האם לספר לאשתי?

החבר 'גבריאל' כתב בפורום

שאלה חשובה ואישית.

מעולם לא שוחחתי עם אשתי בנושא, למזלי ,היא אף פעם לא תפסה אותי על חם כל ה17 שנים שאנו נשואים למרות שאני חושב שהיא ידעה מכך שהוצאתי ז"ל ולא רצתה להביך אותי. היום נאלצתי להפסיק את ההשתתפות שלי במפגש הטלפוני כי היא חזרה הביתה.

משתי סיבות חשבתי לא לספר לה לעולם, ראשית יש בי בושה עמוקה ומעולם לא סיפרתי על הנושא לאף אחד ולא העזתי לשתף. פעם אחת שוחחתי עם רב אחרי שעשיתי מעשה חמור יותר והוא אמר לי דבר ראשון בשום פנים ואופן לא לספר לאשתי. הסיבה השניה היא שאני חושב למה בעצם להלחיץ אותה שהיא תדע שיש לי בעיה כזאת? אני זה שצריך להתמודד, זה לא קשור אליה בכלל.

למה כן לספר? החלטתי שאני לא רוצה ללכת יותר עם המשפחה לרחצה מעורבת, כבר אמרתי זאת בעבר ולא עמדתי בזה.

האם עלי לספר לאשתי שיש לי בעיה, היא בסופו של דבר החברה הכי טובה שלי בעולם ואוהבת אותי, אולי יום אחד היא תגלה ובדרך שלילית?

זלמן הגיב:

גבריאל שלום,

השאלה שלך היא קשה ואין עליה תשובה ברורה של כן ולא. יתכן שיש חברים שיחלקו עליי וזאת זכותם, אבל לי אין תשובה חותכת. לי אישית נחסכה השאלה כיון שאשתי תפסה אותי ומאז הכל היסטוריה. היא יודע המון על ההתמכרות, ונשארה רק השאלה כמה לספר, שזה כבר נושא אחר. אני בפירוש מרגיש שחרור אדיר וזה מקל מאוד על ההחלמה, כיון שכך אני לא צריך להסתיר ממנה שום דבר, אבל למרות הכל אני לא אומר שזה מה שצריך לעשות.

בהקדמה לספר הלבן נכתב כך:

מילת אזהרה

אנו מציעים שמצטרפים חדשים ל"מכורים למין ולתאווה אנונימיים" לא יגלו את עברם המיני לבן או בת-הזוג או לבן משפחה שעדיין אינו יודע על כך, בלי שיקולי זהירות ותקופה של הימנעות מינית, ואפילו אז, רק אחרי שיחה עם מאמן מ- SA או עם הקבוצה. אופייני שכאשר נכנסים לתוכנית, אנחנו רוצים לשתף בהתרגשות את אלה הקרובים לנו ביותר ולספר להם מיד. חשיפה כזו עלולה לפגוע במשפחה שלנו או באחרים, ויש לשמור אותה לקבוצה שאנחנו חלק ממנה עד שנקבל הנחיה נבונה. כמובן, אם יש סיכוי כלשהו שסיכנו אחרים, ננקוט מיד צעדים כדי לנסות ולתקן זאת.

דברים מעטים עלולים להזיק לאפשרות של ריפוי, כמו וידוי מוקדם מדי בפני האישה, הבעל או המשפחה שבה הופרו קשרים מקודשים ואמון. בלי כוונה, וידויים כאלה יכולים להיות ניסיונות מצדנו להיפטר מהאשמה שלנו, לחזור לעשות רושם טוב, או שוב להפגין כוח רצון. מומלץ להיזהר מאוד בעניין הזה. בקשת הסליחה מהמשפחה חייב להתחיל במפוכחות מינית ושינוי הגישה וההתנהגות על בסיס יום-יומי. אחר כך, כשאנחנו מתקדמים בהחלמה, נמצא איך לגשת ישירות ולבקש סליחה. עזרה מהמאמן ומהקבוצה חיונית כאן. תמיד יש דרך, אם אנחנו באמת רוצים לתקן את הדברים.

עד כאן מהספר הלבן.

אז כאן אני צריך לשאול את עצמי בכנות גדולה את השאלה הראשונה: מדוע אני רוצה לספר לה? האם זה בגלל שאני מרגיש "נקי" (הרגשה מטעה מאוד בתחילת ההחלמה) ורוצה סוף סוף לספר לה על הנצחון הגדול שלי, או שזה באמת משהו שיעזור לי בהחלמה? אנחנו הרי רוצים להתחיל חיים חדשים ונקיים, וברור שאי אפשר להתחיל חיים כאלו על ידי זה שנפגע במישהו אחר, אז אני צריך לברר עם עצמי את נקודת הפגיעה באשתי. לאידך, האם הסיבה בגללה אני לא רוצה לספר לה היא בגלל שאני מתבייש מעצמי ומפחד לשתף אותה בסודות האפלים שלי או שזה באמת נטו כדי להגן עליה? יש כאן המון אגו מעורב, ולכן צריך להיות מאוד זהירים.

אוקיי, ישנה נקודה טכנית שלפעמים כמעט בלתי אפשרי להתחיל את ההחלמה בלי שהאישה תדע שאני עושה משהו כעת, כיון שצריך להקדיש לכך הרבה זמן. אז יש חברים שאימצו דרך ביניים (מותר לשנות מפני השלום) בה הם מספרים לאישה שיש להם קשיים עם שמירת העיניים והם מצטרפים לחבורה שמתחזקת ביחד בנושא. זה לא רחוק ממה שאנחנו עושים במילא.

כשתעבור תקופה מספיק ארוכה שבה אדם עובד על עצמו באמת ומשתנה מהשורש, האישה לא יכולה שלא לשים לב לשינוי לטובה שעבר על בעלה, ואז במילא ניתן לחשוב על צעד נוסף. כל החברים כאן שעובדים בצעדים ונשותיהם יודעות, יכולים לספר על התגובות המדהימות שמגיעות מהן, כאשר הן רואות מול עיניהן איך אנחנו משתנים לטובה, דואגים להן, פתוחים אליהן ועוד.

כן, מגיע גם שלב שצריך לכפר על מה שעשיתי לאישתי, וזה גם צעד לא קל, אבל כל זה רק אחרי תקופה אמיתית של עבודה ונקיות.

זלמן הוא מנהל הפורום שלנו ומנחה קבוצת 12 צעדים טלפונית. ניתן לקרוא את סיפורו האישי בלחיצה כאן.

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן