מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
. | ||
ספירת העומר - אני חלש ואני צריך עזרה
מאת: הרב משה ארז דורון בכל ערב, לאחר שקיימנו ספירת העומר אנחנו מבקשים: "ובזכות ספירת העומר שספרתי היום, אטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות ולתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו מכל סיג ופגם, ולטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה אמן סלה". מי שלא יודע במה מדובר. בזכות מה אנחנו מבקשים את כל הדברים העצומים האלה בטח היה חושב שתרמנו את כל הוננו לצדקה או שהקדשנו את חיינו להצלת העולם או דברים בסדר גודל כזה. בזכות מה אנחנו מבקשים את כל העושר הזה? בזכות דבר אחד פשוט ופעוט. הודינו שאנחנו לא במקום הנכון ואין לנו בעצם שום דרך לצאת משם. רק לבקש עזרה. "ועל ידי הספירה של כל יום ויום מימי הספירה, זוכין לצאת משער אחד של טומאה לשער אחד של קדושה". איזה קפיצה עצומה. לפני רגע הייתי שקוע בדמיון, באטימות, הזנחתי את החיים על מסלולם הטבעי וטבעתי בשערי טומאה. וברגע אחד, הסכמתי, בלי רעש ובהלה, לראות את החושך שאני נתון בו ולומר בפשטות: "אבא, אני בחושך, תוציא אותי לאור". אני מזהה שאני רחוק מהיעד שלי - קשר אמיתי עם עצמי ועם בוראי (מתן תורה), וסופר את הימים בדרך אליו. ורק בזכות זה, בזכות זה ולא יותר, כבר מותר לי לבקש שפע רב בכל העולמות, טובה וברכה והצלחה לי ולכל אשר איתי. ורק בזכות זה, בזכות זה ולא יותר, כבר מותר לי לקוות לתיקון שלם וטהרה לנפש רוח ונשמה. ברגע הקדוש הזה זכיתי לקפוץ רבבות רבבות מדרגות משאול תחתיות לרום המעלות. נכנסתי בשערי קדושה. "כי בעת שהאדם רחוק מקדושתו יתברך והוא נע ונד ומטולטל ודוחין אותו מקדושתו מדחי אל דחי, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אם הוא חזק ואמיץ לבקש ולדרוש ולחפש ולחתור בכל עת ולהתגעגע ולכסוף ולבקש את שאהבה נפשו למצוא אותו יתברך, אזי אף על פי שעדיין עוברים ימים ושנים הרבה ואינו זוכה למצאו יתברך ולהתקרב אליו - אף על פי כן ידע ויאמין כי בכל עת ועת על ידי כל בקשה ובקשה ועל ידי כל דרישה ודרישה שדורש ומבקש ומחפש למצוא כבוד קדושתו יתברך ועל ידי כל הבטה וגעגוע שמביט ותולה עיניו לרחמיו יתברך, ועל ידי כל תנועה ותנועה שפונה לקדושה, על ידי כל זה זוכה בכל פעם לשבר חומות ברזל ודלתות נחושת. ואם הוא חזק ואמיץ לבקש ולחפש יותר, אף אם יעבור עליו מה, בודאי סוף כל סוף יזכה למצוא אותו יתברך" (ליקוטי הלכות חושן משפט גביית חוב מיתומים ג' סעיף י"ז). הנה המפתח לכל השערים: קרה מה שקרה, עבר מה שעבר, יום אחרי יום, אני ממשיך לומר: "אני לא נמצא במקום שלי ואני מבקש לצאת משם". "אני חלש ואני צריך עזרה". ועל ידי זה, רק על ידי זה - יושפע שפע רב בכל העולמות. ותטהרנו, ותקדשנו, נורא.
