|
השאיפה הראשונה שיש לכל אחד שמגיע לשמור עיניך היא לעבור איזה קסם שישפיע עלינו לתמיד, וכך נוכל להמשיך הלאה בחיים ולשים את כל הסיפור הזה של הנפילות מאחרינו. גם אם אנחנו קצת יותר מציאותיים ומבינים שאין באמת קסם כזה, אנחנו עדיין מחפשים תהליך (עדיף שיהיה קצר ככל האפשר) שנעבור אותו ובסופו נקבל את השחרור המיוחל. בעיני רוחינו אנחנו רואים את התהליך כאן כמו תכנית לימודים או אפילו ניתוח, שגם אם הוא מצריך השקעה ואפילו אם הוא כרוך בכאב, בסופו מחכה לנו השחרור המיוחל, ואז מעבר לשלב אחר של החיים, בלי קשר לשלב הקודם.
ואז אנחנו פוגשים אנשים שנקיים כבר חודשים או שנים והם מספרים לנו שכדי להישאר נקיים הם עדיין ממשיכים להשקיע, וזה גורם לנו בלבול גדול. אף אחד לא רוצה "להתחתן" עם שמור עיניך, וכל אחד רוצה שזה יהיה תקופה חולפת ששייכת לעבר הרחוק, ופתאום כאן אומרים לנו שזה לא בדיוק ככה. מצד שני, אנחנו כן רואים שאנשים שנקיים כבר הרבה זמן לא נמצאים כאן באותו אופן כמו אלו שחדשים והגיעו לאחרונה. ברור לנו שמי שנקי כמה שנים לא מתמודד באותה רמה כמו מי שנקי רק כמה ימים.
אז כן, יש דבר כזה החלמה, ואנשים שעושים את התהליך ומשקיעים בשינוי מצליחים להחלים. אבל ביחד עם זה, צריך להמשיך ולהשקיע גם בתחזוקה שוטפת של ההחלמה, כדי שהיא לא תתמוסס, ואין סתירה בין שני הצדדים. אדם יכול לומר "החלמתי מההתמכרות", וביחד עם זה לדעת שכדי שההחלמה תמשיך הוא צריך גם היום לדאוג לכך.
אפשר להשוות את זה לאדם שבמשך שנים ניסה לעשות דיאטה ולא הצליח. בסוף הוא מצא דרך שבאמצעותה הוא עשה את השינוי, הוריד את עשרות הקילוגרמים העודפים שלו, וכעת הוא בריא ובמשקל תקין. החלק הקשה ביותר הוא התקופה הראשונה, אותה תקופה בה הוא צריך להשקיע את כל הכוחות כדי לרזות, לסגל לעצמו הרגלים חדשים של אכילה ושל פעילות גופנית כדי להגיע למשקל תקין. אבל גם אחרי שהוא עבר את השינוי, זה לא אומר שאין לו קשיים ולא אומר שהוא לא יכול לחזור למצב הקודם שלו. בתקופה השניה (שנמשכת כל החיים...) הוא צריך לשמור על עצמו, להמשיך לאכול באופן מבוקר, להמשיך להפעיל את הגוף, ולדאוג לא לחזור להרגלים הישנים שלו.
ברור שיותר קל לשמור על מצב תקין מאשר לעשות את השינוי הראשוני, אבל זה לא אומר שזה מגיע בלי השקעה. אם אדם יעשה דיאטה ויפסיק לדאוג לעצמו, יחזור לאכול לא בריא ויפסיק את הפעילות הגופנית, הוא יחזור וישמין פעם נוספת. השינוי הוא אמיתי והוא יכול להיות חד פעמי, כל זמן שהתחזוקה לאחר מכן ממשיכה. אף אחד לא מקבל תעודת ביטוח שהוא לא יחזור למצב הקודם, כי הרצון להמשיך לאכול קיים, והמשיכה לאוכל לא בריא לא נעלמת. נכון שנהיה יותר קל במשך הזמן, אבל זה לא אומר שבכלל אין משיכה.
גם אצלנו זה אותו דבר. בתקופה הראשונה של ההחלמה אנחנו משקיעים המון כוחות לעבור את השינוי, לסגל הרגלים בריאים במקום הנפילות, ללמוד איך להתמודד עם קשיי החיים שמושכים אותנו שוב ושוב אל התאווה. התקופה הראשונה היא קריטית להחלמה, והיא כמובן גם התקופה הקשה ביותר. אחרי שאנחנו מצליחים להחלים, התהליך אכן נהיה קל יותר, אבל זה לא אומר שהוא הסתיים. כעת נותר לנו להמשיך לתחזק את ההחלמה, כיון שאם נפסיק - נחזור למצב הקודם. המשיכה שלנו אל התאווה נשארת, ואנחנו צריכים להמשיך לעשות פעולות כדי לשמור על השינוי כך שלא יתמוסס.
אז כן, אפשר להחלים, אפשר להתקדם בחיים, אבל החלמה אין פירושה "לשים את כל הסיפור הזה מאחרינו", אלא פירושה לעשות שינוי ולהמשיך לתחזק אותו.
|
צעד שתיים עשרה נשמע כמו משהו מאוד רחוק שאולי רק אם נסיים יום אחד את כל הצעדים אז נזכה ונגיע לצעד האחרון ונוכל להתחיל להשתמש גם בו. למעשה, הצעד הזה למרות שהוא האחרון ומגיע אחרי 11 צעדים שנמצאים לפניו, לא אמור ולא יכול להמתין עד שנסיים את כל העבודה של הצעדים, פשוט מכיון שאנחנו חייבים להתחיל להשתמש בו בהקדם האפשרי ברגע שאנחנו מסוגלים.
