לצפיה בוידאו לחץ כאן

לא כולם מכורים ולא כולם חסרי אונים, זה ברור, יש אנשים שמתמודדים עם קושי בשמירת העיניים וצריכים חיזוק ועזרה, והם לא חסרי אונים. אבל גם מי שמכור וחסר אונים לחלוטין, האם זה אומר שזהו, אין לו יותר מה לעשות? ברור שלא! הרי תכנית 12 הצעדים שמתחילה עם ההודאה בחוסר אונים דוחפת את המכור המחלים דוקא לכיוון של יותר לקיחת אחריות על המצב שלו ויותר פעולות. דוקא מתוך ההבנה שחסר לנו כוח מול התאווה - אנחנו עושים הרבה יותר פעולות כדי לקבל את הכוח שחסר לנו מאלוקים ומחברים אחרים בתכנית.

אחד הקשיים הגדולים שלנו הוא כמובן לעשות פעולות. אנחנו צריכים ללכת לקבוצות, לעבוד את הצעדים, לקחת ספונסר, להתקשר לשתף ברגע של קושי וכן הלאה, והרבה פעמים זה לא קל. שוב ושוב אנחנו שומעים מחברים ותיקים שאם אנחנו רוצים להישאר נקיים אנחנו צריכים לשתף לפני שהגל מגיע, שוב ושוב אנחנו שומעים מחברים ותיקים שמה שמשאיר אותם נקיים זאת עבודת הצעדים, אבל עדיין קשה לנו לבצע את זה.

כאן לפעמים אנחנו משתמשים במושג "חוסר אונים" בצורה לא נכונה, ובעצם אנחנו פוגעים בעצמנו. אם מישהו אומר שהוא חסר אונים מול הקושי לעשות פעולות, הוא לא מבין מה זה חוסר אונים, ולא מבין שכאשר הוא עושה את הטעות הזאת - הוא מונע מעצמו את האפשרות להחלים.

חוסר אונים פירושו שחסר לנו כח. במילים אחרות, חוסר אונים מתאר מצב אובייקטיבי שבו לא משנה כמה ננסה וכמה נתאמץ - פשוט לא נצליח. אם אני רוצה לטפס על קיר חלק - אין לי סיכוי, ואותו דבר בדיוק אם אני רוצה להתמודד לבד מול התאווה אין לי סיכוי. לא משנה כמה אנסה, לא משנה כמה כוח הרצון שלי חזק בהרבה תחומים אחרים של החיים, כאן זה פשוט לא יעבוד. נקודה. לא חסר לי רצון - חסר לי כוח.

זה נכון מול התאווה, אבל זה לא נכון מול הפעולות של ההחלמה. נכון, קשה לעשות פעולות החלמה, אבל זה לא חוסר אונים. אני יכול ללכת לקבוצה, אני יכול לעבוד צעדים ואני יכול לפעול נכון בזמן הנכון. קשה כן - חוסר אונים לא. אף אחד לא מבטיח לנו דרך החלמה שהיא קלה, אבל כן הבטיחו לנו דרך שהיא אפשרית. אז כאשר קשה לי לעשות פעולות של החלמה, אני צריך לזכור שאפילו שזה לא קל, זה אפשרי, ואני לא יכול להתחבא מאחרי התירוץ "אני חסר אונים" כי זה פשוט לא נכון.

ביום חמישי בבוקר, אחרי שאני מצהיר את ימי הנקיון שלי בחסד אלוקים 360 יום, מתקשר אלי חבר ושואל: "מתי הציון דרך שלך?"

אז התעוררה לי השאלה, מתי זה ציון דרך שנה, לאחר 12 חודש, או לאחר 365 ימים כשמתמלאים ימי השנה?

רבי עקיבא כשחזר לביתו לאחר 12 שנה ששהה בבית מדרש, הוא מגיע עד למאחורי הדלת, והוא שומע את השכן אומר לאישתו "מתי בעלך כבר מגיע, איך הוא מפקיר את ביתו ככה?".

ורחל אשת רבי עקיבא משיבה: "הלואי וימשיך בתלמודו עוד 12 שנה!".

כששומע רבי עקיבא את דבריה, שב על עקביו, פונה לאחוריו וחוזר לבית המדרש לעוד 12 שנה של לימוד תורה.

שואלים: מדוע לא נכנס לבית, רק לומר שלום ולחזור? דקה אחת, שהרי אישתו היתה בהחלטה נחושה שהוא ישוב לבית המדרש?

אלא שרבי עקיבא ידע, ש- 12 חודש + 12 חודש, זה לא 24 חודשים! אם היתה הפסקה אפילו לדקה, לאמירת שלום, זה כבר לא יחידה אחת! שנה, זו לא ספירה של חודשים הנפרדים זה מזה כספירת חודש הבנוי מימים נפרדים. שנה היא יחידה אחת!

כמו שבכל בוקר אני עושה התחדשות יומית ואני מעמיד לפני את 2 הדרכים בהם אני יכול לצעוד רק להיום, ל 24 שעות הבאות. כך הוא בכל חודש אני מחדש את הצעידה בדרך בה אני בוחר לצעוד. ככה היא התחדשות שנתית.

ציון דרך - הינה נקודת מפגש של שתי דרכים, הדרך שלפני ההחלמה, והדרך מאז התחלתי את ההחלמה. אני בוחן מהיכן באתי, מה עשיתי, ואיך אני היום. כשאני מציב לפני את שני הדרכיםאני יכול לבחור. אני מגלה "שהמין אכן נתון לבחירה"!

זו התשובה לכך שאני מציין דרך לא לאחר 12 חודש, אלא לאחר מלאות ימי השנה. זה מלמד אותי, ששנה היא יחידה שלימה רק כאשר היא שלימה ואיננה בנויה מיום ועוד יום, מחודש ועוד חודש, אלא 365 ימים = שנה!

שנה אומרת לי שאני לא יכול עוד להיכנס אפילו רק לרגע אחד ולומר לתאווה - "שלום, אני כאן, את כבר לא מזהה אותי, הייתי רגע מאחורי הדלת, היה לי איזה פיתוי אז נכנסתי רק לדקה לומר לך שלום, אולי גם לספר לך שבלעדייך הרב יותר טוב לי"! שנה אומרת לי, שאם אני עושה את זה, זה כבר לא שנה!

אז, זהו, אני מחכה למלאות ימי שנה ראשונה, לציין את הדרך בא אני צועד, להביט בשלט המוצב על פרשת הדרכים, להציב לפני את שני הדרכים, ולבחור בדרך ההחלמה.

אסיר תודה לאבא אוהב. בתפילה, אלי, עשייני ערוץ לשלומך, מי ייתן ואעשה את רצונך תמיד. אמן כן יהי רצון.

העבודה של "וחטאתי נגדי תמיד", שאליה מדריך אותנו דוד המלך ע"ה – מרירות הנפש על החטא ועל מה שפגם בנפש, נועדה להיות כלי שימושי בתהליך התשובה. דרך שבה ילך האדם ויתקן את עצמו עוד ועוד, יכבס וילבן את נפשו עד שתאיר ותזרח ולא יישאר בה שמץ עוון, כתוצאה מהמודעות המתמדת למה שעליו לתקן. מאז ומעולם מדריכים אותנו ספרי המוסר, החסידות והקבלה בדרך זו. פרטי 'חשבון הנפש' החודר והמדוקדק תופסים בהם מקום רב.