|
מאת: לירז מרגלית, דה-מרקר
מבחן המרשמלו
האם יש סיכוי להשתחרר מהתלות? כדי לענות על השאלה, נחזור אחורה בזמן לראשית שנות ה-70. פסיכולוג בשם וולטר מישל הזמין קבוצה של ילדים בני ארבע למעבדה הפסיכולוגית שניהל באוניברסיטת סטנפורד. הילדים נשאלו את השאלה הפשוטה הבאה: האם אתה אוהב מרשמלו? התשובה כצפוי, היתה תמיד חיובית.
לאחר מכן הציע מישל לילדים לאכול מרשמלו אחד עכשיו, או לחלופין, לחכות כמה דקות, עד שיסיים כמה סידורים מחוץ לחדר, ואז יוכלו לאכול שניים. כל הילדים ללא יוצא מן הכלל בחרו לחכות, איזה ילד לא יעדיף לקבל יותר ממתקים?
לפני שיצא מישל החדר, אמר לכל ילד שאם הוא מרגיש שאינו מסוגל להתאפק, שיצלצל בפעמון וברגע שהוא יחזור, הילד יוכל לאכול את המרשמלו, אבל הסביר שבכך הם מוותרים על האפשרות לאכול מרשמלו נוסף. בודדים בלבד הצליחו להתאפק 15 דקות, בעוד רובם חיכו פחות מדקה אחת וצלצלו בפעמון. אחרים פשוט אכלו את המרשמלו ברגע שמישל יצא מן החדר ואפילו לא טרחו לצלצל.
מה מוביל את הילדים לוותר על יותר ממתקים?
תפקיד מרכזי במערכת האנושית ממלאת האמיגדלה, מבנה קטן בצורת שקד שנמצא במוח. לאמיגדלה תפקיד מרכזי בתגובות פחד, אגרסיה והתנהגויות הקשורות למין ותשוקה. היא תוביל אותנו להעדיף גלידה על פני סלרי בגלל הערך הקלורי הגבוה שהיא מספקת, להגביר דופק למראה בחורה יפה ולהגיב בדפיקות לב מואצות לרחש הנשמע בסמטה חשוכה. תפקידה להצית תגובות אוטומטיות ומהירות שלא מערבות חשיבה מאומצת, כמו לרצות לאכול מרשמלו עכשיו.
מי שאמור לסייע לנו לשלוט במערכת הוא אזור במוח הנקרא הקורטקס הפרה-פרונטלי, הקשור בוויסות דחפים, דחיית סיפוקים ותכנון לטווח ארוך. לעומת האמיגדלה, שמלווה אותנו מהיום הראשון לחיינו, אזור זה מתחיל את התפתחותו בסביבות גיל 4. בעוד התהליך הרגשי גורם לנו לפעול למילוי הדחף באופן מיידי, המערכת הקרה מאפשרת לנו במקרים מסוימים להתעלות מעל הרגש, הדחפים והאינסטינקטים. בין שני סוגי החשיבה, הרגשי והרציונלי, שורר מאבק איתנים, המאבק בין ההיגיון לרגש.
המרכיב הסודי להצלחה בחיים
הגענו ל-1985, בני הארבע עומדים לסיים את התיכון. מישל יושב לאכול ארוחת ערב עם בתו, שהיתה אחת הנבדקות בניסוי. מישל מתעניין בחבריה ללימודים, אותם ילדים שהשתתפו במבחן המרשמלו. הוא שואל אקראית, מה עם דיוויד, מה עם לינדה. בעוד היא עונה הוא מתחיל לחשוב שאולי יש קשר בין ביצועיהם במבחן המרשמלו והישגיהם כיום, ומחליט לייצר פרופיל אישיותי מקיף עבור כל נבדק.
ניתוח הנתונים העלה מתאם גבוה בין התנהגותו של בן הארבע שהמתין לקבלת הממתק לבין התנהגותו כמתבגר. הילדים שצילצלו בפעמון כעבור דקה בלבד סבלו מבעיות התנהגות רבות בבגרותם; התקשו להתמודד עם מצבי לחץ, קיבלו ציונים נמוכים יותר בביה"ס ונטו להשתמש בסמים, לצרוך אלכוהול ולהיות מעורבים באלימות. ציוניהם בבחינה הפסיכומטרית היו נמוכים ב-210 נקודות בממוצע. למעשה, נמצא כי מבחן המרשמלו ניבא את ציוניהם בשנה הראשונה באוניברסיטה, באופן מדויק יותר משניבאו אותם מבחני המשכל (I.Q.).
אינטיליגנציה יכולה לנבא הצלחה בחיים באופן חלקי בלבד. המנבא הטוב ביותר של הישגים הוא היכולת לוויסות עצמי. אותה יכולת שמאפשרת לנו להתעלם מהסחות הנייד בזמן לימוד למבחן, לקום בחמש בבוקר לריצה למרות הפיתוי לחזור לישון ולהזמין סלט פירות בזמן שכולם אוכלים קינוח עם קצפת.
כולנו מונעים על ידי דחפים, חלקנו בוחרים להתערב
בסריקות מוח נמצא כי אצל נבדקים שלא הצליחו להתאפק נרשמה פעילות רבה יותר במערכת הרגשית המעורבת בסיפוק צרכים מיידי, ואילו אצל אלו שהצליחו להתאפק נרשמה פעילות ערה באזור הקורטקס הפרה פרונטלי האחראי על שליטה בדחפים. היו אלה הילדים שכיסו את עיניהם, הפנו את מבטם, הסיחו דעתם מהממתק.
מחקרים שבחנו ילדים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב וריכוז המלווה בהיפראקטיביות (ADHD) מוכיחים גם הם את הקשר בין יכולת פרונטלית ליכולת לרסן דחפים רגשיים. הפרעה זו מובילה לחוסר יכולת לווסת דחפים, כך שהסחות דעת חסרות חשיבות הופכות למטרד של ממש.
אז מה, או שיש לי את זה או שאין?
עד אז הטענה הייתה שהיכולת לוויסות עצמי היא תכונה מולדת, כישרון שיש לחלקנו, טענה שלא עוררה סקרנות אקדמית רבה. השערה נוספת שנשמעה מעת לעת היתה שמדובר באנרגיה, משאבים מנטליים זמינים, כך שאם 'נבזבז' אותם על פתרון בעיה מתמטית מורכבת, היא תישחק ולא תאפשר לגלות סבלנות לבן הארבע שצורח מהסלון שבא לו עוד שוקולד, או לעמוד בהחלטתנו מהבוקר לאכול סלט לארוחת ערב במקום לסיים את שתי חתיכות הפיצה שנותרו במגש.
החוקרים באותה תקופה בחרו שלא להתמודד עם השערת האנרגיה, בגלל הקשר המרומז למודל הדינמי של פרויד, שעל פיו הנפש מונעת על ידי אנרגיה שנעה בין חלקי הנפש השונים.
ניסוי העוגיות שכונה גם רשעות לשמה
מי שהיה אמיץ דיו לבחון זאת, היה חוקר בשם רוי באומייסטר. הוא ועמיתיו ביקשו מסטודנטים לוותר על ארוחת צהריים והכניסו אותם לחדר המריח מעוגיות שזה עתה יצאו מהתנור. בפניהם הונחו שתי קערות, האחת מכילה עוגיות שוקולד צ׳יפס והשנייה צנוניות. מחצית הסטודנטים הונחו להתעלם מהצנוניות ולאכול רק מהעוגיות והשאר הונחו להתעלם מהעוגיות ולאכול כאוות נפשם מהצנוניות.
אוכלי הצנוניות נראו מיוסרים. אחד הסטודנטים הרים עוגייה, ליקק את השוקולד והחזיר לקערה, אחרים קרבו את העוגיות לאפם והתענגו על הריח, אך אף אחד מהם לא אכל מהעוגיות. בשלב השני של הניסוי התבקשו כל הסטודנטים לשרטט צורה גיאומטרית מבלי לחזור על אותו קו פעמיים. החידה לא היתה פתירה, לא היתה שום דרך לשרטט את הצורה מבלי לחזור על אותו קו פעמיים. נדרש כוח רצון רב כדי להתמיד במשימה, בייחוד לאור הניסיונות החוזרים שנכשלו.
"ניסויים בפסיכולוגיה הם בזבוז זמן מוחלט"
אוכלי העוגיות, עם מאגרים מלאים בכוח רצון, ניסו שוב ושוב להשלים את המשימה גם לאחר שהנסיין הודה להם וביקש שיעזבו. הם התמידו בניסיונות 19 דקות בממוצע יותר מאוכלי הצנוניות, שעשו את המינימום האפשרי, חלקם הניחו ידיים על השולחן ועצמו את עיניהם. הם כילו את כל שליטתם העצמית, ולא הצליחו למצוא את האנרגיה הנדרשת למשימה תובענית נוספת. אחד הסטודנטים הגדיל לעשות ואמר לנסיין שתחום הפסיכולוגיה מטופש וניסויים בפסיכולוגיה הם בזבוז זמן מוחלט.
אם שליטה עצמית היא כישרון, היינו מצפים לביצועים דומים בשתי המשימות, לעומת זאת אנרגיה, המסופקת למחזור הדם בדמות גלוקוז, מתכלה ממשימה למשימה. לכן כאשר אנו עייפים, רעבים או עצובים, ניטה להתפתות בקלות.
כשאנשים אומרים לי שהם רוצים להיגמל ולשנות הרגלים, השאלה הראשונה שאני שואלת היא מה שינית באורח החיים. שינוי הרגלים דורש מהגוף אנרגיה מנטלית שתאפשר למערכת להילחם בפיתויים. לא ניתן להחליט על דיאטה בלי להותיר לגוף אנרגיה להתמודד עם הפיתוי. אנשים מקבלים החלטות מסוג זה כל בוקר ועד הערב נכנעים. הדרך היחידה לשנות הרגלים כמו שימוש מופרז בנייד היא מאגרי שליטה עצמית. לא מדובר ביכולת מולדת לווסת דחפים אלא בחלוקה נכונה של משאבים מנטליים.
|
