רשמו את היום: הכנס השנתי יתקיים בעז"ה בירושלים, ביום רביעי, 14 למרץ, כ"ז אדר.

כמידי שנה הכנס יהיה הזדמנות לחברים ותיקים וחדשים להיפגש ולקבל החלמה בשפע.

כל הפרטים ופתיחת ההרשמה יפורסמו בימים הקרובים.

לצפיה בוידאו לחץ כאן
להורדה מג'מבו מייל, להורדה מגוגל דרייב

בדרך כלל במהלך ההתמודדות, מגיע השלב בו אנחנו עומדים שוב מול הפיתוי והרצון ליפול. אנחנו הולכים ברחוב ומאוד רוצים לתת לעיניים לשוטט, אנחנו מול המחשב ומרגישים את הרצון הזה להיכנס לאתר פורנו, או שאנחנו סתם לבד ופשוט רוצים לאונן. ברגעים האלו, אנחנו מתחילים במלחמה פנימית ושומעים בתוכנו שני קולות סותרים: קול אחד מזהיר אותנו מפני הנפילה וההשלכות שלה, ואילו הקול השני דוחק בנו לשכוח מכל מה שאנחנו יודעים ופשוט ליפול. הרבה פעמים, אנחנו נלחמים בכל הכוח כדי לא להיכנע לפיתוי, אבל המלחמה מתישה אותנו ונגרמת בנפילה, ולפעמים אנחנו אפילו יכולים ליפול רק כדי להפסיק את המלחמה הזאת שכל כך קשה לנו לסבול.

גישה נכונה להתמודדות יכולה לעזור לנו לעבור אותה בהצלחה. במקום להסתכל על ההתמודדות כמלחמה בה אנחנו צריכים לנצח, אנחנו יכולים לראות אותה כמקום שבו אנחנו צריכים לעשות ויתור בטווח הקצר, כדי שנרוויח יותר בטווח הארוך. ההבדל בין שתי הגישות הוא שבמלחמה אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו עד כמה לא כדאי לנו ליפול, עד כמה אנחנו לא רוצים את התאווה, עד כמה זה אסור וכן הלאה וכן הלאה, ולעומת זאת בוויתור אנחנו אמנם משתמשים בכל הידע הזה, אבל עיקר הגישה שלנו הוא בכיוון אחר לגמרי.

ניקח כדוגמה אדם שרוצה לעשות דיאטה כיון שהמשקל העודף מפריע לו מאוד. הוא מתחיל את התהליך בשיא ההתלהבות ומיד מתחיל ליהנות מהתוצאה של הירידה במשקל. הוא מרגיש טוב יותר, בטוח ביכולת שלו להצליח וכבר מדמיין את המשך התהליך ואת מספר הקילוגרמים שהוא יוריד. אבל אז הוא הולך לחתונה ושם מגישים לו מנה ראשונה, ומנה עיקרית ואפילו מנה אחרונה גדושת קלוריות. ברור שהוא מאוד רוצה לאכול את הבשר והגלידה שמגישים, במקום להסתפק בחסה וגזר שהביא מהבית… זה השלב בו מתחיל המאבק, וכאן יש לו את אותן שתי הגישות: להילחם או לוותר. בגישה של המלחמה, הוא מתחיל לשכנע את עצמו עד כמה האוכל הזה רע עבורו, אבל מצד שני הרצון לאכול כמובן לא מפסיק, וככה הוא לכוד בתוך הקרב. לעומת זאת הוא יכול לוותר, שזה בעצם לומר לעצמו "ברור שאני רוצה כעת סטייק עסיסי, אבל אני מוכן לוותר על זה. אני יודע שארגיש פספוס ואפילו רעב, אבל אני מוכן לעבור את ההרגשות האלו בטווח הקצר, כדי לא להרגיש הרבה יותר רע בטווח הארוך".

הנקודה היא שבגישה של הוויתור אנחנו מודים בכך שהפיתוי הוא חזק ושיש בנו רצון חזק לחזור אל הפורנו. אנחנו לא משלים את עצמנו ש"עברנו את זה", וגם לא מנסים לשכנע את עצמנו עד כמה אנחנו בכלל נגעלים מפורנו, אלא נוקטים גישה הפוכה לגמרי. דווקא כאשר אנחנו מוכנים להודות בכך שאנחנו בעצם רוצים ליפול, אנחנו יכולים להתגבר על כך על ידי שאנחנו מוותרים.

וויתור מעצם טבעו כולל את המוכנות שלנו לשלם מחיר על כך. במילים אחרות, כאשר מגיע הגל של התאווה שרוצה לשטוף אותנו, אנחנו יודעים שיש מחיר לכך שנישאר נקיים, והמחיר הוא בעיקר עצם הוויתור. המחיר של האדם שרוצה לעשות דיאטה זה הוויתור על עוגות וגלידות, והוויתור של האדם שרוצה להפסיק ליפול זה הוויתור על הצפייה בפורנו. ברור שיותר כיף להיכנע לדחף ולאכול הכל, אבל המחיר בטווח הארוך הוא גבוה יותר ולכן שווה לוותר למרות המחיר.