|
||
____________________________________________
מתוך פרק ד בספר "אשיב ממצולות" מאת הרב יהושע שפירא. להשיג בישיבת רמת גן: 03-6748424; www.yrg.org.il
פרק ו – הוא ישופך ראש – המשך
כבר דיברנו באריכות בפרק ג על החיסרון של המתוודה על חטאו כמה פעמים, דבר שנובע לעיתים מחוסר אמונה בתשובה והוא עצת היצר. לכן – יש לשים לב היטב שלא לעסוק בתשובה שלא בזמנה. אם מרגישים צורך להתוודות שנית, להעמיק יותר – אף פעם לא מתוך עצבות, ולא בשעות שיצר הרע בוחר לעצמו. רק מתוך שמחה, ובזמן מכוון. "צדיקים – ליבם ברשותם". להיות בעל-תשובה משמעותו גם להיות בעלים על התשובה, להחליט לבד מתי אתה עושה תשובה. "הרשעים – ברשות ליבם", והוא מפתה אותם לתשובות כוזבות מתוך עצב ומרה שחורה, שאינן מועילות. עוד בעיה שהופכת את הניצחון לבלתי אפשרי, היא שהחברה שאנו חיים בתוכה, השקועה בעצמה בחוליי התרבות המערבית ובתאוות קשות, לא חינכה אותנו להבין שיש כאן מלחמה. פעמים רבות "לא מקובל" לעשות עניין מבילוי בקניונים, הבטה בנשים לא צנועות, ערבוביה בין בנים לבנות, צפייה בטלוויזיה[1] או שחייה בבריכה מעורבת על אף שלכל הפחות על חלקם אין מחלוקת בדבר חומרת איסורם, אינם נחשבים "מחוץ לגדר". ממילא מובן שמי שנלחם נראה מוזר, תמהוני. אולי כמו דון קישוט שנלחם נגד אויבים דמיוניים. חז"ל לא התביישו ולא חשבו שזה מוזר להגיד דברים כמו "היזהרו בי מפני בתי"[2], וכמו "אין אפוטרופוס לעריות"[3], אך מכללי ההתנהגות של החברה בימינו נראה כאילו לאף אחד אין סיבה לחשוש משום דבר. הטלוויזיה משדרת ומטמיעה בנו אלימות, פריצות, מידות מקולקלות, ונקודת התורף של כל המדיה הזו היא לנצל את נקודת התורפה של האדם לתאוות עריות כדי להוציא ממנו כסף. לכן עלינו לומר בגבורה שאנו מפחדים להחזיק את הדבר הזה בבית! מעריות צריך לפחד! נצטווינו – "ויראת מאלוקיך", וזה כולל לפחד מן החטא. חז"ל אומרים שיותר גרוע ללכת ברחוב אחרי אישה מאשר ללכת אחרי אריה[4]. הגמרא מספרת על חכמי ישראל הגדולים ביותר שכמעט ונכשלו בעריות[5], כדי ללמדנו שלכל אחד יש ניסיון בזה, ואין לזלזל בכך. צריך לדעת שהתפיסה החברתית המתוארת היא, חולי של התנוונות שנועד להסוות את הרצון לשקוע עוד ועוד – "אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי אוון"[6]. אי-אפשר לומר שנלחמים באמת, כשנותנים לאויב דריסת רגל בתוך הבית ובתוך הנשמה. כנגד זה נאמר "לא יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה'"[7]. על האדם לעשות את חשבון נפשו ולמנוע את הסיבות המביאות אותו לניסיון[8]. הרבה יותר קל ונכון לתכנן את הזמן ואת המקומות שאני נמצא בהם, מאשר להתמודד בשעה שהפיתוי עומד מולי וכשם שהדבר נכון ברובד האישי כן הוא נכון בניהול החיים בכלל ובעיצוב התרבות העוטפת אותנו לסיכום: צריך הרבה שמחת ניצחון, שהיא מה שמניע את המלחמה. זו נבנית ע"י ידיעה ברורה שאתה שייך לקב"ה ונלחם בשליחותו, שיש בידך כוח לנצח, ושיש בתוכך תשוקה להביס את היצר הרע. אין להיגרר אחר החולי של החברה המזלזלת לכאורה בכוחו של יצר הרע וברצינות המלחמה שאתה נלחם, אלא יש להתייחס לכך במלוא הרצינות – כמו במלחמה ממש. תנאי הכרחי הוא קשיות עורף, לא להתייחס לשום כישלון, ולדעת תמיד שאתה בעל הבית ושום כישלון אינו משנה את זה. |
|
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה