מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
. | ||
|
||
כל אחד יכול לעשות מעשה דוב כותב: ידידי, כתבת ש"משהו חייב להשתנות". אני מניח שאתה נוקט בפעולות שונות, שמביאות את הצעדים לידי ביטוי בחיי היומיום שלך. אני יודע שבשבילי, זה מה שעובד. האם 12 הצעדים הם רק רעיונות שאותם אתה מקבל בלבך פנימה? או שהם פעולות שאתה מבצע בפועל, כדי להפוך אותן לממשיות? בוא ניקח כדוגמה את התאווה. כולנו נזקקנו בסופו של דבר לאיזושהי פעולה, לעשייה, על מנת להגשים את התאווה שלנו. פנטזיות בלבד אף פעם לא הספיקו לנו, בסופו של דבר, נכון? בהתחשב בעובדה הפשוטה הזאת, איך זה שכולנו, עד האחרון, מצפים להחלים רק באמצעות רצון, חזק ככל שיהיה? "לא לפעול על התאווה" לא נחשב כפעולה, אז איך זה יכול לעשות משהו חיובי ולשנות אותנו? אילו קבלה של מצוות השם בלבנו הייתה באמת מספיקה בשביל השם, אז אברהם לא היה חייב לסחוב את יצחק כל הדרך במעלה ההר, ולהושיט יד לסכין, נכון? הרי השם ידע שהוא יעשה את מה שיתבקש לעשות. והדת שלנו הייתה נראית דומה בהרבה לנצרות, שם מנוחה בשבת היא רעיון נהדר, אהבה ושירות אלוהיהם הם רגש כנה, ושמירת כשרות, סוכה ומילה הם לא באמת הכרח. זוהי לא דרכנו. נכון שהחלמה היא עניין של עבודה פנימית, אבל התכנית הזאת היא תכנית של פעולה, ובאמצעותה, עקרונות רוחניים פשוטים הופכים נגישים לכל אחד – מפני שמתרגמים אותם לפעולה פשוטה. וכל אחד יכול לעשות מעשה. לכן זה יכול לעבוד בשביל כל אחד, אפילו בשביל מכורים לתאווה כמוני, בעזרת השם. בדומה לזה, אורך תקופת הניקיון לא "מוכיח" דבר, למעשה. אני חושב שהדבר הכי קרוב ל"הוכחה" לכך שאדם קיבל באמת, בעומק לבו, את הרעיונות האלה, הוא שהוא מוקיר תודה על כך שהוא נקי היום. והדרך היחידה להגיע לזה, היא לבצע את הצעדים.
הכניעה לנחש מאת: אדם יסודו עם ישראל מתלוננים במדבר על ה"לחם הקלוקל", הם אינם מכירים טובה לקב"ה שמגן עליהם בענני כבוד, מפרנס אותם בלי שיטרחו, מכבס את בגדיהם ע"י העננים, “שמלתך לא בלתה ורגליך לא בצקה" ועוד טובות רבות. הקב"ה שולח את הנחשים השרפים, אלו נחשים שאין להם תרופה. הם נושכים והורגים בעם ישראל. העונש הוא מידה כנגד מידה, יבא מי שמרגיש בכל סוגי האוכל טעם עפר ויפרע ממי שמרגישים בסוג אוכל אחד (המן) את כל הטעמים. זה עונש על כפיות טובה נוראה של עם ישראל. ומה התרופה? משה מצווה לעשות נחש נחושת "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" חז"ל אומרים: "וכי נחש ממית או נחש מחיה?! אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקין". "כניעה" מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, אבל למה להסתכל על הנחש? אם רוצים משהו כדי להרים את הראש כלפי מעלה ולהיכנע לקב"ה, אפשר לחפש אובייקטים טובים יותר, אולי לשים ספר תורה גבוה גבוה שכולם יראו אותו. כאן טמון סוד הכניעה. הכניעה גם מול הנחש! הנחש הוא סמל התאווה, זוהמת הנחש היא מקור תאוות עריות מאז ומעולם. התרופה היא להיכנע לקב"ה מול התאווה. לדעת שגם היא מהקב"ה, למסור גם אותה אליו. במסירת התאווה אליו נמצאת התרופה! גם לרוע ולתאווה יש מטרה, הקב"ה לא מביא לנו אותם כדי שנכשל, המטרה היא בכדי שנכנע אליו ונדע שהכול ממנו. כל זמן שלא נכניע את עצמנו, נהיה מלאים בטינות ובכעסים על הכול. האוכל, השתייה, הפרנסה וכו' גם על הדברים הטובים. ברגע שנכנע, נלמד להודות על מה שטוב, ונבין שגם הדברים שנראים רעים אינם כך בעצם, הם תלויים רק בהסתכלות שלנו. |
||
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה