אישה את צועקת על בעלה, "נמאס לי להיות נשואה לקמצן כמוך." אחרי כמה שניות של בכי, היא מורידה את טבעת הנישואין ואומרת, "קח את הטבעת שלך, אני גמרתי איתך!"

האיש האומלל אומר לה, "אבל מותק, חכי!"

מסתובבת האישה לכיוונו בתקווה לשינוי, והוא אומר, "הטבעת הגיעה עם אריזה…"

טוב, האמת שאין כאן איזה חידוש גדול, ובסך הכל אותם דברים שאנחנו מכירים כל כך טוב מהמשנה כתובים בשפה אחרת בספר הגדול. במקום אחד זה נקרא השמח בחלקו ובמקום השני זה נקרא קבלה. שתי אפשרויות לכנות את אותו דבר. גם התוצאה היא אותו דבר, למרות שבמשנה מדברים על עשיר ואצלנו על מפוכח - כנראה גם כאן זה בעצם שני כינויים לאותו דבר. אם אני נקי - אני עשיר.

המשפט הזה הכה בי לפני מספר ימים, ברגע מואר שבו הייתי צריך לקבל את המציאות כפי שהיא. פתאום יכולתי ממש לראות את זה ולהתחבר לכך, וכמו תמיד - התאווה היא בסך הכל תבנית מוקטנת של החיים שלי, ואותה התמודדות שיש לי מול ההתמכרות - יש לי מול שאר הדברים בחיים.

זה היה ברגע שבו בזוית עיני קלטתי מושא תאווה. לא נתתי לעצמי אפילו לא מבט ראשון, אבל הדמות הכללית נחרטה לי בראש. זה היה עמום בצורה שאם היה מדובר בדמות מוכרת - לא הייתי יכול לזהות. בתוך הראש הרגשתי פספוס. לא רציתי תאווה, ולא רציתי לשטוף את העיניים, אבל רציתי טיפה, רגע אחד שבו לפחות אוכל לראות. ואז זה הכה בי. פתאום ידעתי שלעולם לא אוכל להינות ממראה של אישה. לא רק שלא אוכל להתאוות ולהשתמש בתאווה, אלא שלא אוכל אפילו להינות ממראה תמים ורגיל ביום יום. לא שהיה כאן משהו חדש, אבל העוצמה של ההבנה הזאת פתאום היתה מאוד חזקה.

ברגע הראשון, מנגונני ההצלה שלי הציעו "תחליף". הרי אני נשוי, אז אולי במקום להסתכל כעת על נשים, פשוט אמצא לי משהו אחר עם אשתי, למשל לצאת למסעדה ביחד או כל דבר אחר בו אוכל להחליף את "התאווה האסורה" ב"תאווה מותרת". מבלי להיכנס בכלל לנושא הרחב של תאווה (לפיו ויתור על תאווה כולל כל סוג של תאווה), ידעתי שזה דבר שגוי. הרגשתי שמה שאני עושה זה נסיון לרדוף אחרי מה שאין לי, במקום להיות שמח בחלקי. לצאת למסעדה עם אשתי כדי להינות זה דבר מצוין, אבל לצאת למסעדה עם אשתי כדי לא להתמודד עם הרגשת ריקנות מכך שיש נשים אחרות - זה דבר גרוע.

ואז ידעתי גם שקבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום. במקום לנסות לרוץ אחרי הזנב של עצמי בגלל כל דבר שאני רואה או מרגיש או שומע - אני יכול לקבל את החיים שלי כפי שהם, ואז להינות מהם, ולהיות גם עשיר וגם נקי...

כשבאתי לתוכנית אחד הדברים שהכי הפריעו לי זה להיות החבר החדש של התוכנית, בטבעי אני אוהב להוביל, להיות ראשון בהצלחות, אם יש משהו שאני שותף בו והוא מוצלח, חשוב לי לקבל את הדבר על שמי, כמובן שלהפך אם משהו לא יצא מוצלח זה רק בגלל שלא שמעו לעצתי, קשה לי למשל כשאני בא לעמוד בתור אם זה בדואר ישראל או בסופר, או בכל מקום אחר להיות האחרון בתור, כשאני כבר ככה עומד בין הראשונים בתור אני חוזר להרגיש טוב עם עצמי.

