תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר, אבל מעולם לא הצלחתי להבין מהו הדבר הזה. אני זוכר לילה אחד, הייתי בערך בן שלוש עשרה ואחרי האוננות הרגשתי רע. בלי לקרוא את מדריך השבועות של GYE , פשוט נשבעתי שלא אאונן יותר לעולם. השקעתי הרבה מחשבה וניסיתי לגייס את כל כח הרצון שהיה לי כדי להפסיק, אבל כאשר בלילה שלאחריו אוננתי שוב - הרגשתי אבוד. הרגשתי שאני לא יכול לעמוד בפני עצמי ולא הבנתי איך זה קורה. אמרתי לעצמי שלא אלך לישון עד שאמצא את הדרך להפסיק לאונן. התהפכתי במיטה מצד לצד ואני מנסה בכל כוחי למצוא עצה שתעזור לי להפסיק לאונן, אבל לשוא. בסוף נרדמתי, ובלילה שלאחריו כמובן - אוננתי שוב...

זהו, ידעתי שלא משנה מה אעשה, בסופו של דבר אמצא את עצמי שוב בדיוק באותו מצב. מאז עברו הרבה מים בירדן, ומה שהחל כאוננות חצה המון גבולות שלא הייתי מאמין שאחצה אותם.

היה כמובן את החתונה שהייתי בטוח שתביא סוף לטירוף, אבל למרבה הצער רק הזינה את התאווה וגרמה לכל השנים של לפני כן להתבייש בכך שבכלל חשבתי שהם איומות. והיה כמובן את ההתפתחות הטכנולוגית שהפכה הכל לא רק לזמין וקל, אלא גם דאגה כל הזמן להגביר את הרמה של התאווה לתמונות חושפניות יותר, לפנטזיות גרועות יותר וכן הלאה.

ובמשך כל הזמן הזה, ידעתי שמשהו לא בסדר. הבנתי שלא כולם כמוני, למרות שניסיתי לשכנע את עצמי שכולם עושים את אותו דבר. הבנתי שזה לא הגיוני שאני לא יכול לעצור את עצמי גם כאשר אני מסכן את כל מה שיש לי בחיים (והיה לי הרבה מה להפסיד). ידעתי שמשהו לא בסדר אבל לא ידעתי מה. הרי הדחף המיני הוא דחף טבעי. לא הבנתי למה אחרי שיש לי "פת בסלו" ואני נשוי באושר, אני עדיין מגיע לזבל הנורא הזה, מה חסר לי בחיים שאני מוצא את עצמי פעם אחרי פעם באותה סיטואציה, ואחר כך נשבע שזאת הפעם האחרונה (שבועה שהחזיקה מעמד זמן מועט ביותר).

בסוף הגעתי לתחתית. וכאשר התרסקתי, הלכתי לפסיכולוג שאמר לי את הדבר הכי נורא שיכולתי לשמוע אבל באותו זמן זה היה הדבר הכי נפלא ששמעתי במשך שנים ארוכות בחיים שלי. הוא אמר לי שאני מכור למין ולתאווה. זהו, סוף סוף אני יודע מה קורה איתי. אני מבין שאני שונה כי התמכרתי לתאווה. הרגשתי כמו חולה אנוש שהולך מרופא לרופא ומחפש מזור למחלתו אבל כולם אומרים לו שהם לא יודעים במה הוא חולה, ולפתע אחרי שנים מישהו מגלה את המחלה שלו. נכון, המחלה היא מסוכנת מאוד, אבל כאשר יודעים מהי המחלה - אפשר לרפא אותה. כל זמן שלא ידעתי במה אני חולה - לא היה לי סיכוי נגד ההתמכרות.