|
|
|
|
המסע לתשעים יום - היכל התהילה |
|
|
וידאו |
|
|
|
הודעות |
אשמח לעזרתך במילוי סקר חשוב |
|
בשנה האחרונה אנחנו עסוקים בשיפור המענה שלנו לאלפי הפונים בבקשת עזרה, ובתקופה זו אנו עומדים בשלבים האחרונים לפני שדרוג האתר שלנו, כולל השקת תכנית חדשה עבור לא-מכורים, זאת לצד הכלים והאפשרויות הרבות שכבר קיימים כעת.
לצורך כך אני פונה אליך בבקשה לעזור לנו על ידי מילוי סקר, שנועד לתת לנו את המידע לגבי הכלים השונים, איזה מהם יעילים יותר ואיזה פחות, מה עזר לך ומה לא, וכך נוכל להשקיע בצורה יותר ממוקדת לתועלת כולם.
שים לב: הסקר הינו אנונימי לחלוטין וכל המידע שתמלא בו יישאר חסוי, כאשר השימוש היחיד שייעשה בו הוא שיפור המערכת של שמור עיניך.
אודה לך מאוד אם תענה בכנות על השאלות, ותשתף אותנו בהתנסות שלך. כמובן אין תשובות נכונות או שגויות, אלא רק מה היתה החוויה שלך לגבי כל שאלה.
להשתתפות בסקר לחץ כאן
תודה רבה מראש, וזכות הרבים תלויה בך.
יחזקאל שטלצר, מנכ"ל שמור עיניך
|
|
|
|
חיזוק |
לעבור יום נקי |
|
מאת פשוט שמח |
לעבור עוד יום נקי, או לעבור יום נקי? סמנטיקה שמשנה לי הרבה.
לעבור עוד יום נקי, זה לחבר את הימים, זה להסתכל על הרצף, ולומר עוד יום לשרשרת נקיות ארוכה. הדבר הזה בעבר גרם לי ללכת ולראות כל כמה דקות כמה ימים כבר יש לי, כמה צברתי... ואז הייתה מגיע נפילה, איפוס... ובעצם אין כבר שרשרת ימים, אין תחרות, אין מטרה, וכשאין אותם, יש שני אפשריות, אחת היא לומר יאלה, אני לא מתחרה באף אחד, בא נבריא בקצב שלי, השניה היא לומר יאלה, גם ככה הפסדתי, אז ננצל את זה לעוד תמונה או סרטון.
לעבור יום נקי... לא נוסף... לא "עוד יום" רק "יום נקי", הכניס אותי למצב בו אין שום קשר לימים, לא ליפניהם ולא לאחריהם. זה לא משנה מתי הייתה הנפילה האחרונה, זה לא שם לי מטרה כללית עם צעידה ארוכה, שברוב המקרים מציפה דמיונות על מלחמות ותשישות מול התאווה, זה בסך הכל מכניס אותי למצב בו אני צריך לשמור "את היום". הבודד, היחיד הזה, ולשמור יום... פעם זה היה אתגר, אז בחרתי לשמור שעות, היום לשמור יום, זה תוצאה של תפילה, וחיבור, ומציאת הדברים הקטנים ( הממש קטנים, אלה שמעוגנים לנו בברכות השחר) ולשמוח בהם, להתעמק בטוב, לצחוק על הדברים שלא הצליחו.
ואתם יודעים מה, בשבילי זה גם לתת מקום לבאסה, כן, אני אדם, ומידי פעם עוברים עלי דברים מבאסים, פעם המנגנון שלי לא היה מסוגל לחיות איתם, ( וגם היום אם אני לא אתן לזה מענה אני יחפש בריחה) היום אני לומד, לאט לאט, וחווה לאט לאט כל רגש, משמח ומבאס כאחד, שהרי כולם זה אני, והשאלה איך אני בוחר לנתב אותם.
יש קשיים, אוקי... זו אחלה הזדמנות להעמיק בטוב שסובב אותי. ואתם יודעים אחרי תקופה בהחלמה גילתי שיש המון טוב שסובב אותי...
