יש סיפור על תלמידי הבעש"ט (כמדומני) שישבו בלילה בבית כנסת ולמדו, ופתאום נכנס גוי שהתחנן שהם יעזרו לו להוציא את הסוס שלו שנתקע בבוץ. הדבר כמובן לא קרץ להם, לצאת מבית הכנסת המחומם אל הרחוב הקפוא ולעזור לגוי למשוך סוס משלולית בוץ, אז הם אמרו לו שהם לא יכולים. הגוי הסתבר כלא טיפש והוא הפטיר לעברם "אתם יכולים, אבל אינכם רוצים".

את הסיפור הזה שמעתי הרבה פעמים כדי לחזק אותי ולעודד אותי שיש לי כח ואני יכול להתגבר על כל אתגר שעומד בפניי, וכל פעם שאני אומר "אני לא יכול" זה בעצם תירוץ, כי אני יכול רק שאני לא רוצה. אכן, סיפור יפה בעל מוסר השכל, שתפקידו לדחוף אותנו לנסות עוד ועוד ולא להתייאש מתוך תירוץ של "אני לא יכול", כי זה תלוי רק בנו וברצון שלנו.

אבל האם הסיפור הזה נכון תמיד? האם אין שום דבר שהוא מעבר לגבול היכולת שלי? האם אלוקים לא ברא אותי כאדם מוגבל שצריך לדעת לא רק את המעלות שלו אלא גם את הגבולות שלו? הרי היחיד שהוא בלי גבול זה אלוקים, ואני בן אדם אז ברור שיש גבולות ויש דברים שאני מאוד רוצה - אבל פשוט לא יכול...

ישנה אימרה מפורסמת לפיה מסירות נפש יכולה לגרום לבן אדם לקפוץ מגג בנין גבוה אל הרחוב, אבל שום מסירות נפש לא יכולה לגרום לאדם לקפוץ מהרחוב אל גג הבנין. הרצון של האדם יכול להיות חזק כל כך שהוא מוכן למות בקפיצה מהגג, אבל למרות זאת, הרצון לא יעזור לו אם ירצה לעשות את הכיוון ההפוך, מהסיבה הפשוטה: זה לא קשור לרצון, הוא פשוט לא יכול.

במשך כל השנים של ההתמודדות עם הנפילות הייתי בטוח שהדברים של אותו גוי נכונים עבורי: אני יכול רק שאינני רוצה מספיק, עד שהגעתי לכאן ופתחו לי את העיניים כשהסבירו לי שזה בדיוק הפוך: אני רוצה אבל לא יכול. מה הכוונה "אני לא יכול"? הכוונה היא שאם אני רוצה להגיע מהרחוב אל הגג, אצטרך לטפס במדרגות, לקחת את המעלית, או לבקש ממישהו שיזרוק לי חבל מלמעלה. זה לא שאני לא יכול להגיע אל הגג, ברור שאני יכול, אבל אני לא יכול לקפוץ לשם בכוחות עצמי. אם אמשיך לנסות לקפוץ שוב ושוב זה לא ישנה את העובדה שזה פשוט למעלה מכוחותיי, ואם היה לי קצת שכל הייתי מבין את זה לבד אחרי שניסיתי מאות פעמים וזה פשוט לא עבד.

לכולנו יש משימה: לעלות למעלה ולהגיע אל הגג. אם קיבלנו את המשימה - אנחנו יכולים לבצע אותה, על כך אין ספק. כל השאלה היא באיזה דרך. יש כאלו שהם סופרמן ויכולים פשוט לעוף למעלה הישר אל הגג, אבל אצל אחרים זה לא בדיוק ככה והם לא יכולים לעשות את זה בכוחות עצמם. יש כאלו שצריכים לעלות במדרגות (אולי מטאפורה לעבודה של הצעדים), יש כאלו שצריכים מישהו שיזרוק להם חבל מלמעלה (אולי עזרה של איש מקצוע או חבר), יש כאלו שצריכים לעלות במעלית (אולי פשוט להתקין סינון כדי שהפיתוי לא יהיה זמין כל כך). במילים אחרות: אם כבר ניסית לבד כל כך הרבה פעמים ולא הצלחת, זה כנראה לא שאלה של כוח רצון בלבד, ואתה צריך כעת שינוי גישה. לא משנה מה הכלי הנוסף שכל אחד צריך להשתמש בו, אבל כדי להצליח צריך עזרה נוספת.

האמת שהנושא הזה ממש לא הטריד אותי במשך רוב הזמן מאז שהגעתי לתכנית, וכשראיתי חברים שמתחבטים בו לא כל כך התחברתי אל זה, אבל לאחרונה זה עלה אצלי וגם יצא לי לקרוא על זה קצת בספרות של תכנית הצעדים ונראה לי שיהיה לתועלת לכתוב בנושא.

הדבר הכי מפליא שגיליתי במהלך הקריאה על החלומות הוא שלא רק שיש הבדל בין יבש לבין נקי (כפי שכבר היה על כך דיון בפורום ונכתב בפוסטים רבים), אלא שאפילו נקי (או מפוכח) זה לא אומר "בריא". אני יכול להיות נקי לחלוטין שלא מסתכל על תאווה, לא לוגם תאווה (לא דרך העיניים ולא בתוך הראש), ואני עושה את זה מהסיבות הנכונות ולא רק מכריח את עצמי, אבל עדיין אני פועל בדפוסים של אדם חולה.

בסוף הספר הלבן ישנם 18 שיטות ודרכים להתגבר על האובססיה ואחת מהם עוסקת בנושא הזה של חלומות אירוטיים. נכתב שם שלעתים ניתן בכוח הרצון לא להתאוות, אבל זה לא נעשה מתוך כניעה ולכן זה נשאר בתוך הראש, ואז בלילה, בזמן שאין לנו כל כך שליטה על עצמנו - התאווה שולטת ופועלת כרצונה.

באופן אישי הרגשתי את זה על עצמי ואני מתחבר לכך מאוד. בחודשים הראשונים בתכנית טענתי שזה טבעי לחלוטין שיש חלומות כאלו בלילה וזה אפילו הוכחה לכך שאני נקי (בזמן השימוש בתאווה לא היו לי מקרים כאלו). אבל כאשר עבר הזמן ראיתי שיש קשר ישיר בין החלומות האלו לבין הדרך בה התמודדתי עם התאווה באותו זמן. פתאום היו לי חלומות לילה אחרי לילה שזה דבר מאוד לא מסתבר, והבנתי שזה מגיע בגלל דברים לא פתורים בתוך הראש שלי. לעומת זאת בזמנים בהם נכנעתי באמת (לא סתם ימים שהייתי עסוק ולא היה לי זמן לתאווה אלא כניעה אמיתית ומסירת התאווה לאלוקים), לא היו לי חלומות שכאלו.

דבר מעניין הוא שהחלומות האלו הם מוחשיים בצורה מדהימה. מתוך החלום אני מנהל את כל הדו שיח עם עצמי על איך ארגיש אחרי הנפילה ואני אפילו טוען שלא כדאי להרוס כך וכך ימים נקיים וזוכר בדיוק איפה אני אוחז, אבל בסוף "נופל", וכן עוד פרטים מאוד מוחשיים שלא רגילים בחלומות סתם.

אז מה עושים עם החלומות האלו? אם הבנתי נכון את מה שכתוב בספר הלבן אז צריך להיכנע גם על הלילה ולבקש מאלוקים לפני השניה שישלוט גם בתת מודע שלי. אני מוסר לו את כל חיי ולא רק את מה שנראה שהוא בשליטתי.

ויחד עם זה נראה לי שאסור לעשות ענין גדול מהחלומות האלו, ובודאי שלא לייסר את עצמי עליהם כיון שהדאגה והחרטה יובילו אותי לנפילה יותר מהר מאשר החלום יוביל אותי לשם. זה כן תמרור אזהרה לטעום מתחושת הכישלון של הנפילה ותזכורת שאני צריך להכפיל את המאמצים הרוחניים שלי ואת הכניעה על התאווה בכל פעם ועל כל מבט.