צפיה בוידאו לחץ כאן
להורדה מג'מבו מייל, להורדה מגוגל דרייב

בימים האחרונים אנחנו עורכים סקר מקיף בין כל חברי שמור עיניך, על מנת שנוכל לשפר את השירות והעזרה שאנחנו נותנים כאן, לקראת שדרוג מקיף של האתר שלנו, כולל הכלים והאפשרויות השונות שיש לנו להציע.

לצורך כך אני פונה אליך בבקשה לעזור לנו ולהשתתף בסקר, לשתף אותנו בהתנסות שלך בשמור עיניך, מה עזר לך ומה לא, על מה היית ממליץ ומה היית מציע לשפר. הניסיון שלך חשוב והוא יכול לעזור לאחרים, אז אנחנו זקוקים לך כעת.

אם כבר מילאת את הסקר אז אנו מודים לך על כך, וכמובן אין צורך למלאות אותו פעם נוספת.

שים לב: הסקר הינו אנונימי לחלוטין וכל המידע שתמלא בו יישאר חסוי, כאשר השימוש היחיד שייעשה בו הוא שיפור המערכת של שמור עיניך.

אודה לך מאוד אם תענה בכנות על השאלות, ותשתף אותנו בהתנסות שלך. כמובן אין תשובות נכונות או שגויות, אלא רק מה היתה החוויה שלך לגבי כל שאלה.

​להשתתפות בסקר לחץ כאן​

תודה רבה מראש, וזכות הרבים תלויה בך.

חבר יקר שלח לי אתמול לינק לכתבה ארוכה שפורסמה בעקבות הוצאה לאור של ספר חדש (Chasing The Scream: The First And Last Days of the War on Drugs, to figure out wha), ספר שאמור להיות בעל בשורה חדשנית ביותר בנוגע לכל התפיסה של התמכרות. הכותב ערך מסע ברחבי תבל, ראיין מכורים ואנשי מקצוע, ובסוף הגיע למסקנה שלדבריו היא "מהפכנית" ביותר ואמורה להציג באור אחר לחלוטין את המושג "התמכרות".

כדי לקצר את הסיפור, אכתוב כבר שאמנם המסקנה שלו נראית הגיונית מאוד, אבל היא רחוקה מאוד מלהיות חדשנית, ולמעשה כל מי שהגיע לקבוצות (לפחות אלו של מכורים למין אנונימיים) מכיר את המסקנה הזאת היטב. אם לסכם בכמה מילים את הספר כולו, הוא "גילה" שהתמכרות היא לא רק בעיה של טיפול לא נכול בחומרים כימיים במוח הנגרמת משימוש בכמות גדולה מידי של סמים, אלא למעשה עיקרה של הבעיה היא פשוט בדידות וניתוק.

למסקנה הזאת הוא הגיע בין היתר בעקבות סקירה של מחקרים בתחום, שהוכיחו שאין קשר ישיר בין כמות הסמים שאדם צורך, לבין הסיכוי שייהפך או לא ייהפך למכור, ובמקום זאת נמצא קשר ישיר בין הדרך (או הסביבה) בה אדם (או חיית מעבדה) משתמשים בסמים (או בכל פעילות אחרת) לבין הסיכוי שייהפך או לא ייהפך למכור.

הנה שני מחקרים שמסבירים ומאששים את הטענה:

לקחו עכברי מעבדה, הניחו אותם בכלוב והציבו בו שני בקבוקים, האחד עם מים והשני מים מעורבים בהירואין. העכברים טעמו את שני הבקבוקים, אך מהר מאוד החלו לשתות רק מהמים עם הסמים. במהירות הם הפכו למכורים, והם המשיכו לצרוך סמים עד שמתו. אלא שכאן התגלה דבר מפתיע: כאשר הציבו עכברים בתאים שלא היו מבודדים אלא עם עכברים נוספים והסביבה היתה יותר טבעית וכללה דשא ומתקנים מותאמים לעכברים, הם לא הפכו למכורים. כל העכברים ניסו את שני הבקבוקים וצרכו גם מהמים עם הסמים, אך אף אחד מהם לא הפך את זה להתמכרות ואף עכבר לא מת מצריכת יתר!

יתירה מזו, גם כאשר לקחו עכבר שכבר הפך למכור מהתא הרגיל (המבודד והקודר) והעבירו אותו לפארק העכברים (כך כינה הפרופ' שערך את הניסוי את התא המשודרג), הוא הצליח להתגבר על הכמיהה ושאר התופעות של הגמילה, ותוך זמן מסויים הפסיק להשתמש בסמים כלל.

בדומה לכך, אנשים הסובלים ממחלות שונות, מקבלים כחלק מהתהליך הרפואי סמים בכמות ובאיכות גדולה יותר מאלו שמקבלים מכורים ברחוב. לעתים ישנם חולים המקבלים סמים קשים ישירות לוריד במשך חודשים ארוכים באופן קבוע, אבל נדיר עד בלתי אפשרי למצוא אנשים שהפכו בעקבות כך למכורים. רוב מוחלט של החולים עוברים תסמינים של גמילה כאשר הם צריכים להיפרד מהסמים שקיבלו בבית החולים, אבל הם מצליחים לעשות זאת ולחזור לחיים רגילים בלי תלות בסם.

אנחנו, כמכורים לפעילות מסויימת (תאווה) יכולים להבין זאת טוב מאוד, כיון שקיום יחסים לא גורם לאדם להיות מכור, וגם לא "הרבה קיום יחסים" לא גורם לאדם להיות מכור. כל אדם נורמלי מקיים יחסים, ורבים מאוד מקיים הרבה מאוד פעמים יחסים, אבל רק מיעוט הופך למכור. לכן ברור שהמשוואה "הרבה סמים = התמכרות" (או במקרה שלנו "הרבה מין = התמכרות") היא שגויה מיסודה.