טוב... אז לא "עוד יום נקי", רק "היום שיהיה נקי"!
|
|
|
|
סוד הכניעה |
להכיר במגבלות שלי |
|
זה אמור להיות הדבר הכי אנושי ופשוט שיש, אבל זה כנראה אחד הדברים הכי לא קלים שיש. כן, אני מדבר על הצורך הפשוט להכיר במגבלות שלי, וכאשר אני צריך משהו שהוא מעבר לכך - לבקש עזרה. על הנייר זה נראה הגיוני ואפילו קל, כמה חבל שבמציאות - לפחות המציאות שלי - זה ממש לא ככה. כל חלק בסיפור הזה הוא משהו שאני צריך להפנים, אחר כך להתגבר על הקושי, ובסוף לתרגל שוב ושוב. ואפילו אחרי כל זה, עדיין לעתים זה קשה.
ולמרות הכל - מדובר על פעולות פשוטות. כי למרות שאני צריך להפנים, להתגבר על קושי וגם לתרגל, עדיין אין כאן משהו שאני מסתבך בשאלה איך לעשות אותו.
ככל שאני עושה את זה יותר, כך אני מבין שהבסיס לכל העסק הזה שנקרא "החלמה" הוא ממש ביכולת שלי להפנים ולבצע את סדרת הפעולות הפשוטות האלו. ככל שאני מבצע את זה יותר, כך אני מבין עד כמה זה חשוב לי, וככל שקשה לי עם זה, כך אני מבין שבדיוק כאן טמון הכלב. כל פעם שאני נתקע לפני ולא מצליח, אני מרגיש את הרגשות הישנים חוזרים אליי, וכל פעם שאני מצליח ומתקדם, אני מרגיש את השחרור מגיע.
לא לחינם תפילת השלווה הפכה להיות התפילה הכי מזוהה עם עולם ההחלמה מההתמכרויות השונות. מסתבר שההכרה הזאת בכך שיש דברים שהם מעבר למגבלות היכולת שלי היא אבן יסוד לכל ההחלמה. לכן בתפילת השלווה אני מבקש "שלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים שביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים". כשאני שוכח את זה ומנסה לשנות את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אני חופר לעצמי את הבור שאליו אפול (תרתי משמע).
אצלי זה בדרך כלל בשני מישורים. מישור אחד הוא מול התאווה - כאשר אני שוכח שאני פשוט חסר אונים מול התאווה, וחושב שיש רמה מסויימת של תאווה שאיתה אני מסוגל להתמודד, זאת טעות קריטית עבורי. במקום זה אני צריך להפנים את העובדה שאני מוגבל ולבקש עזרה. עצם ההודאה בחוסר האונים שלי ובקשת העזרה מאדם אחר משחררת אותי מהצורך לנסות להתמודד לבד, והרבה פעמים זה כל מה שאני צריך כדי להכנע ולתת לגל לעבור מעליי. אני מפסיק להילחם בטחנות רוח, ובמקום זה מתמודד עם מה שאני יכול להתמודד.
וגם במישור הכללי של החיים עצמם. אני לא חייב להמשיך לעשות הכל לבד. נכון, החיים מלאים אתגרים אבל יש דברים שהם פשוט לא בשליטתי. אין לי שום צורך לנסות לנהל את הכל כי זה פשוט לא עובד. אז נכון שכאשר אני מתמודד לבד הכל נראה גדול עליי, לכן לפעמים כל מה שנדרש ממני הוא לעצור רגע, להתקשר לחבר, להודות בכך שאני חסר אונים ולבקש עזרה ותמיכה. לפעמים רגע אחד של תמיכה מחבר קרוב הוא כל מה שאני צריך כדי להתאפס, להבין שלא הכל בשליטתי, לקבל את זה בשלווה, ולהמשיך הלאה להתמודד רק עם הדברים שאלוקים כן נתן לי את האפשרות לשנות.
היום היה יום כזה. היתה תאווה באויר, למרות שלא "לגמתי" ממנה לתוכי. היו קשיים מכל מיני דברים שהתערבבו לי, גם כאלו שבשליטתי וגם כאלו שלא. הרמתי טלפון לספונסר, שיתפתי אותו במה שעובר עליי וקיבלתי הכוונה - אך בעיקר תמיכה להמשיך הלאה. זה שיחרר אותי כמו כל פעם. החיים לא הפכו פתאום להיות קלים יותר, אבל אולי כן קצת פשוטים יותר.
|
|
|
|
תכנית 12 הצעדים של שמור עיניך |
|
ואם לא איבדתי שליטה? |
|
הצעד הראשון הוא הצעד היחיד מתוך כל 12 הצעדים בו אנחנו מתעסקים ישירות עם התאווה, ואפילו כאן חצי ממנו כבר מתעסק בבעיה האמיתית שלנו, שהיא - כמה מפתיע - בכלל לא המשיכה והפיתוי והאינטרט הפרוץ והנשים ברחוב.
