מאת הרב ד"ר אברהם טווערסקי חלק שני - תמליל מתוך הרצאה (לחלק הראשון, לחלק השני)
ביטחון עצמי קשור לדעתי לתחושת אחריות, נראה לי שככל שאנחנו יותר ערניים ומודעים לחוזקות וליכולות שלנו כך יש לנו יותר מחויבות לממש אותם. ר' ישראל מסלנט אמר: "אני יודע שהמוח שלי שווה ערך לאלף מוחות אחרים, ובגלל זה המחויבות שלי גדולה פי אלף מהם".
זה מעניין שחלק מהאנשים לא מעוניינים לגלות ולחזק את הביטחון העצמי שלהם, כי הם מרגישים שזה מעמיס עליהם את החובה לממש ולהפעיל את היכולות שלהם, וחלק מעדיפים לטבוע בתחושות נחיתות בגלל שזה נותן להם תירוץ למה הם לא מבצעים כפי יכולתם.
גדולי המוסר הבהירו שביטחון עצמי נמוך אינו ענווה, הוא אשליה ואינו מעלה שאנו מבקשים לרכוש לעצמנו, בעוד שענווה אמתית היא מעלה גדולה, ענווה - זה לדעת את האמת על עצמי את החוזקות והיכולות שלי אבל לא לחשוב שזה עושה אותי לאדם יותר 'ראוי' מאדם אחר. ענווה אומרת שאני עושה את כל מה שביכולתי אני מתרגל את היכולות שלי ואני עדיין מכבד אנשים אחרים ואינני שם את עצמי מעליהם, זאת ענווה. והאמת היא שאדם לא יכול להיות באמת עניו אם אין לו ביטחון עצמי טוב.
אפשר לשאול איך מנוחה ושלווה מתחברת עם אורח החיים שהתורה מצווה אותנו, אבל עלינו להבין שאורח החיים של התורה דורשת מאתנו בריאות מיטבית, וכל דבר שמונע מאתנו להשיג בריאות מיטבית הוא בעצם נוגד את דרך החיים שהתורה מלמדת אותנו.
למשל ה'חפץ חיים' היה מגיע לבית המדרש בחצות הלילה והיה מצווה על כל התלמידים לצאת החוצה וללכת לישון, הוא אמר להם שלנסות ללמוד עד 2 בלילה אולי תחשבו שזה דבר טוב אבל זה יגרום לכם להיות מותשים למחרת ולא תהיו מסוגלים להתרכז.
כך שאדם צריך שיהיה לו מידה בריאה של מנוחה, של התעמלות יהודית, של מרגוע יהודי, ושל הסחות דעת יהודיות, כדי שהוא יהיה במצב בריאות מיטבי כך שיוכל לקיים את התורה והמצוות בצורה מיטבית.
אני חושב שה' העביר אותי את האתגרים הללו של הערכה עצמית נמוכה, כדי שאהיה שליח להביא קצת רפואה לאנשים בנושא הזה.
אנשים שואלים אותי איך אוכל לתת לילדים שלי תחושת ביטחון עצמי? ואני אומר להם – אינכם יכולים לתת להם את זה, כל מה שאתם יכולים לעשות זה לתת להם את הנסיבות שבזכותם תהיה להם האפשרות לפתח לבד את הביטחון העצמי שלהם. למשל במקום לתפוס את הילד עושה משהו לא טוב, לנסות לתפוס אותו עושה מעשה חיובי 3 פעמים ביום, וילדים עושים גם מעשים חיוביים אבל אנחנו לא שמים לב לדברים הללו אלא רק לדברים השליליים שהם עושים, וככה אנחנו מעצימים את השלילי שבהם במקום את החיובי. ילדים צריכים אהבה, וילדים צריכים אהבה ללא תנאים. אני חושב שיש דרכים חיוביות ללמד ילדים להיות ממושמעים בלי לכעוס עליהם., אבא שלי לדוגמה נהג לומר כשהוא לא היה מרוצה ממשהו שעשיתי – למה אתה עושה משהו שהוא לא מתאים לכבוד שלך? בלעדיו הביטחון העצמי שלי היה הרבה יותר גרוע, הדרך שלו לחנך אותי הייתה ממש חסד גדול.
חייבים להיות זהירים, אף פעם לא לומר לילד אתה רע או טיפש, אם רוצים לחנך אותו צריך לומר לו שמה שהוא עשה היה רע אבל לא שהוא עצמו רע. אחת הבעיות עם החינוך בימינו זה שהמורים עמוסים מדי בעבודה, היה צריך שעם כל ילד המורה יפתח קשר אישי ורציף, כך שכל ילד ירגיש שהמורה מעריך אותו. ובנוסף צריך לשנות את השיטה שמתגמלת על פי הוצאות לשיטה שמתגמלת לפי המאמצים ללא קשר לתוצאה הסופית.
אם זיהית בעצמך מחסור בביטחון עצמי אני מברך אותך, אתה במקום יותר טוב עם עצמך, אתה במקום שבו אני הייתי בגיל 38 כאשר אני זיהיתי את חוסר ההערכה העצמית שלי. אני ממליץ להמשיך ולקרוא על הנושא בספרים שכתבתי או אצל אחרים, ולעשות פעולות כפי שהספרים מציעים ולא להסתפק בקריאתם. ולפעמים זה לא מספיק ויש צורך גם להיפגש ולהיעזר באיש מקצוע בשביל חיזוק הביטחון העצמי.
אם אתה מזהה מישהו שאתה מכיר שחווה בצורה ברורה מחסור בביטחון עצמי, אתה יכול לומר לו – אתה אדם הרבה יותר טוב ממה שאתה חושב על עצמך, ואם אתה לא חש ככה אולי כדאי שתבדוק את זה עם עצמך, אולי תגלה כמה דברים נעימים על עצמך שלא ידעת.
הבעיה היא שמחסור בביטחון עצמי הוא לא מצב תודעתי הגיוני, האדם שחש כך בשבילו התחושה הזאת היא יותר אמתית מהמציאות עצמה, ואם תאמר לו שהוא לא נחות זה לא יעזור. היה אצלי פעם מישהו בדיכאון ועם מחסור חמור בביטחון עצמי ואמרתי לו תאמר לי משהו חיובי על עצמך, הוא ישב כמה דקות בשקט וחשב ולא הצליח לומר שום דבר. אמרתי לו – פעם אמרת לי שזכית בפרס חשוב באוניברסיטה, את הפרס הזה לא נותנים לאנשים טיפשים, לפחות היית יכול לומר לי שאתה לא טיפש, לא? והוא ענה לי – כשהודיעו שזכיתי בפרס ההוא הייתי בטוח שהם עשו טעות. לכן למרבה הצער לומר לאדם שהוא הרבה יותר טוב ממה שהוא חושב על עצמו זה לא יעשה אפקט משמעותי עליו.
עברו ארבעים שנים מאז הגילוי ההוא שגיליתי על עצמי ואני ממשיך לעבוד על הנושא הזה, וחשוב לדעת שגם אחרי שאדם עבד על זה עם עצמו והגיע להערכה עצמית טובה ייתכנו זמנים שבהם הכל יחזור אליו והוא יחוש שוב לא טוב עם עצמו, כשאדם משתפר בתחום מסוים תמיד תהיה לו נקודת חולשה שם שבלחיצה עליה הוא עלול לחזור מהר מאד למצב הקודם שלו. ולכן למרות שעברו הרבה שנים שבהם הביטחון העצמי השתפר ישנם דברים שיכולים לעורר את התחושות הללו מחדש.
ולכן קורה לי שאני שולח ספר שלי להוצאה לאור והם דוחים אותו, וכשאני מקבל את הבשורה על הדחיה אני חש אז שוב את התחושות הכואבות מהעבר, אבל במקום להסתובב עכשיו במשך שלושה שבועות ולהרגיש מדוכא אני תופס את עצמי מהר יחסית וזה לא צריך לקחת לי יותר מכמה דקות עד שעה להתאושש מהתחושות הללו.
זה חשוב לפתח ביטחון עצמי, ואדם לא יכול להיות מאושר באמת בלעדי זה, אבל חשוב לזכור שגם לאחר שהשגתי שיפור גדול זה לא אומר שלא יהיו לי רגעים של נסיגה וחזרה לתחושות שחוויתי בעבר, צריך לעמוד על המשמר וכשזה קורה לנו אנו צריכים להיזכר שזה בסך הכל אשליות על עצמנו שחוזרות לבקר, ובזכות זה שעבדנו עם עצמנו ובנינו ביטחון עצמי זה הרבה יותר קל לחזור לתחושה האמתית והחיובית על עצמנו.
ונקודה לסיום, יש אנשים עם ביטחון עצמי חלקי. היה לי למשל רופא בבית החולים שלא היה מודע לזה שהוא אדם נפלא. הוא היה מגיע בשש כל בוקר לעבודה ויוצא ממנה באחת עשרה, כולם חשבו שזה בגלל שאשתו אינה אישה טובה, אני דיברתי אתה והיא הייתה מאד נחמדה, היא אמרה לי פעם – אתה יודע עד כמה בעלי מסור לעבודה, אני אישה קצת תלותית ואני צריכה כתף להישען עליה, ואין לי בבית אחת כזאת, הילדים שלנו גדלו בלי אבא אם הם חלו הוא טיפל בהם אבל הוא לא היה שם בשבילם כאבא שמדריך ומלווה. וכשהכרתי אותו יותר טוב הבנתי שהוא ידע שהוא מצוין בתור רופא ולכן בבית החולים הוא הרגיש בנוח, אבל בבית לא היו צריכים רופא היו צריכים בן אדם, והוא לא הרגיש שהוא יכול למלא את התפקיד הזה כראוי. לזה אני מתכוון שיש אנשים עם ביטחון עצמי רק במקומות מסוימים.
זה שאדם מאד מוצלח ומרגיש טוב עם עצמו בתחום מסוים זה לא בהכרח אומר שהוא חש כך בשאר תחומי חייו.
|