לכן כשבאתי לתוכנית היה לי קשה עם זה שאני חדש, נקי רק כמה ימים, אני זוכר עוד איך נהייתי אדום ומובך בקבוצה הטלפונית כשהייתי צריך להצהיר, שלום חברים הכינוי שלי כאן הוא אור בקצה המנהרה ואני נקי יומיים, חמישה ימים, עשרה ימים... וכן הלאה, האמת שבשביל לספק את הרצון החולני שלי להיות מוביל אני יכול עדיין לא להיות מרוצה גם עם ההגדרה של... ימי נקיות כי הרי יש כאלו פה עם 18 שנות נקיות ואיפה הם ואיפה אני.

לאט לאט והזמן עושה את שלו אני מפנים את מה שקורה לי בהחלמה, ותוך כדי החיבור הרוחני המחודש אני מגלה שבעצם אני לא מוביל ואלוקים הוא זה שבאמת מוביל ותוך כדי הכניעה אני באמת מצליח להרגיש את מה ששמעתי מוותיקי התוכנית כשהגעתי לכאן, ואני מתחיל להאמין באמת במושג של רק להיום, ברור לי שיש משמעות לימי נקיות אבל רק מבחינת מפוכחות, כמה שאני יותר נקי אני מסוגל להיות יותר מפוכח ולחיות את החיים כמו שצריך לחיות אותם, אבל אין פה באמת שום תחרות ימי נקיות, ולא צריך להכנס לסחרחורת מזה.

יש פה בסך הכל גלגל ענק של לונה פארק, פשוט גלגל ענק שמסתובב לו, גלגל ההחלמה, חסד אלוקים שאני יושב עליו היום "רק להיום" ומסתובב בו, לצידי מסתובבים חברים שבחסד אלוקים יושבים עליו יותר שנים, וגם פחות זמן ממני, אבל בסך הכל הבוקר הפעילו אותו מחדש וכולנו מסתובבים בו שוב, גם אם מעדנו וגם אם נפלנו, אנחנו עדיין פה וברגע עולים לגלגל שוב ונכנסים לסיבוב היומי.

ניקח כל מעידה ונפילה ללימוד עצמי איך בסיבוב הבא שנגיע לאותה סיטואציה נוכל להתמודד ולהישאר בגלגל ולא ליפול ממנו, אבל העיקר שאנחנו פה ביחד ומה באמת לעזעזל משנה כמה ימים אנחנו פה.

"רק להיום" ארצה להתגלגל עם כולם בחברותא נפלאה מגוונת ומדהימה כל כך.

אין לעוון שייכות אלינו, ואין לו אחיזה בנשמתנו. לכן רק אנו מחליטים "עד מתי יהיה זה לנו למוקש", ויחצוץ בינינו לבין אלקינו. אם נדע ונאמין בכל זה, ויהיה לנו ברור כשמש בצהרים שהרהור תשובה פועל את כל הפעולה הנפלאה הזאת – את הארת פני ה' אלינו וחידוש דבקותנו בו בשמחה רבה, ודאי נצא ממקום החושך ונעמוד בקרן אורה. ככל שאדם מפנים את השייכות המהותית שלו לטוב שבו ואת חוסר השייכות המוחלט שלו לרע שעשה בעבר – כך הוא מקטין את הסיכוי שיפנה אל הרע שנית. ואילו ככל שאמונתו בעצמו ובתשובה חלשה יותר, הרי הוא שומר על קשר מסוים אל הרע ונותן לו ממשות ומציאות, ובכך הוא מסתבך בתוכו עוד ועוד ומגדיל את הסיכוי שיחזור לסורו.