מה לספר לאשתי?

חברים יקרים, אני אתייחס כאן לשאלה "האם לספר" (שאלה רחבה מאוד) אלא "מה לספר", דהיינו שזה מופנה לאלו שנשותיהם כבר יודעות מההתמכרות ובאופן כללי יודעות על תהליך הגמילה, וכאן ישנה שאלה אחרת לחלוטין מאשר השאלה הראשונית. למשל אצלי, אשתי תפסה אותי לפני שנים כך שאת הבעיה היא יודעת ומכירה מקרוב, גם על ההחלמה אני מספר לה ומשתדל לשתף אותה, אבל לאחרונה נראה לי שעברתי את הגבול ואני משתף יותר מידי (אולי מתוך רצון לכפר על כל השנים של ההסתרה(.

יום אחד חזרתי מהמפגש של הקבוצה וסיפרתי לאשתי כמה סיפורים "נפלאים" שסופרו שם בין החברים. רק אחר כך הבנתי שזאת היתה טעות איומה כיון שזה הפחיד אותה עד עמקי נשמתה וגרם לה לכל מיני מחשבות על התכנית והקבוצה והמפגשים האלו. כמה חברים סיפרו על ההיסטוריה המפוארת שלהם וכמובן שהדמיון שלה התחיל לעבוד והיא שאלה את עצמה (בצדק גמור) כמה מתוך אותם דברים שהחברים האחרים עושים - גם בעלה עשה... חבר אחר סיפר שהוא נפל אחרי תקופה ארוכה מאוד של נקיות, מה שהביא אותה לשאלה האם היא יכולה לסמוך על בעלה. וכן הלאה וכן הלאה.

זה היה השיעור הראשון שלי לכך שלא הכל מספרים. יש דברים שצריכים לחלוק עם האישה ויש דברים שצריך לחלוק עם הספונסר או החברים בקבוצה ובפורום.

חבר נוסף סיפר לי שאשתו נכנסה לפורום וזיהתה את שם המשתמש שלו, מה שכמובן גרם לבלאגן לא קטן ותחושות גועל מצידה כאשר היא קראה את הדברים כאן בפורום, וזה כבר היה עבורי אזעקת אמת לכך שהגיע הזמן שאתן את הדעת על הנושא הזה לפני שגם אצלי יש בלאגן שיהיה קשה לתקן. חשבתי על זה קצת, ועלה לי בראש דימוי שנראה לי די מתאים לפורום שלנו, דיברתי על זה עם אשתי וראיתי שהיא באמת מקבלת את הדברים, אז החלטתי לשתף גם אותכם במחשבות שלי.

הפורום הזה הוא כמו מקווה גברים. הוא מטהר אותנו אבל הוא מסריח וזה לא המקום ולא הענין של אף אישה להכנס לשם. כן, אשתי יודעת שני הולך למקווה גברים ובאופן כללי מאוד גם יודעת קצת על התנאים הסניטריים שם, אבל היא לא חושבת שזה ענין שלה לבוא לביקורת מקוואות כדי להיגעל. היא לא צריכה לראות אותי ערום ביחד עם גברים נוספים, לא צריכה לראות את הלכלוך על הרצפה וגם לא צריכה לדעת את כל הפרטים והחילוקים בין כל מקווה, באיזה יש הפרדה במקלחות ובאיזה לא וכן הלאה. היא צריכה לדעת רק שזה מטהר אותי ושעבורי - בתור גבר - זאת הדרך לעשות את מה שאני צריך לעשות.

הפורום שלנו לא שונה. אישה שתכנס לשם תקבל הלם מוחלט, אבל היא לא צריכה להיכנס לשם בכלל. זה המקום בו אני מטהר את עצמי ועובד על ההחלמה שלי, אבל ברור שמקום שבו כל כך הרבה אנשים (גברים) עובדים על ההחלמה - הוא לא מקום נעים לאניני טעם ובודאי לא לנשים. אין לאשתי מה לחפש שם. זה לא שאני מסתיר ממנה משהו, אלא שהכניסה לשם היא לא לטובתה.

אז דיברתי עם אשתי, הסברתי לה שאת הדברים המהותיים אני מספר לה ומשתף אותה בהחלמה שלי, אבל הפרטים לא שייכים אליה, והיא פשוט לא צריכה לדעת אותם (כן, בדיוק כמו שהיא לא באה למקווה שלי), והיא הבינה את זה יופי. ואותו דבר עם ההיסטוריה המפוארת שלי ועם הסיפורים שאני שומע בקבוצה. אין שום סיבה לכך שהיא תדע כל פרט או כל סיפור כי זה פשוט לא יעשה לאף אחד מאיתנו טוב, לא להחלמה שלי וגם לא לחיים שלה. אז היא יודעת באופן כללי מה עובר עליי ומה עם מה אני מתמודד, והיא יודעת שהדיונים בפורום הם לא על פוליטיקה או על מזג האוויר וגם לא על מצב החסה בשטחים, אבל היא לא נכנסת לשם כי זה יפגע בה.

ויש עוד נקודה, חשובה לא פחות. בפורום אנחנו לומדים להיפתח, אנחנו לומדים להתחיל להיות כנים עם אחרים, אבל כל זה הוא רק "ניסוי כלים". אנחנו לומדים כאן להפתח עם אחרים כדי שבסוף נדע להיות פתוחים עם עצמנו, עם אלוקים ועם האישה. אז נכון שאישה יכולה להיפגע מכך שהחברים בפורום מקבלים כעת יותר רגשות ומידע מאשר מה שהיא מקבלת (בנושא הזה), אבל בסופו של דבר הכל זה עבורה.

זלמן הוא מנהל הפורום שלנו ומנחה קבוצת 12 צעדים טלפונית. ניתן לקרוא את סיפורו האישי