בעזרת ה' בעוד מספר ימים (ביום שני הקרוב) נתחיל עבודה בקבוצה על 12 הצעדים כפי שפורסם באימייל היומי. לבקשתו של ר' יחזקאל, אנחה את הקבוצה, ואני מתפלל לסיעתא דשמיא ושכולנו ביחד נצליח להתקדם בעבודה עצמית .

לשמחתי ישנם כאן מספר חברים שיצטרפו בעז"ה לקבוצה, ואני מקווה שיהיו עוד חברים שיעשו את ההחלטה בהמשך ויצטרפו גם הם. כמו שאתם מבינים, אין לי שום רווח מהקבוצה, אני לא מקבל אחוזים על כל מצטרף... הדבר היחיד הוא, שזה עשה לי טוב, ולכן אשמח לראות עוד חברים שזה עושה להם טוב, והם מצליחים לשנות את דרך החיים שלהם לטובה.

ברשותכם אספר קצת על הדרך בה אני הצטרפתי לקבוצת תמיכה לפני לא הרבה זמן, ביחד עם תובנה שבעיניי היא מאוד חשובה להצלחה בעבודה.

ובכן, הייתי אצל פסיכולוג מומחה בתחום שהמליץ לי על הקבוצה ונתן לי את מספר הטלפון של מנחה הקבוצה. התקשרתי ושאלתי מתי מתחיל הסבב הבא של הקבוצה, והמנחה אמר שזה יקח עוד חודשיים אבל הוא מציע לי להצטרף באמצע למרות שכבר עברו את שלושת הצעדים הראשונים. לא שאלתי יותר מידי שאלות, ובאותו ערב הצטרפתי לקבוצה.

התחלה לא היתה קלה. החברים כבר היו מגובשים, הם דיברו במושגים שהתבססו על עבודה של חודשיים ביחד, ואני הרגשתי לא שייך ומנותק. במשך שבוע שלם התקשרתי כל ערב ורק האזנתי, אפילו לא הזדהיתי. רק אחרי שבוע העזתי להזדהות וגם אז לא פציתי את פי. שבוע נוסף עבר והתחלתי להרגיש שייך. התחלתי לדבר ולשתף ולהשתתף, ואז הגיע גם השינוי בחיים שלי.

אבל גם בשלב הזה, לא ניסיתי להבין את הצעדים ולא ניהלתי עם עצמי שקלא וטריא למה נכון או לא נכון לעשות צעד מסויים, ואיך זה בדיוק קשור להחלמה שלי או להתמכרות. ידעתי רק דבר אחד: ניסיתי הכל ולא הצלחתי, וכאן ישנה דרך שמבטיחים לי בה הצלחה, אז אני יעשה הכל - גם אם אני לא מבין - כדי לצאת החוצה. אני חושב שזאת המשמעות האמיתית של "נעשה ונשמע". בני ישראל לא היו טפשים, ולא סתם הסכימו לקנות חתול בשק. הם ידעו שאם הקב"ה נותן להם מתנה - זה בודאי דבר טוב ולכן הם הסכימו לקבל אותה. אחר כך הם גם רצו להבין, אבל זה לא היה בסתירה לכך שהקבלה היתה בלי להבין. ככה אני מרגיש עם הצעדים. לא שאלתי למה בקשת סליחה ממישהו שפגעתי בו (צעד 9) קשורה להתמכרות שלי, אלא עשיתי את זה בלי להבין. אחר כך באה גם ההבנה, אבל הייתי ממשיך לעשות את הצעד הזה גם בלי ההבנה.

פגשתי חברים שהצהירו שהם היו מכורים כמוני ועל ידי הצעדים הם החלימו, ורציתי בדיוק את אותו דבר. לא עניין אותי איך זה עובד, העיקר שזה עובד. כאשר אדם שוכב פצוע ומגיע מסוק לחלץ אותו, הוא לא שואל "איך בדיוק מסוק מצליח לטוס בשמים", ולא מעניין אותו מאיזה סיבים עשוי החבל שבו קושרים את האלונקה שלו למסוק. הוא רוצה שיחלצו אותו, הוא יודע שהמסוק עובד, אז הוא נותן אמון בטייס (גם בלי לראות את הרשיון טיס שלו) וממלא את ההוראות כדי שיצליח לצאת מהמצב בו הוא נמצא. אז לא שאלתי למה זה עובד, לא שאלתי איך זה עובד, לא עניין אותי מי המציא את השיטה. עניין אותי דבר אחד: זה עובד? אם כן - אני בפנים.

חודשים אחר כך קראתי בספר הלבן, שם ישנו משפט מפתח שחוזר על עצמו ואומר ש"ידע אף פעם לא היה כח עבורנו". ובתרגום לשפת המעשה זה אומר, שהיה לי תמיד מספיק ידע, אבל זה לא היה עבורי כח לעצור את עצמי. לכן כעת בתכנית אני לא הולך לרכוש עוד "ידע" אלא רק מעשים בפועל. הידע על התכנית לא יקדם אותי במילימטר. גם אם אבין את התכנית במאה אחוז, זה לא יעזור לי כלום במאבק שלי. לעומת זאת מעשים ישנו את המצב, גם אם הם יגיעו בלי שום ידע. אם אני עושה את הצעדים, אני בדרך הנכונה. אם אני "מבין" את הצעדים - זה לא עוזר לי כלום.

באהבה,

זלמן