|
|
|
 |
המסע לתשעים יום - היכל התהילה |
|
 |
דבר העורך |
|
חג חנוכה שמח |
|

בימי חג החנוכה, חג הניסים והנפלאות, אנו מאחלים לך ולכל חברי שמור עיניך חג שמח, חג שבו תמצא את פך השמן הטהור שבנפשך, ותזכה להדליק אותו באור שימשיך ויאיר אותך עוד ועוד באופן ניסי ומופלא.
|
|
|
 |
סוד הכניעה |
שעשה לי נס - בימים ההם בזמן הזה |
|
לצד שורת החגים בהם מברכים שהחיינו בשני הימים הראשונים, אצלי הצטרף גם חנוכה. בכ"ה בכסלו אני מברך שהחיינו על הדלקת הנר הראשון, ולמחרתו בכ"ו בכסלו אני מברך שהחיינו על הנס הגדול שעשה לי אלוקים לעבור עוד שנה של נקיות והחלמה. אתמול בלילה זכיתי לברך פעם נוספת שהחיינו אחרי שש שנים של ניקיון. נס שלי באופן אישי הוא הרבה יותר גדול והרבה יותר חשוב מהנס של חנוכה.
לפני שש שנים, בלילה הראשון של חנוכה הדלקתי נרות עם המשפחה והייתי אדם שבור. הייתי שם בגופי, אבל בנשמתי הייתי הרחק הרחק משם. לא הייתי "נוכח", הרגשתי פיצול אישיות נורא, ובעיקר - הייתי חסר תקווה. אתמול, בדיוק שש שנים אחרי, הדלקתי נרות עם המשפחה, הייתי איתם שם בגופי ובנפשי, שרנו, רקדנו, שיחקנו ביחד, אמרתי לילדים שאני אוהב אותם, לא ברחתי לפלאפון ולא מיהרתי לעבודה שממתינה לי, הרגשתי שאלוקים נמצא איתי שם, אוהב אותי ועוזר לי.
שש שנים, מי היה מאמין...
אני חושב על השנים האלו ויש לי כל כך הרבה מחשבות, אבל משום מה המחשבה שהכי בולטת כעת היא מה שכתוב בהבטחות של צעד תשע (בתכנית 12 הצעדים), על כך שאם נתקדם בהחלמה שלנו, אזי "לא נתחרט על העבר ולא נרצה לסגור עליו את הדלת", כיון שדוקא החוויה שלנו והניסיון האישי שלנו הופכים להיות אחד הנכסים הכי חשובים שיש לנו בחיים. כי אתמול בלילה, המקום היחיד שאליו חזרתי במחשבתי שוב ושוב היה לאותה נפילה אחרונה, אותו כאב שהביא אותי למוכנות לעשות כל מה שיגידו לי - העיקר להחלים ולהפסיק את הכאב הזה.
והכאב הזה, למרות שש השנים שעברו מאז, הוא המנוע שדוחף אותי לעשות את אותן פעולות גם היום, ואני מבקש מאלוקים שישאיר את הכאב הזה טרי כמו באותו יום בכ"ה כסלו תשע"ב. זה לא שהכאב הזה יגרום לי לא ליפול, ממש לא, אבל הוא יגרום לי לעשות את הפעולות שבאמצעותן אשאר נקי. בדרך כלל הזמן שעובר מכהה את הכאב, ככה אלוקים ברא אותנו ובלי זה היינו ממשיכים לסבול כל החיים כי כל מוות היה נשאר ללוות אותנו במלוא העוצמה ולא היינו מסוגלים לחיות חיים נורמליים. אבל כאן אני דוקא מעוניין לזכור את הכאב כפי שהוא ולא לתת לו להיעלם ולהתמוסס עם הזמן שעובר.
שש שנים זה הרבה זמן, ובשנים האלו הייתי עד למאות ניסים של אנשים שהגיעו כמוני מפורקים ושבורים והיום הם נקיים ומאושרים. הנס הזה התרחש ומתרחש וימשיך להתרחש בזכות חסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - שדאג לשלוח לנו את ארגון שמור עיניך. הארגון והאנשים של שמור עיניך היו עבורי קרן אור באפילה, והם עושים את זה היום עבור אלפים נוספים. ביום כזה של חשבון נפש אישי, אני חייב לומר תודה ליחזקאל ויעקב - מנהלי הארגון, למנדי שנמצא תמיד מאחורי הקלעים, ולכל מי שנותן כאן שירות והחלמה, כי בלעדיהם לא הייתי כאן היום.
|
|
|
 |
חיזוק |
נס פך השמן כל יום רק ל(ה)יום אחד |
|
מאת אדם יסודו |
המצב הוא בלתי אפשרי. הנזק כמעט בלתי הפיך. ארץ ישראל כבתוך מרקחה. בכל פינה מזבחות עבודה זרה. האימפרייה הטילה את כל כובד משקלה למערכה הכבדה. עם ה' נבוך ומושפל. טהרה כאן כבר לא תהיה בזמן הקרוב. המקודשים שבערכים נרמסו עד היסוד, קדושת הבית היהודי בניין נשמת האומה הפך למאורת פריצים.
גם במקדשי א-ל שולחו ידיים. טימאו ורמסו את כל הקדוש והיקר נזר תפארת ישראל. החשמונאים מוסרים את נפשם כנגד כל סיכוי, גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים. באופן ממש לא מובן וברור מאליו הם מצליחים להדוף את החזק שבצבאות. וכעת כל מה שנותר הוא להדליק את המנורה סמל אור הטהרה. הזמן אוזל, עוד מעט וכבר חלף לו היום ועדיין לא נמצא שמן זית זך טהור להדלקה. הכהנים מתרוצצים אנה ואנה מחפשים לשווא בכל פינה, ומנגד קולות הולכים וגוברים נשמעים בקצה המחנה. הבה ונדליק בשמן שיש בנמצא הלא "טומאה הותרה בציבור"! במצב שכזה מתבקשת השלמה עם המצב. אין חולק כי לא נותר ברירה אחרת. טהרה? נקיות? חזון בלתי אפשרי בעליל!
לפתע קול הברה נשמע "נמצא פך שמן" טהור בחותמו של כהן גדול. בפינה חבויה ומוסתרת נותרה לה נקודה זכה ומאירה שלא ניתנה למרמס. אך אויה, מה חשיבות יש לו לפך אחד קטן המספיק ליום אחד בלבד? האם יש תועלת ביום אחד טהור ונקי כאשר כבר מחר ירעדו הידיים ביצקם שמן טמא אל הבזיכים? מה הועילו חכמים בתקנתם? האם חפץ לו לאלוקים ביום אחד בודד של טהרה? ומה יהיה למחר? ההגיון ה"צרוף" מזדעק כולו, שופך קיתונות של בוז ולעג על נסיון עלוב למראה הנסיון חסר הסיכוי.
אך לא הם החשמואים אשר ירימו ידיים בחוסר אונים. לא לשכמותם להניח לייאוש לומר את דברו. בדחילו ורחימו, בתפילה ותקווה נפתח לו הכד, העיניים דומעות והלב מרעיד. בתחינה אילמת ניצת הפתיל ומוארת המנורה. אור יקרות מופץ לכל עבר ומאיר את חשכת הלבבות "וחושך על פני תהום, זו מלכות יוון שהחשיכה עיניהם וליבם של ישראל" זיק של תקווה חודר ללבבות. היום הוא היום ואין בלתו. האם יש מחיר ליום אחד טהור ונקי? מה יהיה על מחר, מי יודע? האם כל שהתרחש עד עתה מובן הוא? והנס ממשיך ללא כל הגיון, כנגד כל הסיכויים. היום הראשון חלף זה מכבר ואחריו עוד אחד, השלהבות המרצדות, מחייכות את חיוכו האוהב של בורא עולם. היד ה' תקצר?
לא בדרך הטבע צלחו רבים את ים התאווה לעבר חוף מבטחים. כל אחד והנס האישי שלו, כל אחד ופך השמן הניסי שלו. להבדיל מדברים טבעיים, ניסים קורים שלא על פי החוקים שלנו. כל יום בפני עצמו הוא נס ופלא. ככזה יש לקבלו במאור פנים. כל יום "רק להיום". כדי לא לסמוך על הנס צריך לעשות את ההשתדלות בחיפוש פך השמן שיספיק ליום נוסף. לו רק היו חושבים החשמונאים על הסיכוי וההסתברות, לא היינו זוכים לנס חג החנוכה. אלוקים לא מבקש נצחונות, הוא יכול לעשותם טוב יותר מכל אחד אחר. אלוקים צריך מאיתנו את האמונה בו ואת ההשתדלות, האמינו בו וגם לכם יקרו ניסים. כל יום - רק להיום.
|
|
|
 |
מן המקורות |
חשיבות התשובה אפילו לזמן קצר |
|
כותב ה'חפץ-חיים': לעניין טענת היצר שלא יומשך הדבר (התשובה) יותר מיום או יומיים, ישיב לו: לו יהי כדבריך, וכי בשביל זה צריך להתרפות מזה? הלא ידוע הוא כי כאשר ילך יהיה מי שיהיה, אפילו עשיר גדול וכל שכן עני, על שפת הים, ויראה שפלט הים אבנים טובות ומרגליות, האם יתיר לנפשו מלהתרפות מללקטן מסיבת דבר שלא ימשך זמן לקיטתן רק על איזה שעות, ולכל היותר יום אחד? דזה אין שייך רק בדבר פחות ונבזה, לא כן באבנים טובות ומרגליות היקרים מאוד בשווין, אשר כל רגע ורגע אשר ילקטם ויתפשם תחת ידו שווה יותר ממאה ימים אשר ילקט דברים פחותים.
|
|
|
 |
לתרומות |
כל השירותים שלנו אינם כרוכים בתשלום. פעילותינו תלויה בתרומות. אנא, עזרו לנו להמשיך לעזור לאחרים! |
|
ניתן לתרום באתר |
|
צריך עזרה? אתה מוזמן לפנות לנציג שמור עיניך: המייל החם: help@gye.org.il הקו החם: 1599-500-119 |
|
|
 |
ניווט מהיר |
דף הבית האישי שלך - היכנס לעדכן ולהתעדכן את דף הבית האישי בהתקדמויות בשלל הכלים והאפשרויות שהאתר מציע. |
|
|
|
|
|