי כמו טינות, ריכוז עצמי, רצון לשלוט בדברים שמעבר לשליטתי, חוסר התמדה בדברים קטנים וקושי לקבל דברים נמצאים תחת שליטה ואני היום מודע לעובדה שברגע שאני עושה אותם התאווה מופיעה בכל עוצמתה ומשאירה אותי חסר אונים.

היום אני מתעסק רק עם היום ובעזרת שיתופים עם חברים כול יום, יומן יומי וקריאה בספרות של התוכנית אני מרגיש ומתנהג כמו בנאדם חדש.

כמו אתמול גם היום אני רוצה להישאר נקי רק היום.

באנו לכאן בגלל סיבות שונות ומגוונות של אותה בעיה: שימוש בתאווה. רובנו גילינו שמדובר בשימוש כפייתי, שהוא כנגד רצוננו, וחלקנו גילינו שאנחנו חסרי אונים מול השימוש הזה, ולמרות שגייסנו את כל כח הרצון שלנו כדי להתמודד עם הכמיהה - לא הצלחנו בכך. אחרים מצאו שהם אינם חסרי אונים אלא מתמודדים עם פיתוי חזק שמצריך עזרה נוספת כדי לעמוד בו, וקיבלו את זה בשלל צורות שונות שכוללות הזדהות עם חברים אחרים, יומני מסע וכן הלאה.

אלו מאיתנו שהודו בחוסר האונים שלהם (צעד ראשון), התקדמו בדרך כלל לשלב הבא שהיה ההבנה בכך שלא מדובר על בעיה ספיציפית נקודתית אלא משהו יותר מערכתי כולל (צעד שני). משכך, הפיתרון גם הוא לא מתמקד בנקודה המסויימת הזאת של התאווה, אלא אמור להקיף הרבה יותר שטחים מחיינו, או למעשה להקיף כל שטח בחיינו. נקודת המפתח לשינוי הזה היה בצעד השלישי (מתוך 12 הצעדים) שבו מציעים לנו "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים". לא אומרים לנו למסור לאלוקים את התאווה או את ההתמודדות אלא את כל החיים והרצונות כולם.

משם המשכנו הלאה בעריכת רשימת הפגמים שלנו וטיפול בהם (צעדים 4-7), עריכת רשימת האנשים בהם פגענו והכפרה בפניהם (צעדים 8-9), המשך חשבון הנפש (צעד 10), תפילה (צעד 11), וכן עזרה לאחרים לעבור את אותו תהליך (צעד 12).

כיצד נראה השינוי הכללי המקיף הזה במבחן התוצאה? נתחיל במה הוא לא: הוא לא הופך אותנו למלאכים ולא לאנשים מושלמים. גם אחרי שנים של עבודה על כל הצעדים, אני נותר בן אדם, מה שאומר שאני לא מושלם, שאני סובל מפגמי אופי, שיש לי ימים טובים יותר וגם ימים טובים פחות, ושתמיד תמיד יהיה לי עוד מקומות להשתפר.

כעת נעבור למה כן. אני בפירוש הופך להיות אדם טוב יותר במישור שבין אדם לעצמו, במישור שבין אדם לחבירו ובמישור שבין אדם לבוראו, אבל בנוסף לכך אני הופך להיות אדם שמנצל טוב יותר את מה שאלוקים נתן לו (בכפוף כמובן לכך שאני שואף להתקדמות ולא לשלימות). במילים אחרות, למרות שהן יישמעו אולי כמעין גאווה, אני הופך לאדם מוצלח יותר. זה כמו לקחת מנוע שבמשך שנים לא עבר טיפול והוא כבר מקרטע, ולעשות לו טיפול מקיף שבו מנקים אותו, משמנים אותו, מחזקים את כל החיבורים ונותנים לו את כל מה שהוא צריך כדי שיעבוד במקסימום שלו.

אבל את הטיפול הזה אני צריך לעשות לעצמי כל הזמן, והחלמה פירושה שאני מחוייב להמשיך לטפל בעצמי בכל תחום, אפילו כשמדובר על משהו שנראה הכי לא קשור בעולם לבעיה שבגללה הגעתי לכן כמו לא לפספס צחצוח שיניים, או להתחיל לנקות עם חוט דנטלי. כי החלמה פירושה שאני מחלים מבעיה כוללת של הזנחה, והדרך לכך היא לדאוג שכל החלקים שמרכיבים את הפאזל הזה שנקרא "אני" פועלים כמו שצריך. אני לא יכול להזניח חלקים מסויימים באישיות שלי, בנפש שלי, במשפחה שלי או בגוף שלי.

לכן מתרחשת התופעה של מעבר לאוכל בריא ואורח חיים בריא אצל כל כך הרבה חברים בהחלמה, מבלי שזה יהיה חלק מהצעדים באופן פורמלי. זה פשוט מגיע מבפנים. כאשר אני אוכל חפיסת שוקולד מתוך רגע של באסה, כאשר אני יודע שזה לא טוב ואני מודע לכך שאתחרט על כך מיד כשאסיים - אני שוב פועל על פי הדחפים של ההרס העצמי שהניעו את כל העסק הזה של ההתמכרות. החלמה היא בדיוק ההיפך מכך.

אדם שנפל ושב בתשובה, נקרא 'בעל-תשובה'. בעל תשובה הוא לוחם סיירת, אדם שנשלח "אל מול פני המלחמה החזקה". לכאורה הצדיק חזק יותר מבעל התשובה, הוא הרי ניצח את יצרו לכאורה הוא לוחם הסיירת האמיתי. אך בכל זאת אנו מוצאים ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". מדוע?

כדי להבין זאת, צריך להבין שמציאות של תשובה היא לא מציאות דיעבדית, כמו שעלולים לחשוב. ודאי שמצב של חטא הוא מצב לא רצוי, ואדם לא רוצה ח"ו לחטוא כדי להיות בעל תשובה, אבל זה שיש בעולם בעלי תשובה הוא דבר מכוון מאת הקב"ה ורצוי לפניו.

חשוב לדבר על זה ולהפנים את זה, מכיוון שהסיירת של בעלי התשובה היא סיירת מיוחדת, יחידה שבוחרת את האנשים שלה, ולא יחידה התנדבותית. לפעמים אדם לא כל כך מבין מה הוא עושה בה. הוא רצה להיות מוצלח, להיות צדיק טהור שמנצח בקלות, והנפילה שברה לו את הדימוי הזה על עצמו. יש כאן בעיה: הוא רצה להגיע ליחידה אחרת לגמרי, והתאכזב קשות. את הייעוד של היחידה הזאת הוא בכלל לא מכיר, לכן גם אין לו מוטיבציה.