הגישה הזאת כוללת את ההכרה ברצון שלנו ליפול, את ההבנה שאפשר לוותר במקום להילחם, את הידיעה שהוויתור כרוך בקושי ובהרגשת פספוס, ואת המוכנות לוותר בטווח הקצר כדי להרוויח בטווח הארוך.

בימים אלו מוקמת חברותא (ארגון) חדשה, בשם "מכורים לפורנו אנונימיים", תכנית של 12 הצעדים עבור מכורים שההתמכרות שלהם היא לפורנו על כל סוגיו. הפוסט הבא נכתב על ידי חבר ותיק שנמצא שנים ארוכות בעולם ההחלמה ובקבוצות הצעדים, וכן משמש כאחראי על הקו החם של שמור עיניך:

אתחיל דווקא מהפן האישי שלי, אני חציתי את המסך. וגם ביחס למגע החי, הרחקתי לכת מאוד. ודווקא בגלל זה אני סבור שישנו צורך אמיתי בהקמת חברותא המיועדת למי שתכני המסך הם ההתמכרות שלו. זיהיתי את הצורך הזה לפני יותר מחמש וחצי שנים.

הפער בין מכור חוצה מסך למי שלא הגיע למחוזות הללו בלט לי מיד כשהגעתי לשמור עינך. היו שטענו לי שחוצי המסך הם פשוט "מכורים כבדים" ומי שלא חצה את המסך הוא מכור יותר קל. חלקתי עליו מכל וכל. מבין אלו שלא חצו את המסך פגשתי גם בבעלי דפוס התנהלות ואישיות בעייתיים אף יותר מאלו שייצרו אינטראקציות חולות מעבר למסך. סברתי שב SA יכולים לסייע גם להם. דברתי בכל הזדמנות על מחלת "העוד" ועזרתי לכל מי שהיה מעוניין להתקדם להגיע ל SA.

לא פעם תיקנתי בשיחות אישיות מכורי מסך שטענו שהם אחרים כי הם "לא חצו מסך", ואמרתי להם "עוד לא חציתי מסך". ושגיתי. בטח באופן הגורף והנחרץ בו התבטאתי. סברתי שלהידרדרות ההכרחית של מכור יש גוון אחד - עוד ועוד שימוש שחייב להקצין בכמות ובאיכות. במהלך השנים נוכחתי לדעת שזה לא מדוייק. שימוש יכול להקצין גם בהשפעה שלו על מבנה הנפש. במקום להידרדר ולקרוס החוצה, ניתן להידרדר ולקרוס פנימה. לתוך דיכאון ובדידות. ולמי שבשל המבנה הפסיכי שלו לא ניסה לייצר קשרים בינאישיים, סביר לא פחות שההידרדרות תופנה פנימה.

לצד חברים רבים שעברו ל SA והתחברו מיד, שמעתי וראיתי חברים קרובים שניסו ופשוט לא הצליחו להתחבר למי שחצה את המסך. "זה לא אני", טענו באוזניי פעם אחר פעם. ולא, זו לא היתה הכחשה. זו היתה כנות. "ישבתי בצעד הראשון של מכור חוצה מסך, שמעתי סיפורי זוועה, המון כאב, ולא הצלחתי להתחבר. תאמין לי שניסיתי". יש לי מחלה אחרת. הקשבתי. ולאט לאט גם הפנמתי. אותי לימדו שליבת ההתמכרות היא "הריכוז העצמי" ואני לא מצאתי מכורים יותר מרוכזים מעצמם מאלו שעסוקים ביצירת קשר רגשי-נפשי-רוחני עם פיקסלים. כתבתי אז את המאמר "מכור קל מכור כבד" וקראתי למי שמוכן להרים את הכפפה להרים אותה..

זה לקח זמן. כמו כל דבר טוב, גם כאן היה צורך שהתנאים יבשילו. ונראה שבימים אלו הם אכן מבשילים. אשאיר לאחרים את הכתיבה על עצמם וההבשלה שהתרחשה אצלם, אנסה להתמקד בכתיבתי בי ובסיבות ובתנאים בגללם אני סבור שהגיעה העת.

בשנה האחרונה זכיתי לפגוש באופן יומי חברים חדשים שהתקשרו לקו החם של שמור עינך. שוחחתי עם יותר מחמש מאות מתקשרים. חלק מהם הינם מתמודדים שאין להם דבר וחצי דבר עם התמכרות, אחרים, מכורים שחצו מסך הופנו ישירות ל SA. וגם את אלו שדפוס ההתנהלות שלם הצביע על קשיים רבים או שלא היה באזורם קבוצה של שמור. בקו החם של שמור עינך נהוג לחזור לפונים אחרי תקופת זמן מסויימת. ולצד שיחות עם חברים המרוצים מ SA פגשתי רבים שפשוט לא הצליחו להתחבר.

כי נכון שיש כאלו שיכולים להכליל את עצמם בין מכורים באשר הם (בתחילת דרכי כשנזקקתי לקבוצה ולא היה בישראל משהו בשביל מכורים לתאווה, הלכתי לפני 14 שנים לקבוצות של נרקומנים ואלכוהוליסטים NA - AA במשך זמן רב והתחברתי מאוד. עד היום יש לי שם חברים קרובים), ולמרות שיש שיודעים על עצמם שההידרדרות שלהם עשויה לכוון אותם לחציית מסך, יש רבים אחרים שנמצאים במקום חולה אחר. הם זקוקים להזדהות סביב החשש מקריסה פנימה. לא לפחד מחציית המסך.

ופה אנו נכנסים לבעיה נוספת שלדעתי מחריפה עם הזמן. לאמירה "אתה בהכחשה" ביחס לתאווה שלך, "אינך כנוע - עדיין לא נכנעת", הנאמרת לחבר חדש שזה עתה פרץ לראשונה בחייו את חומות הסודיות והבדידות, יש משקל משמעותי. בטח כשהיא נאמרת על ידי חבר שנקי שנים ב SA. וכשהיא נאמרת למי שרק רוצה לצאת מהבעיות שלו, וכל כך רוצה להשתייך היא אפילו מסוכנת. אני מכיר באופן אישי כמה וכמה אנשים, לא אנקוב במספרים כי לא ניהלתי מעקב מסודר על זה, אבל מדובר בהרבה מעבר למקרה או שניים, שהגיעו שיכורים מתאוות מסך וקיבלו רעיונות לשימוש דווקא במקום המקלט שלהם..

לא פעם עמדתי נדהם מאותו אחד שכל כך חשש ממפגש עם מכורים בקבוצה, וכיום הוא עסוק בדילוג מנפילה חוצת מסך לאחרת.. וכששאלתי אותו מה קורה איתו. הוא אמר לי לתדהמתי "זה יישמע לך מטומטם, אבל ככה אני משתייך". "אני פשוט לא רואה ולא ושמע את הסבל, אני רק רוצה להתחבר" - - -.

אני ממש לא מסיר משום מכור את האחריות לשימוש, בסופו של יום הוא זה שבפועל חוצה את המסך, ולא צריך את הקבוצות בשביל לקבל רעיונות היכן ניתן להשתמש. אבל, יש מי שמוכן להתחייב שהמפגש הבלתי אמצעי של מכור בתחילת דרכו, עם דמות הנראית לו יציבה ומחלימה, אדם שקורא לו פעם אחר פעם "מכור קל" או "מכור בהכחשה", ופורט באוזניו את שלל שימושיו, לא סייע לו לקבל "אומץ" ולדרדר את מחלתו למחוזות שייתכן והוא לא היה מגיע אליהם בלי זה.

אני לא מוכן להתחייב על זה. ובכנות, אני לא יודע מה היה קורה לאותו אומלל בלי החצייה הזו, יש בהחלט סיכוי שהוא היה שוקע לתוך דיכאון עמוק או אפילו מתאבד. אני באמת לא מתיימר לדעת מה נכון לכל אחד. אני כן יודע שיש אנשים שכואבים את המצב הזה. שרוצים משהו אחר. וכשהם פונים אליי לעזרה, ואני מרגיש את הכנות שלהם, ויש לי היכולת, עליי להושיט להם יד. כי אני מאמין שהכוח העליון שם אותי בעולם כדי לעזור לילדים שלו. זה ההסכם היומי המתחדש שלי איתו - "עזור לי, ואעזור לילדיך".

ולא, אין כאן שום דבר נגד. רק בעד. בטח לא נגד SA. חיי נצלו ב SA ואני מתפלל שאהיה חבר SA עד יומי האחרון. כי אני זקוק להם ולא יכול בלעדיהם. אבל באותה המידה, אני מתכוון ללכת בעצמי לקבוצת PA וגם אזמין כל חבר SA להיות חלק מקבוצת PA, במיוחד את אלו שמצהירים על שנות ניקיון ומשתפים על מעידות קבועות בפורנו. כי אני באמת סבור שיש להתמכרות לתאווה רבדים שונים, וההתמכרות לתכני מסך מצדיקה ומצריכה התייחסות ייחודית. אני סבור הגיע הזמן והאפשרות לוותר על תמונות וסירטונים שמפריעים להתקרב עוד לאבא שבשמיים. אמן.

דבר אחרון לסיום, אני מאמין באמת שחברותא נוספת כ PA תסייע ל SA. כי כידוע "מידת חוזקה של שרשרת נמדד על פי עמידותה של החוליה החלשה שבה", אותם חברים שמגיעים נופלים, מדרדרים, ולבסוף לא שורדים מחוסר התאמה, מחלישים את השרשרת של SA. אם הם יקבלו מענה ב PA, גם SA תתחזק יותר.