מתן תורה -  הרב משה ארז דורון

מתקרבים לסוף הספירה, עוד מעט מתן תורה.

ריבונו של עולם, אני לא רוצה לקבל אותה כמו "עוד איזה משהו בחיים", כמו עול או הרגל, חובה יבשה או מסורת ריקה. אני רוצה לקבל אותה כמו שכלה מקבלת חתן שאין בעולם כדוגמתו, שהשתוקקה שנים לחופתו. אני רוצה לקרוא מכתב אהבה בכל מילה מתורתו.

אבל בשביל לעמוד כמו כלה מצפה לרגלי ההר, צריך להסכים להגיע למדבר.

מכל המקומות שבעולם קיבלנו את התורה דווקא במדבר. במקום ריק ושומם, "מקום נחש, שרף ועקרב וצימאון", שבו שולטים בכל תוקפם כל כוחות הרוע והטומאה.

למה זה חייב לקרות דווקא שם?

"קודם שזוכין לאיזה התגלות בתורה ועבודה, שזהו בחינת קבלת התורה. צריכין שיהיו מקודם כמה בלבולים וספקות ומניעות רבות ותאוות וטרדות. וזהו בחינת קבלת התורה במדבר דווקא" (ליקוטי הלכות, גביית חוב מהיתומים ג' אות ח' ט')

אין דרך להגיע לטוב רק אחרי שפוגשים ומואסים ברע.

אין דרך להגיע להר הירוק, ליום חופת עולם, רק דרך המדבר הנורא.

"עשיתי כבר דרך"! "עשיתי עם עצמי עבודה"! אני מסביר לעצמי. "בכיתי, קיוויתי, עשיתי". כל כך רציתי להאמין כבר שהכל מאחורי.

רציתי להגיע אל האור ומצאתי את עצמי בחושך.

רציתי להיות זך וטהור וגיליתי את כל מומי.

רציתי את כל הצבעים וקיבלתי ים של אפור.

דמיינתי את עצמי מגיע לסוף ממקום מכובד, מיוחד, גדול, מפואר.

ובאתי אל ימים מנותקים. אופקים ריקים. מצאתי בתוכי מדבר שלא נגמר.

אני כועס. אני לא מסכים לגלות את עצמי במערומי.

והכעס מזמין אלי שוב קולות רעים מהעבר:

שום דבר אמיתי לא מחכה מעבר לאופק, שום גאולה לא תבוא מחר. "עזבני כוחי. ליבי סחרחר". כל הטוב שהיה, לעולם כבר חלף ועבר. בשביל מה אני צריך להילחם? לאן אני בכלל הולך? אולי בעצם הכל היה מיותר? תמיד הייתי ותמיד אשאר לבד, "נוכרי הייתי לבני אימי, לאחי מוזר".

אולי אני אחזור למצרים? לכל הנעים והמוכר?

אבל קול קדוש מתעורר בי. ואני מקשיב לו ונזכר:

אני לא זה שקובע את הדרך. אני לא יודע דבר.

אני אפסיק לשקר לעצמי שכבר הגעתי. שאני מושלם ומואר.

אני אסכים להודות שאחרי הכל אני עדיין בעומק המדבר.

ואין לי שום דרך לצאת, שום מוצא, שום עצה.

רק מודה ועוזב ירוחם. מודה ונכנע ישוחרר.

"אֶשָּׂא עֵינַי לְמֵרָחוֹק, אֲחַפֵּשׂ וַאֲבַקֵּשׁ אַיֵּה אֵפוֹא הוּא, "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", אַיֵּה הָעֵצָה וְהַתַּחְבּוּלָה שֶׁאֶזְכֶּה לְמָצְאוֹ וּלְהַכִּירוֹ" (ליקוטי תפילות חלק שני תפילה י"ב)

אני מודה שהשם רחוק, אני מודה שאורו ניסתר.

אני מודה שאני מנותק ואז נהיה מחובר.

"כי במדבר דווקא, שהוא מקומות החיצונים, כשמבקשין ומחפשין שם אחר כבודו יתברך, אז דווקא שם זוכין לקבל התורה" (ליקוטי הלכות, גביית חוב מהיתומים ג' אות ח' ט').

"זכרתי לך חסד נעורייך. לכתך אחרי במדבר".

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן