התמכרות לכל החיים?

החבר 'נתן' כתב בפורום

מה שקשה לי זה המחשבה שהמצב שלנו הוא כמו מישהו שעבר תאונת דרכים.

אני אומר לעצמי סך הכל מדובר בפעולה שהיא תוצאה של 'הבחירה' שלי - אני בחרתי לחטוא, מדוע יש כאן משהו בלתי הפיך. יתר על כן, מדוע זה לא הפיך באופן כה טוטאלי.

אני מסכים שאני צריך טיפול ועזרה - אבל למה שאחרי הטיפול אני לא אוכל לשתות אפילו את 'הלגימה הראשונה'? למה החותמת 'מכור' חייבת להישאר איתי לאורך כל חיי.

אי אפשר שעוד חמש שנים נניח, הכל יהיה מאחרי.

נראה לי שמאחרי התקווה הזו יש גם תקווה נוספת - למחוק את כל המאבק הזה, שהרי יש בו משהו נוראי, שנראה לי נמוך ומגעיל - כיצד 'אני' יכול להיאבק בתאווה כל חיי? האם אין לחיי תכלית עמוקה יותר מאשר מאבק בפורנו? משהו קצת יותר משמעותי - לעזור לאנשים, להיות איש משפחה נאמן ומסור?

זלמן הגיב:

נתן שלום,

אתה כותב שלוש נקודות מאוד חשובות:

א. ההתמכרות היא באשמתנו.

ב. זה לכל החיים.

ג. זה מגעיל אותך.

טוב, בא ננסה לפרק קצת את השאלות האלו ולראות מה באמת קורה כאן, וביחד ננסה לראות מה עובר עלינו ואיך מתמודדים נכון ככל האפשר.

אתה טוען שההתמכרות היא באשמתנו, ואני מטיל ספק רב בקביעה הזאת. אני התמכרתי בגיל 11 בערך, מבלי לדעת שאני עושה שום דבר אסור, לא בגלל חברים רעים ולא בגלל פרסומת לא צנועה, אלא פשוט מתוך דחף פנימי עצמי. איך ידעתי מה לעשות אם זה לא היה מוטבע בי במוח מהרגע שנולדתי? האם חיות הולכות לקורס חתנים כדי שילמדו אותם איך לקיים יחסי מין? לא נראה לי. אני גם בספק האם אדם וחווה היו צריכים סרטון הדרכה ביוטיוב כדי לדעת איך להביא ילדים לעולם. הדחף הוא פנימי ועצמי וההתמכרות היא משהו שהגיע מבפנים. נכון שכל אחד מוצא את הנקודות דרכן התאווה התפרצה ואז מאשים את עצמו שהוא נפל, אבל בתכל'ס התאווה עצמה לא שייכת בכלל לכך, אלא היתה כאן עוד לפנינו.

וגם אם נאמר שזה בגללנו, עדיין זה לא מעלה ולא מוריד. אדם עובר תאונת דרכים כי נהג בעייפות רבה, זה לא אומר שהוא לא פצוע כעת וזקוק לטיפול. יתכן שהוא יקבל עונש בעולם הזה או בעולם הבא, אבל בתכל'ס לענין הבחירה החפשית זה לא משנה. כעת הוא פצוע ולכן לא יכול להתפלל במנין, ברור שניטלה ממנו במידה מסויימת הבחירה החופשית, למרות שהוא זה שהביא את עצמו למצב הזה. אז בא נאמר שאני הבאתי את עצמי למצב של מכור למין, האם זה משנה את העובדה שכעת אני חולה? לדעתי לא.

אתה אומר שזה קשה לך להבין שזה לכל החיים, וגם כאן אני שואל מה זה שונה מאדם שאיבד רגל ל"ע במלחמה? הוא גם יכול לחשוב שאולי יום אחד תגדל לו רגל חדשה, אבל לאן המחשבות האלו יובילו אותו? עדיף במקום זה שישקיע בפרוטזה שתתן לו את התחליף הכי טוב לרגל שהיתה לו, במקום לשקוע ברחמים עצמיים ולנסות לדמיין עתיד אחר.

אבל יש כאן משהו הרבה יותר עמוק, ולכן הוא מתקשר לנקודה השלישית שלך. בעצם אין לך כח להילחם, אז אתה אומר את זה בכמה אופנים שונים, אבל בשורה התחתונה אתה אומר: כבד עליי הנושא הזה. אתה אומר מצד אחד שאתה מוכן להילחם אבל רק לתקופה קצרה, או שאתה אומר שזה מגעיל אותך, אבל בעיקרון מה שאתה אומר זה שאין לך חשק להילחם ואתה רוצה ליהנות קצת מהעולם (אולי מידי פעם לשטוף את העיניים, אולי מידי פעם איזה הצצה קטנה לאיזה סרטון מגרה). טוב, יש אנשים שיכולים, אבל אני לא. אני לא מאשים אף אחד בזה אבל יודע שזאת עובדה. אני יכול לשתות קצת אלכוהול אבל האלכוהוליסט לא יכול. יש אנשים שיכולים להסתדר עם "קצת תאווה" אבל אני לא.

אבל אתה יודע מה, יש לי רעיון בשבילך. במקום להיות כל החיים שקוע במאבק עם התאווה (שזה גם קשה וגם מגעיל) יש לי משהו אחר לגמרי עבורך שאולי יתאים. מה דעתך להיות שקוע כל החיים ברוחניות נטו? אני לא מתכוון שתפסיק ללכת לעבודה, אלא שתחיה עם הקב"ה כל רגע בחיים ותתן לו את כל ההחלטות החשובות. נראה לי שזה דוקא משהו שהיה מתאים לך לפי השאלה שלך. אתה מחפש משמעות לחיים - כאן בודאי יש משמעות. אתה מחפש לא להתעסק עם התאווה - כאן לא תתעסק עם התאווה. אתה מחפש דרך להפסיק להילחם - כאן בודאי לא תילחם. כל מה שאתה צריך זה 12 צעדים יחסית פשוטים, בהם אתה מתחיל לחיות חיים רוחניים לגמרי, ויש כאן הבטחה: אם אתה עושה את הצעדים האלו - אתה משוחרר מהתאווה.

מה דעתך?

זלמן הוא מנהל הפורום שלנו ומנחה קבוצת 12 צעדים טלפונית. ניתן לקרוא את סיפורו האישי בלחיצה כאן.

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן