|
כדי להפסיק לצפות בפורנו, לאונן ולהמשיך לחיות באובססיביות סביב כל דבר שקשור למין, יש דברים שאני צריך לעשות, וחלק מהם לא ניתן להשאיר בלי שאחרים ישימו לב. יש מקומות אליהם לא אלך, יש סרטים שלא אצפה בהם, יש דיבורים שלא אדבר ויש שיחות שלא אשמע, וחלק מזה יכול להיות קצת לא נעים. כן, אני מתבייש כשהחבר שואל אותי איך פתאום הפכתי לדוס, או כאשר בן משפחה רוצה שאצטרף אליו לצפות במשהו ואני מתחמק, גם לא כיף כשמישהו שם לב שהורדתי את המשקפיים ברחוב עמוס תאווה, ואפילו לא נחמד כאשר האישה עוקצת בחביבות על משהו שקשור בקיצוניות של ההחלמה. אבל אני רוצה להפסיק ואני לא מתבייש בכך. התביישתי מספיק בבעיה שלי, וכעת אני מוכן לעמוד מאחרי ההחלמה שלי.
אדם שסובל מסוכר גבוה, יודע שהוא לא יכול לאכול מאכלים מסויימים, וגם אם זה לא בהכרח נוח להיות נודניק כאשר הוא מתארח או יוצא לאכול עם חברים, הוא יודע שאין לו ברירה והוא מוכן לשלם את המחיר של הבריאות שלו. אדם אלרגי לבוטנים שלא ישאל מה יש במאכל מסויים רק כיון שהוא "מתבייש" בכך שהוא אלרגי - הוא משחק בחיים של עצמו. אז נכון שאצלנו זה לא כל כך פשוט ולא כל כך נעים, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. אם יש מקום שיש בו תאווה ואני יודע שכעת אני לא מסוגל לצרוך אותה - אני חייב לנקוט בפעולה, גם במחיר הבושה וחוסר הנעימות.
אבל כל זה הוא רק רובד אחד, הרובד החיצוני, ולעומת זאת הרובד הפנימי הוא הקשה באמת. לפני שאני מדבר על בושה ממישהו אחר בכך שאני מחלים, אני צריך להודות בפני האני הפנימי שלי בכך שיש לי בעיה ואז להפסיק להתבייש בכך שאני מחלים, וזאת משימה קשה פי אלף. כן, חוסר נעימות בפני בני משפחה או חברים זה דבר אמיתי, אבל להודות בפני עצמי שאני לא מושלם ושאני כעת בהחלמה? זה הרבה יותר קשה. כאשר אני צריך להודות בכך שיש לי בעיה עם פורנו ומין, זה לא סתם משהו מן השפה ולחוץ כי אז לא תהיה לכך שום משמעות, אני חייב לעשות את זה באמת ובתמים, ואותו דבר להודות בפני עצמי שאני כעת בהחלמה וזה אומר שאני באמת רציני בענין הזה.
אין לי ברירה ואני חייב להודות בכך, גם במחיר הבושה מפני עצמי. יש לי בעיה עם פורנו ואוננות, ואני לא מתבייש לטפל בזה.
|