בהתחלה אנחנו אומרים "הודינו כי אנו חסרים אונים מול התאווה", ואז מיד מוסיפים גם ש"אבדה לנו השליטה על חיינו". זה נשמע מפחיד, וזה גם נראה לא נכון עבורנו. כמעט כל מי שנמצא כאן לא איבד שליטה על החיים, בודאי לא במובן המקורי שאליו התכוונתו האלכוהוליסטים שאיבדו שליטה בגלל ההתמכרות שלהם לטיפה המרה. הם איבדו עבודה, המשפחות שלהם נהרסו, הבריאות שלהם היתה במצב גרוע מאוד, אז בודאי שהם איבדו שליטה, אבל מה אצלנו? האם גם מי שרק נופל לבדו, אשתו לא תפסה אותו, בעבודה לא יודעים עליו וכן הלהאה - האם גם הוא איבד שליטה על החיים?
עבורנו המושג "איבוד שליטה" לא מתייחס לכך שהחיים שלנו התפרקו, למרות שיש בינינו שזה כמובן נכון עבורם, אלא בעיקר הכוונה היא להסיט את המבט מהבעיה של הנפילות עצמן, אלא התמונה הרחבה יותר - אל החיים בכלל. אחרי שאנחנו מדברים על "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה", כעת אנחנו אומרים ש"איבדנו שליטה על חיינו". כאן בעצם אנחנו עוברים מהניסיון להפסיק רק באמצעות מציאת פיתרון לבעיה של המשיכה שלנו אל הפורנו, לתכנית אחרת לגמרי, תכנית שמטפלת בחיים ובאישיות שלנו על כל החלקים שבה: בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
למעשה מדובר כאן על דבר פשוט בו אנחנו אומרים שאנחנו מבינים שהבעיה שלנו היא הרבה יותר רחבה, ולא רק החור הוא הבעיה אלא גם העכבר עצמו. לכן לא מספיק שנסתום את החור, אלא חייבים לטפל בעכבר - במקרה הזה הכוונה אלינו...
כל זמן שאנחנו משוכנעים שהבעיה שלנו היא נקודתית, אנחנו מחפשים פתרון נקודתי, אבל כאשר אנחנו מבינים שיש לנו בעיה רחבה יותר, זה מצריך גם פיתרון רחב יותר, וזה בדיוק מה שהתכנית מציעה לנו. לכן, התוצאה של הצעד הזה היא לא החלטה להתקין אינטרנט מסונן או למצוא תחליף שימלא אותנו במקום התאווה, אלא החלטה ללכת על טיפול מקיף שיפתור לנו את הבעיות שנמצאות בבסיס האישיות שלנו, ואז נוכל בקלות להתמודד עם התאווה עצמה.
שיעורי בית: תקדיש כמה דקות למחשבה ולערוך רשימה של דברים שאתה רואה בעצמך שיכול להיות להם קשר לנפילות, מעבר לענין הטכני. זה יכול להיות תחושות שונות (בדידות, דחיה וכן הלאה), יכול להיות מצבים מסויים (שעמום, לחץ מעודף דברים וכן הלאה), ויכול להיות כל דבר אחר שאתה מזהה.
|
|
|
|
|
לתרומות |
כל השירותים שלנו אינם כרוכים בתשלום. פעילותינו תלויה בתרומות. אנא, עזרו לנו להמשיך לעזור לאחרים! |
|
ניתן לתרום באתר |
|
צריך עזרה? אתה מוזמן לפנות לנציג שמור עיניך: המייל החם: help@gye.org.il הקו החם: 1599-500-119 |
|
|
|
ניווט מהיר |
דף הבית האישי שלך - היכנס לעדכן ולהתעדכן את דף הבית האישי בהתקדמויות בשלל הכלים והאפשרויות שהאתר מציע. |
|
|
|
|
|