לכן, מסקנת הספר היא שמה שהופך אדם למכור היא לא כמות הסמים אלא התנאים והסביבה, כאשר בראש הרשימה ניצבת הבדידות, או למעשה הניתוק. (בנוסף יש גם מרכיבים נוספים כמו פחד, אשמה ובושה - שהם כמובן מרכיבים חזקים מאוד בכל התמכרות, ובפרט בהתמכרות למין ולתאווה, וקל וחומר אם מדובר באדם דתי או חרדי).

אל המסקנה "המהפכנית" הזאת הגיעו המכורים לפני עשרות שנים, וכך נפתחת ההקדמה של הספר הלבן - ספר הבסיס לגמילה מהתמכרות למין:

"רבים מאיתנו הרגישו לא שווים, חסרי ערך, בודדים ומפוחדים. תחושתנו הפנימית מעולם לא תאמה את מה שראינו בחיצוניות של אחרים. כבר בשלב מוקדם התחלנו להרגיש מנותקים - מהורים, מבני גילנו ומעצמנו".

הנה כי כן, הספר לא פותח בבעיה שלנו עם מין או עם תאווה, לא מתעסק בשאלה כמה פעמים אוננו או מה ניסינו לעשות כדי להפסיק, אלא עוסק בבסיס של ההתמכרות: הבדידות והניתוק. לפי הספר הלבן, המחלה שלנו, למרות שהיא כמובן בעלת מימד פיזי המתרחש במוח של המכור, אבל במהותה היא "רוחנית" וענינה הוא הניתוק מעצמנו, מזולתנו ומאלוקים. לכן, כדי להחלים עלינו לעשות בדיוק את ההיפך, לצאת מהתא המבודד שבו נגזר דיננו למוות, ולעבור ל"פארק המכורים" שם נמצא אנשים כמונו שנוכל להתחבר איתם ולצאת מהבדידות.

פארק העכברים שלי הוא החדרים בהם נערכות הקבוצות.

אני רגיש לשמש. העור שלי מאוד רגיש, וחשיפה לשמש מותירה אותו חרוך, צרוב וכואב. באחד הימים בילדותי, נחשפתי לשמש, ונכוויתי בצורה כל כך רצינית, שנשארתי בבית שלושה ימים...

אבל יש פתרון לכך – קרם הגנה. מדובר בתכשיר שאני מורח על העור, והוא יוצר שכבת מגן מפני השפעתה המזיקה של השמש.

בתחילה חשבתי, שדי בכך שבכל יום שבו אני נחשף בצורה רצינית לשמש, אמרח קרם הגנה. אך לאחר כמה ימים שבהם שכחתי לעשות זאת בזמן אמת, וגם נכוויתי היטב מהתוצאות, הבנתי שעליי לנהוג אחרת.

עליי למרוח את קרם ההגנה באופן יומיומי, בין אם אני מתכנן לצאת אל השמש היום ובין אם לא. אני פשוט מאוד רגיש, ולא יכול לקחת סיכונים מיותרים. אני חייב לצרוב בתודעתי באופן יומיומי את הצורך בהתגוננות מפני השמש, כדי שבשעת המפגש עמה, תמיד אהיה מוגן.

אה, וכמה פעמים מרחתי את הקרם ובכל זאת נכוויתי. זה גרם לי להבין, שעם כל הכבוד להשתדלות שלי במריחת הקרם, שהיא חשובה והכרחית, אני לא יכול לבנות עליה. אני לא יכול בלי ריבון העולמים, ובמקביל למריחת הקרם, אני צריך לבקש ממנו, על בסיס יומיומי, שישמור אותי מנזקי השמש.

***

אני רגיש לתאווה. הנפש שלי מאוד רגישה, וחשיפה לתאווה מותירה אותה חרוכה, צרובה וכואבת. באחד הימים בבחרותי, נחשפתי לתאווה, ונכוויתי בצורה כל כך רצינית, שהייתי במיטה שלושה ימים, מרוב דיכאון...

אבל יש פתרון לכך, מעין "קרם הגנה רוחני". מדובר בפעולות החלמה שאני עושה (כניעה, קריאה, כתיבה, קשר עם אחרים וכדו'), והן יוצרות "שכבת מגן" מפני השפעתה הקטלנית של התאווה.

בתחילה חשבתי, שדי בכך שבכל יום שבו אני נחשף בצורה רצינית לתאווה, אעשה את פעולות ההחלמה. אך לאחר כמה ימים שבהם שכחתי לעשות זאת בזמן אמת, וגם נכוויתי היטב מהתוצאות, הבנתי שעליי לנהוג אחרת.

עליי לעשות את פעולות ההחלמה באופן יומיומי, בין אם אני נראה לי שאצטרך להתמודד היום עם התאווה ובין אם לא. אני פשוט מאוד רגיש, ולא יכול לקחת סיכונים מיותרים. אני חייב לצרוב בתודעתי באופן יומיומי את הצורך בהתגוננות מפני התאווה, כדי שבשעת המפגש עמה, תמיד אהיה מוגן.

אה, וכמה פעמים עשיתי את הפעולות ובכל זאת נכוויתי. זה גרם לי להבין, שעם כל הכבוד להשתדלות שלי בעשיית הפעולות, שהיא חשובה והכרחית, אני לא יכול לבנות עליה. אני לא יכול בלי ריבון העולמים, ובמקביל לעשיית פעולות ההחלמה, אני צריך לבקש ממנו, על בסיס יומיומי, שישמור אותי מנזקי התאווה.