לצפיה בוידאו לחץ כאן
להורדה מג'מבו מייל, להורדה מגוגל דרייב

חלק משמעותי בפעולות ההחלמה היא "אסירות התודה" כנראה שמשהו באישיות שלנו נוטה לראיית העולם כולו בצורה שלילית, עוד תוצאה של ריכוז עצמי. חיזוק המבט החיובי גם דרך חיפוש הכרת הטוב משפיע השפעה מכרעת על הלך הרוח ושינוי התפיסה.

הנה עוד הוכחה לכך:

"מחקר חדש, שנערך בידי פסיכולוגים ישראלים, בראשותו של פרופסור אורן קפלן, מבית הספר למנהל עסקים של המכללה למנהל, קובע כי אנשים בעלי זיקה דתית – הם אנשים מאושרים יותר.

במהלך המחקר, בקשו החוקרים לבדוק את רמת הכרת הטוב של הנבדקים. שלא כצפוי, עם תום חלוקת השאלונים – פרצה לפתע מלחמת 'עופרת יצוקה', והחוקרים החליטו לנצל את המאורע, וחילקו שאלונים נוספים לנבדקים, שהיו השלב השני במחקר, וביקשו לבדוק תסמינים פוסט טראומתיים.

התוצאות היו חד משמעיות, והורו על כך שאנשים בעלי הכרת תודה – סבלו פחות מתסמינים פוסט טראומתיים, לאחר התקפת הטילים במהלך המלחמה. "הכרת תודה היא משתנה שחוקרים מתחילים להשתמש בו בשנים האחרונות בצורה אינטנסיבית בתחומים שונים, מכיוון שזאת תחושה רגשית עמוקה שמשנה התייחסות בכל תחום אפשרי", הסביר פרופסור קפלן בראיון לאתר 'דה מרקר'.

על כך הוסיף, כי "הכרת התודה מחזקת גם את החסינות בפני טראומות. אם אני מכיר תודה על משהו, כנראה שיש לי משהו להודות עליו. וכשיש לי 'משהו', האובדנות ('אין לי בשביל מה לחיות יותר') או הדיכאון ('אין דבר משמעותי לחיות בשבילו') – נדחים. הכרת התודה היא בעצם מנגנון ששומר מפני התערערות נפשית בעקבות התלאות שמגיעות בין אם נרצה או לא. במלים פשוטות, ניתן לומר שככל שאתה מכיר יותר תודה – אתה מרוצה יותר מהחיים".

במהלך הריאיון, נשאל הפרופסור, האם המחקר מגלה קשר בין רמת אושר לאמונה דתית, ותשובתו המפתיעה היתה חיובית לחלוטין, כלומר - אנשים דתיים מאושרים יותר. "בהחלט. אנשים דתיים באופן כללי חסינים יותר מחילונים. תושבי בני ברק הם אחת האוכלוסיות המאושרות ביותר בעולם, למרות המצב הסוציו־אקונומי הירוד", אמר. "מחקרים רבים מהעולם מוכיחים שככל שהקהילה שמרנית יותר… כך היא מאושרת יותר, כי לחבריה יש משמעות לחיים ועל מה להכיר תודה".

אחד הדברים ש(כמעט) כל מכור חיפש ללא הפסקה הוא את העצה/טריק/קסם שישחררו אותו מהרצון המטורף זה לצרוך תאווה. במשך כל השנים חיפשתי את המתג הזה שבלחיצה אחת ישאיר אותי לא רק נקי אלא בעיקר ללא הרצון להתאוות, או במילים אחרות - בלי הצורך להיאבק (ולהיכשל).

ואז באתי לתכנית ואמרו לי שהמתג הזה פשוט לא קיים, ולמעשה אני עומד להמשיך להתמודד עם הרצון לצרוך תאווה למשך כל ימי חיי. רק כדי שהדברים יהיו ברורים, אחזור על זה (עבור עצמי) פעם נוספת: אני עומד להמשיך להתמודד עם הרצון לתאווה עד הקבר. כן, גם כאשר אהיה זקן בן שמונים בבית אבות, הראש שלי ימשיך לרצות להסתובב באופן אוטומטי לכיוון כל בחורה שתעבור לידי, ולמרות שאני לא בטוח שמבחינה מעשית זה יהיה שייך, אבל מבחינתי, גם בשלב הזה הרצון שלי יהיה לנסות להשתמש בתאווה.

נכון שלא בדיוק כך תיארתי לעצמי את החיים, אבל לאלוקים יש את התכניות שלו. בתור ילד הייתי בטוח שהבחורים הגדולים (אלה שכבר בשיעור א' ישיבה קטנה) בטוח לא מאוננים, ואין מצב שאחרי הבר-מצוה אמשיך לעשות את זה. אחרי האכזבה הזאת, הייתי משוכנע שהגדולים בישיבה גדולה, הם בטוח בטוח לא עושים את מה שאני עושה, וגם שם נכונה לי אכזבה. אבל בכל מקרה, אפילו שהתאכזבתי כל פעם, דבר אחד הייתי בטוח: שאחרי החתונה אין מצב בעולם שאחזור לאונן. למה לעזאזל שמישהו יאונן ויצפה בפורנו אם הוא יכול לקיים יחסים עם אשתו? טוב, בסרט הזה כבר הייתי.

אז עכשיו אני חושב לעצמי שבגילי זה טבעי להימשך לתאווה, אבל כשאהיה זקן בן שמונים בבית אבות, נו באמת... למזלי פגשתי כבר מספיק אנשים עם זקן לבן שיכולים להיות ההורים שלי בקלות, והם עדיין מתמודדים בדיוק עם מה שאני מתמודד, והם רוצים תאווה בדיוק כפי שאני רוצה.

אבל התכנית הזאת של ההחלמה הסבירה לי משהו מאוד פשוט: הרצון להתאוות ימשיך להתקיים, אבל אני לא חייב לפעול לפיו ולהשתמש בתאווה. הרצון אמנם ילווה אותי עד הקבר, אבל זה לא אומר שאני יגיע לשם משומש מתאווה ושיכור מין. יש לי תכנית שאם אני מבצע אותה - אלוקים שומר עליי נקי. זאת תכנית לזמן הווה, לא לזמן עתיד, וכאשר אני מבצע אותה היום - אני נשאר נקי היום. אף אחד לא יכול להבטיח לי שאמשיך להתמיד בה כשאהיה בן שמונים, אבל מצד שני אם אמשיך להתמיד בה - התוצאה תהיה בדיוק כפי שהיא היום: נקיון ומפוכחות מינית.

וחשוב שאפנים את שני הצדדים של המטבע הזאת. מצד אחד עליי להפנים את העובדה שהרצון ימשיך ללוות אותי כל החיים, ולכן אין לי מה להיבהל מכך שכל בחורה ברחוב גורמת לי לרפלקס שבו הראש שלי רוצה להסתובב ולהרגשה של פרפרים בבטן, אבל עליי גם להפנים שלמרות הרצון הזה, אני לא חייב לפעול עליו ואני יכול להישאר נקי.

בתור חבר חדש, חשבתי שהחברים הוותיקים בתכנית עברו איזה ניתוח שבמהלכו אלוקים הסיר מהם את הרצון להתאוות. היום אני מבין שאולי ישנם בודדים כאלו, אבל רוב החברים, גם הוותיקים ביותר, נשארו בני אדם עם אותו רצון לתאווה כפי שהיה ביום שהגיעו לתכנית, והנס הוא שלמרות זאת הם נשארו נקיים. אם אני נקי בחסד אלוקים במשך 1,337 ימים, זה לא בגלל שאלוקים הסיר ממני את הרצון אלא בגלל שהוא החזיר לי את הבחירה. זה לא שהוא לקח ממני את האפשרות להתאוות, אלא שהוא מאפשר לי לבחור שלא להשתמש בתאווה.

צריך הרבה שמחת ניצחון, שהיא מה שמניע את המלחמה. זו נבנית ע"י ידיעה ברורה שאתה שייך לקב"ה ונלחם בשליחותו, שיש בידך כוח לנצח, ושיש בתוכך תשוקה להביס את היצר הרע. אין להיגרר אחר החולי של החברה המזלזלת לכאורה בכוחו של יצר הרע וברצינות המלחמה שאתה נלחם, אלא יש להתייחס לכך במלוא הרצינות – כמו במלחמה ממש. תנאי הכרחי הוא קשיות עורף, לא להתייחס לשום כישלון, ולדעת תמיד שאתה בעל הבית ושום כישלון אינו משנה את זה.