לצפיה בוידאו לחץ כאן
להורדה מג'מבו מייל, להורדה מגוגל דרייב

לאחרונה התפרסמו כאן שני מאמרים מקצועיים שעסקו באשליה שלנו כאשר אנו משתמשים בתאווה באינטרנט כאילו אף אחד לא נפגע, או כאילו אין לכך מחיר ממשי אותו אנחנו משלמים. הנושאים האלו הינם בעלי חשיבות רבה עבורי כמכור, מכיון שהם מזכירים לי שהמחיר שאני משלם עבור החלמה הינו מחיר הגיוני שאם לא אשלם אותו, איאלץ לשלם מחיר אחר, גבוה בהרבה, עבור השימוש בתאווה.

הענין הוא שידע בכלל הוא נושא קצת מורכב עבורי. מצד אחד, הידע הזה לא יגרום לי להפסיק, כיון שאני זקוק לכח נוסף ולא לידע, מאידך, הידע כן יכול לדחוף אותי לעשות את הפעולות הנכונות. הרעיון הוא שאם אני מתבסס על הידע הזה במחשבה שבגללו אמנע משימוש בתאווה, אזי מדובר באשליה. כל הידע בעולם על כמות הסבל שהתאווה גורמת לי, לא מצליחה לעצור אותי מנפילה נוספת, אבל הידע הזה כן יכול לשמש עבורי דחיפה לעשיה שבאמצעותה אני יכול להישאר נקי. אם הידע הזה לא נותר בתור ידע אלא גורם לי ללכת לקבוצות, לשתף ולעבוד על פגמי האופי שלי - הוא יקר ערך.

ההתמכרות לתאווה באינטרנט, לפורנו ולאוננות, יכולה להיות מאוד מבלבלת כי היא נותנת לנו תחושה כאילו אין מחיר למעשים שלנו. בשונה מהרבה סוגים אחרים של התמכרויות, כאן שולטת האשליה כאילו אני עושה את זה לעצמי בלבד, אף אחד לא נפגע, והמחיר הוא לכל היותר המחיר האישי של מה שאני עושה דברים שהם פסולים לפי אמות המידה שלי (אישיות, דתיות וכן הלאה). אני לא פוגע באף אחד באופן פיזי, אף אחד לא יודע מכך, הכל וירטואלי וממילא זה לא בגידה אמיתית, ואני אפילו לא פוגע בנשים שהן רק פיקסלים אלקטרוניים על מסך המחשב שלי.

הבעיה בגישה הזאת היא בשתיים: א. היא לא נכונה. ב. היא גורמת לי להמשיך להזיק לעצמי ולאחרים. כל זמן שאין מחיר למעשים שלי, אין הרבה סיכוי שאסכים לשלם מחיר אחר כדי להפסיק. יש בסוף הספר הגדול (ספר הבסיס לגמילה בדרך 12 הצעדים) סיפור של אחד ממייסדי התכנית בשם ד"ר בוב, הוא מספר כיצד אחרי שנים של סבל מאלכוהוליזם מחמיר והולך, הוא נחשף לפיתרון שהוצע לו, אבל עדיין "המחיר היה יקר מידי עבורו", ולכן הוא המשיך לסבב נוסף של שתיה וסבל, עד שהשתכנע שכדאי לו לשלם כל מחיר כדי להחלים מהמצב הקשה שלו.

אבל האשליה הזאת של שימוש בפורנו שלא פוגע באף אחד היא פשוט לא נכונה. הראשונים בהם אנחנו פוגעים זה אנחנו בעצמנו. התפיסה שלנו על נשים, על יחסי מין ועל העולם מתעוותת בעקבות השימוש הזה בתאווה. נשים הופכות לאובייקטים מיניים, יחסי מין הופכים לכלי משחית לניתוק וסיפוק תאווה במקום חיבור והתקרבות בין בעל לאשתו, וכל העולם הופך להיות ציני, קר ובלי משמעות. בנוסף, יש לכך השלכות רבות נוספות עלינו של ניתוק רגשי מעצמנו, ניתוק מהסביבה, חוסר יכולת ליצור חיבור אמיתי (לא רק בזמן קיום יחסי מין), וחוסר יכולת להתמודד עם אתגרים רבים (כיון שאנו לומדים לברוח במקום להתמודד).

בנוסף אנחנו כמובן פוגעים בנשותינו, כיון שלמרות שהשימוש הוא "וירטואלי", אבל הוא אמיתי מאוד בהרבה מאוד מובנים - בעיקר בתחום הרגשי. בשנים האחרונות יש יותר ויותר דיווחים על בתי משפט שמתייחסים לאירועים באינטרנט כאירועים ממשיים לכל דבר ולא מקבלים את הטענות על כך שכאילו מדובר באירועים לא אמיתיים שאין להם משמעות רצינית. לאחרונה הרשיע בית משפט בישראל אדם במעשים מגונים למרות שהם "בוצעו" דרך האינטרנט! (וממש השבוע התיר בית משפט בארה"ב לאישה להתגרש דרך הפייסבוק כיון שבעלה נעלם והקשר היחיד איתו התבצע באמצעות הרשת החברתית).

כל שימוש בתאווה, גם אם אינו פיזי והוא וירטואלי לחלוטין, פוגע באנשים רבים, מתחיל בפגיעה בנו ובנשותינו, ממשיך בפרוצות שאת גופן אנחנו גוזלים באמצעות התבוננות תאוותנית ואוננות כפייתית, וזה לא נעצר שם.

יש מחיר לשימוש בתאווה, ויש מחיר להחלמה מההתמכרות. איזה מחיר אני מוכן לשלם - זאת למעשה השאלה האמיתית.

חבר כותב בפורום:

אני נמצא בשמור עיניך כחצי שנה בערך. אני עוקב אחרי הנפילות שלי ורושם הכל מידי יום ביומו, ובהסתכלות אחורה אני רואה שממוצע כל עשרה ימים בערך יש לי נפילה יחסית גדולה כשלאחר מכן אני מבטיח לעצמי שאין מצב שאני נופל שוב, וכך זה כבר חצי שנה...

קיבלתי המלצות דרך האתר ובהתכתבות עם חברים בפורום שאני חייב ללכת לקבוצות, ופה הבעיה הגדולה אצלי: אני מבין ומודה לזה שאני לא מסוגל להתמודד לבד מול התאווה הגרועה הזו אבל אני עוד יותר מפחד ורועד להיחשף לאחרים.

השאלה שלי היא האם מישהו ממכם בעבר התמודד אם כזו בעיה?

'סוד הכניעה' עונה:

שלום לך חבר יקר,

אתה שואל האם מישהו התמודד עם בעיה כזאת, אבל אני שואל האם יש מישהו שלא התמודד עם בעיה כזאת...

פגשתי מאות חברים שעשו את הדרך הזאת לקבוצות חיות, ועוד לא פגשתי את האדם הראשון שעשה הצעד הזה בלי חשש, בלי הפחד של "את מי אפגוש שם" וכן הלאה. זה הדבר הכי טבעי בעולם, שאנחנו שסובלים כל כך מהבדידות והפחד של מה יקרה אם נתגלה, נחשוש מאוד ללכת לקבוצה, גם אם הסיבה היא כדי להפסיק את הנפילות.

אז הפחד הוא טבעי, אבל אין ברירה אלא להתגבר על הפחד. זה כמו אדם שנכנס לניתוח, וברור שהוא חושש ומפחד, כי זה הדבר הכי טבעי בעולם שכאשר אדם יודע שהולכים להרדים אותו ולחתוך אותו עם סכין - הוא יפחד, גם אם הסיבה היא כדי לרפא אותו. אבל למרות הפחד, אנשים מתגברים על הפחד, כי הם מבינים שאין להם ברירה, ואם הם רוצים פחות כאב ופחות פחד - הם צריכים לעשות גם דברים לא נעימים ומפחידים כשלעצמם. מי שלא נכנס לניתוח מציל חיים כי הוא מפחד מההרדמה או מהכאב של הניתוח, הוא אדם שהפחד השתלט לו על החיים ויגרום לו לתוצאות הרסניות.

איך מתגברים על הפחד? יש אימרה ידועה לפיה אדם בודק המון פעמים על המומחיות של הרופא המנתח בניתוח אליו הוא נכנס, אבל לא בודק אפילו לרגע את המומחיות של הטייס בטיסה אליה הוא עולה, והסיבה לכך היא כיון שבטיסה - בשונה מהניתוח - הוא והטייס נמצאים באותה סירה, או אולי נכון לומר - באותו מטוס...

כשאני הולך לקבוצה, זה לא כמו שאני הולך לאיש מקצוע או לאדם אחר ומפקיד בידיו את הסוד שלי. בקבוצה, כל המשתתפים שותפים לסוד שלי, ואני שותף לסוד של כל כולם. כולנו באותה סירה, והאחריות שלי לא לחשוף את הסוד של אף אחד, היא בדיוק כמו האחריות שלהם. באותו אופן בדיוק, אין לי מה להתבייש מהם, כיון שכל אחד שנמצא שם הגיע בגלל אותה סיבה בדיוק כמוני, וכמו שאני מתמודד - גם הם מתמודדים.

אז כן, כולנו חששנו בפעם הראשונה, כולנו שאלנו את עצמו את השאלות שאתה שואל, אבל כולנו עשינו את הצעד הזה, עברו דרך הפחד, וגילינו שזה היה לגמרי שווה את זה.