|
רבים מתארים שהרגשה לאחר נפילה היא בדרך כלל קשה מאוד. האדם חווה כישלון אישי, אבל מעבר לזה מתלווים לנפילה רגשות נוספים שגם הם מאוד לא נעימים ובראשם אשמה ובושה, וגם פחד ובדידות. קיימת תחושת אשמה על כך שלא עמדנו בהבטחות שהבטחנו לעצמנו כל כך הרבה פעמים; שלא נחזור לשם פעם נוספת, אנחנו מרגישים בושה גדולה מפני עצמנו ולא מסוגלים להסתכל במראה, ואנחנו מרגישים גם פחד, מה יקרה אם אנשים אחרים יגלו מה עשינו, איך הם יסתכלו עלינו ומה יקרה לנו במצב כזה. כל המצב הזה מוביל לבדידות גדולה בתוכנו פנימה, כך שגם אם יש לנו הרבה חברים, אנחנו מרגישים עמוק בפנים בדידות כי אנחנו יודעים שהסוד הגדול שאנו מסתירים הוא רק בינינו לבין אלוקים.
הרגשות הללו, כל אחד בנפרד וכולם ביחד, הם רגשות שקשה מאד להתמודד איתם. אף אחד לא אוהב להרגיש אשמה ובושה, ובוודאי שכל אדם מנסה להימנע ככל האפשר מתחושת בדידות. לכן, ברגע שאחרי הנפילה, כאשר התחושות האלו כל כך חזקות, הדבר הטבעי ביותר עבורנו הוא לעשות הכל כדי להדחיק אותם, להתעלם מהם ולשכוח אותם. אנחנו מיד מבטיחים לעצמנו שזאת הייתה הנפילה האחרונה, מחליטים שממחר אנחנו מסתערים על כל מה שאנחנו יכולים כדי לפתוח דף חדש, וממשיכים הלאה בחיים.
אבל התחושות האלו לא נעלמות, הן פשוט נקברות עמוק עמוק בתוכנו, וממשיכות ללוות אותנו גם הלאה. מחקרים מוכיחים שאנשים מוכנים לעבור הרבה ואפילו לסבול כאב, על מנת שלא להרגיש בדידות, וזה בדיוק מה שקורה לנו. אנחנו לא באמת משתמשים בהם בצורה בונה, ולכן לא רק שהם לא עוזרים לנו אלא שהם גורמים את הפעולה ההפוכה ממה שהיינו רוצים: הם אלו שמכינים את הקרקע לנפילה הבאה. הרי אחת הסיבות בגללן אנחנו נגררים שוב ושוב לנפילה היא בגלל הרצון לברוח מהתמודדות ומקשיים, אז כאשר יש לנו קשיים שנגרמים מהנפילות עצמן, מה אנחנו עושים? בורחים שוב לנפילה נוספת! זאת הסיבה שבגללה יש פעמים שאנחנו נופלים פעם אחר פעם בשרשרת של נפילות, כי אחרי הנפילה אנחנו מרגישים רע ורוצים להפסיק את ההרגשה הזאת, והדרך שאנחנו מכירים היא באמצעות בריחה אל נפילה נוספת.
איך אפשר להפסיק את המעגל הזה? על ידי כך שנבין ונפנים שהאשמה, הבושה והבדידות הם רגשות טבעיים ואנחנו צריכים להתמודד איתם, אבל לא באמצעות בריחה אלא באמצעות שינוי כיוון. במקום לשקוע בתוך רגשות האשמה והבושה, אנחנו מבינים שההתמודדות שלנו לא פשוטה ולא קלה, ואם אנחנו רוצים להפסיק אותה, אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו במראה בלי אשמה ובלי בושה, ולשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי לא להגיע למצב הזה פעם נוספת.
ניקח כדוגמה את הבדידות. אחרי הנפילה אנחנו מרגישים שאם מישהו היה יודע מה עשינו, הוא לא היה רוצה להיות איתנו בשום קשר. ההרגשה הזאת טבעית, אבל אנחנו יכולים לעשות בדיוק את ההפך: לא לברוח מעצמנו ומכולם, אלא למצוא מישהו שיבין אותנו ולספר לו על ההתמודדות שלנו. אם נמצא מישהו שנוכל להיות פתוחים איתו לגבי הקושי שלנו, נוכל גם לנטרל את תחושת הבדידות ומעגל הקסמים יתחיל להתפרק. אם לא נתבייש ונרגיש אשמים אלא ניקח אחריות על מה שאנחנו יכולים לעשות, לא נמשיך להזין את המעגל הזה אלא נתחיל לצאת ממנו.
|
