בחירה חפשית וההתמכרות לתאווה

החבר 'גבריאל' שאל בפורום:

יש שאלה שמעסיקה אותי כל הזמן והיא שאלת הבחירה החופשית. אני יודע שיצרו של האדם מתגבר בכל יום ואלמלי הקב"ה עוזרו לא יכול היה לנצחו. אני מתפלל אל ה' ומנסה כל הזמן להתרחק מהסתכלות אסורה מכל דבר שמזכיר את החטא וב"ה מצליח לשמור על העיניים שלי בצורה די טובה.

אבל אני לא מבין, האם נעלמה ממני הבחירה החופשית ואני זקוק לנהמא דכיסופא , לעזרה בלתי פוסקת במאבק הזה, אינני מסוגל לגמרי להתמודד ולנצח את היצר? האם לא אוכל לעולם לנצח לגמרי את היצר ולהכניע אותו לחלוטין, לא מתוך רצון לקחת סיכונים ולהתקרב לעבירות ,אני שואל את זה מתוך כאב, האם מי שטעם מן החטא נגזר עליו להישאר מכור לתמיד ואין לו יותר בחירה חופשית בכלל אלא תמיד הוא חייב לבקש את עזרתו של הקב"ה? האם באמת איבדתי את הבחירה החופשית שלי בנושא הזה?

זלמן הגיב:

הנושא שאתה כותב עליו הוא עמוק וחוזר על עצמו שוב ושוב, כפי שכתב הרמב"ם בעצמו על נושא הבחירה החופשית שזה "עמוקה מארץ מידה ורחבה מיני ים".

ובכן, ראשית כל, כפי שאתה מציין, הדברים האלו נאמרו כבר על ידי הגמרא, וכפי שאתה מצטט את "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". אז מה בעצם אנחנו אומרים כאן? בדיוק מה שהשיטה של הצעדים אומרת! שהיצר מתגבר עליי בכל יום, ובלי עזרה של הקב"ה אני בטוח נופל. וזה עוד לפני שדיברנו על התמכרות, אלא על עצם התאווה לחטא... אוקיי, איך זה בדיוק מסתדר עם הענין של בחירה חפשית? הרי על המשפט הזה בלבד אפשר לשאול את כל השאלות שלך בדיוק נמרץ. הנה אתה כותב: "האם לא אוכל לעולם לנצח לגמרי את היצר ולהכניע אותו לחלוטין? האם מי שטעם מן החטא נגזר עליו להישאר מכור לתמיד ואין לו יותר בחירה חופשית בכלל אלא תמיד הוא חייב לבקש את עזרתו של הקב"ה?", והרי השאלה הזאת מתאימה בדיוק נמרץ לגמרא שהבאת בעצמך. לפי הגמרא התשובה לשאלה שלך היא שלילית, כי אי אפשר לנצח את היצר לחלוטין ותמיד חייבים את העזרה של הקב"ה.

יחד עם זה, אני לא רואה כאן שום סתירה לענין של בחירה חפשית. לדעתי הדברים הולכים מצוין ביחד ומתאימים לדרך התורה באופן מוחלט.

ראה, אדם שנפגע בתאונה, האם נלקחה ממנה הבחירה החופשית לגבי חלק מקיום התורה ומצוות? אני מניח שבמידה מסויימת כן. למרות זאת, זה לא מטריד אף אחד כי אנחנו מבינים שהקב"ה מנהל את העולם בדרכים שלו, ויש אנשים שנפגעו באופן מסויים שלא יכולים לקיים מצוות מסויימות וזה איך שהקב"ה מנהל את העולם. ומה לגבי פגיעה נפשית? אדם שעבר מלחמה ולקה בהלם קרב וכתוצאה מכך השתבשה עליו דעתו מעט ובמשך תקופה הוא לא קיים מצוות מסויימות, האם ניטלה ממנו הבחירה החפשית? אני מניח שבמידה מסויימת כן. אבל גם כאן זה לא מפריע לנו להאמין שישנה בחירה חפשית בעולם שלנו. אלא שבמקרה שלנו זה שונה כי אנחנו מרגישים שהמחלה היא החטא עצמו... אוקיי, עוד נחזור לכך.

לעומת שני המקרים הראשונים, מה קורה כאשר אדם נפגע בתאונה בגלל שהוא עצמו התרשל ונסע כשהוא שיכור או עייף? ברור שיש דין ויש דיין, והעובדה שהיתה כאן "תאונה" לא פוטרת אותו לגמרי. נכון שלא ידונו אותו כרוצח אבל הורג נפש בשגגה זה גם משהו לא פשוט בכלל. ומה אם אדם נפגע בתאונה שלא באשמתו אבל לאחר מכן לא עשה דבר כדי לטפל בעצמו וכתוצאה מהרשלנות הוא לא יכול לקיים מצוות או לחילופין הוא פוגע בסביבתו? ברור שלא יפרגנו לו יותר מידי ואחרי תקופה מסויימת יגידו לו: עם כל הכבוד וההבנה למצבך הקשה, לך לטיפול! אם אתה לא הולך לטיפול - אתה תשלם ביוקר על מעשיך.

אז במקרה שלנו זה די דומה. ישנם כאלו מאיתנו שנפלו להתמכרות ברשלנות ואז בודאי שיש לנו אחריות גמורה לתקן את מה שקילקלנו, אבל גם מי שנפל להתמכרות שלא באשמתו (התעללות מינית בילדותו, אדם שלא ידע שהדבר אסור קודם חזרה בתשובה וכיוצא בזה), הרי בשורה התחתונה ברגע שאנחנו יודעים שמדובר במחלה, יש לנו אחריות לטפל בה ולהחלים, ואם איננו עושים כך - אנחנו פושעים. ועל זה בדיוק ישנה בחירה חופשית. כל אחד מאיתנו שנמצא כאן יש לו בחירה חופשית כל הזמן האם לדבוק בדרך ההחלמה למרות הקושי (לא שונה מאשר אדם שצריך פיזותרפיה כדי שיוכל ללכת על רגליו ואז יוכל להתפלל במנין), או שאנחנו מוותרים לעצמנו ואז ממשיכים ליפול. אם אנחנו עובדים בדרך ההחלמה - אזי ברור שבבחירה החופשית בחרנו בטוב. אם לא עשינו כלום כדי לצאת מהמצב - בחרנו ברע. זאת בחירה חופשית לגמרי. נכון שהבחירה הזאת הרבה יותר קשה מאשר לאדם שלא התמכר, אבל הבחירה נותרה בידינו.

אגב, אתה שואל האם אפשר להכניע את היצר לחלוטין. לטעמי, אם היה מי שיכול להכניע את היצר לחלוטין - הוא זה שאיבד את הבחירה החופשית...

זלמן הוא מנהל הפורום שלנו ומנחה קבוצת 12 צעדים טלפונית. ניתן לקרוא את סיפורו האישי