אז מה השתנה ביחס שלי לאלוקים מאז שהגעתי לתכנית? טוב, את השאלה הזאת אפשר לשאול גם הפוך: מה לא השתנה ביחס שלי לאלוקים מאז שהגעתי לתכנית? כי אלוקים שהכרתי מאז גן הילדים והמשיך ללוות אותי כל השנים, הוא לא אותו "אלוקים כפי שאני מבין אותו" היום אחרי תקופה של נקיות, מפוכחות מינית ועבודה על 12 הצעדים.

ובכל זאת, אם אני מחפש את הנקודה הכי בסיסית שהשתנתה ביחס שלי אל אלוקים, אפשר לשים את האצבע על כך די בקלות. בהבנה הישנה שלי, אלוקים "עבד אצלי" והוא היה כמעט חייב לעשות את מה שאני מבקש ממנו, מה שגרר כמובן תסכולים רציניים כאשר הוא לא מילא את מבוקשי. ואילו בהבנה החדשה שלי, אלוקים לא עובד אצלי, אבל ביחד עם זה הוא רוצה עבורי את הטוב ביותר והוא כמובן יודע הרבה יותר טוב ממני מה טוב עבורי.

אלוקים הישן שלי היה "מספר חירום" אליו אני מתקשר כאשר אני בצרה (קרוב חולה, פגישה קריטית עם הבוס וכן הלאה) ואז אני מנדנד בממתינה עד שעונים לי, וכמובן אם אין תגובה או שהקו תפוס - אני מתבאס כי הדברים לא עובדים כפי שאני רוצה. לעומת זאת כאשר הכל בסדר והימים עוברים בטוב, אני די נוטה לשכוח את מי שנותן לי את כל הדברים הטובים ביחד ולכל היותר ממלמל משהו בלתי מחייב על "תודה לא-ל", וממשיך בשיגרה.

ואז הגעתי להחלמה ולימדו אותי שאלוקים זה לא מספר חירום והוא גם לא עובד אצלי, אלא עושה את הדברים כפי שהוא רוצה ובקצב שלו, אבל הוא יודע טוב ממני מה טוב עבורי, ומוטב שאשאיר לו את ניהול החיים שלי, כי בכל מקרה הוא עושה את זה ובכל מקרה הוא עושה את זה הרבה הרבה יותר טוב ממני, כך שאם היינו מתחלפים בתפקידים, מי שהיה מפסיד מכך הוא רק אני.

נכון, לא תמיד קל לי לראות את הדברים בצורה הזאת, ויש הרבה פעמים שאני די משוכנע שהפעם - ורק הפעם - אלוקים שכח אותי, או שהפעם - ורק הפעם - הוא לא מבין מה באמת טוב לי, אבל אם יש לי רגע של כנות עם עצמי אני מבין שזה שטות גמורה ועדיף שאתרכז בחלק שלי, ואשאיר לו את החלק שלו. סידור העבודה בינינו הוא פשוט מאוד: אני עובד אצלו והוא המנהל, ולכן אני צריך לקחת אחריות על ההשתדלות, אבל את הניהול של התוצאה אני משאיר לו.

זה נכון קודם כל בנוגע להתמכרות. הרבה שנים הייתי בטוח שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם כמוני זה להיות מכור למין, אבל היום אני יודע שזה הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים (וזה לא סתירה לכאב העצום שעברתי וגם לא לקשיים שישנם ויהיו תמיד). וזה נכון גם בנוגע לכל מיני דברים שאני מנסה לשלוט בהם כי נראה לי שאלוקים לא עובד מספיק טוב או לא עובד מספיק מהר, וגם שם אני צריך לזכור שהוא לא עובד אצלי, ושאם אני רוצה חיים שפויים - עדיף לי לתת לו לעשות את העבודה שלו בלי נדנודים והפרעות מצידי, כי אלוקים יודע את העבודה שלו מצוין ואני יכול לסמוך עליו.

תכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות לימדה אותי הרבה דברים, אחד מהם הוא חשיבות הכתיבה. לכתוב את הרגשות שלי, את מה שעבר עליי, את המקומות בהם שגיתי וכן הלאה. לא כתיבה לשם כתיבה בלבד, משהו שיישאר סוד כמוס שלי, אלא כתיבה על מנת לספר אחר כך לאדם נוסף. השלב הבא שלי יהיה לספר לספונסר את הדברים, בלי עיגולי פינות. אם אני שומר לעצמי סודות - הסיכוי שלי להישאר בהחלמה הוא אפס אחוז (אבל זה כבר נושא אחר לפוסט אחר).

לפני כשעה כמעט סיימתי להשכיב את הילדים ואז אמרתי לאשתי שאני הולך למחשב ואם היא צריכה עזרה - שתקרא לי. היו לי שעתיים לסוף הצום ורציתי לראות סרט. לא חיפשתי תאווה וזה לא היה בעיה בכלל, אבל ידעתי שאשתי לא תשמח אם אלך כעת לראות סרט אז לא אמרתי לאשתי מה אני הולך לעשות אלא אמרתי שאני הולך למחשב וזהו. אחרי כמה דקות שמעתי את אשתי מתקרבת אז עצרתי את הסרט ופתחתי חלון אחר להתחיל לעבוד על משהו.

ההרגשה שהכתה בי היתה מוכרת להחריד. כך בדיוק הרגשתי כאשר הייתי נופל בפורנו מאחרי הגב של אשתי. באותו רגע ידעתי שמה שאני עושה הוא מסוכן לי. דבר ראשון קמתי מהמחשב ואמרתי לאשתי דברים כהוויתם: ראיתי כעת סרט, ידעתי שלא תשמחי מכך ולכן נהגתי כפי שנהגתי. התגובה שלה היתה - כמה צפוי - שהיא הרגישה מיד, אבל היא המשיכה ואמרה שכך בדיוק הרגישה כאשר הייתי נופל. הבנתי בדיוק על מה היא מדברת.

ניסיתי להבין מה בדיוק קרה כאן, הרי לא עשיתי שום דבר רע, הסרט היה נקי מתאווה ומפעם לפעם אני צופה ביחד עם אשתי בסרט, כך שגם בסטנדרטים שלה לא מדובר במשהו לא טוב. ובכל זאת, ההרגשה המוכרת הזאת מזמן השימוש היתה כאן ללא ספק. חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, היתה לי הנכונות לדבר על זה עם אשתי בפתיחות ובכנות ודי מהר הבנתי מה התרחש.

המעשה עצמו לא בעייתי אבל אני נהגתי בחוסר כנות. יכולתי לנהוג אחרת, יכולתי לומר לאשתי שצום ואני רוצה לראות סרט בשעה וחצי האחרונות, אבל בחרתי לנהוג בחוסר כנות וזה מסוכן עבורי. יש אנשים שיש להם את הפריוילגיה המפוקפקת לכך שהם יכולים לנהוג בחוסר כנות, אבל לא אני. בתור מכור למין ולתאווה, הסיכוי היחיד שלי להתפכח הוא לנהוג במאה אחוז כנות, גם אם זה אומר שלא אוכל לצפות בסרט ובמקום זה יהיה עליי לסיים את השכבת הילדים בסוף יום צום ארוך.

תודה לאלוקים על התכנית הזאת שנותנת לי חיים שפויים ומפוכחים.

רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'ליקוטי מאמרים' (לסיום הש"ס אות ט"ו) כותב ענין נפלא בנוגע לכח התורה לשמור ולכפר על החטא של הוצאת זרע לבטלה, וז"ל: לכן ברא ה' יתברך גם כן טבע הקרי בחלום, שזהו כמו אונס דרחמנא פטריה, בכל מקום, להודיע כי בדבר זה אין יד אדם שולטת להינצל ממנו, כי דבר זה נמשך מצד החכמה שבמוח, וזהו מה שאמרו 'בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין', על ידי חכמת התורה, שנתן ה' יתברך לעמו חכמת אמת, מזדכך המוח. ולהלן שם (אות י"ט) הוסיף בענין זה דברים עמוקים, יעו"ש.