אולי השיטה היא להוריד את המינון?

החבר 'משוש חיי' כתב בפורום:

לשבור את היצר לגמרי איננו יכולים. זה פשוט לא הגיוני ואולי גם משמיים לא מצפים מאתנו לעשות מעשים כל כך נחפזים...שמעתי מרב צדיק וירא שמיים אמיתי דבר חכם כאשר הייתי במצבי התרסקות. הוא אמר לי שהפתרון הוא להוריד את המינון באופן הדרגתי ולמצוא ריגושים אחרים.

אנחנו לא מכורים לסמים כמו אופיום, מורפיום ואחרים שמשפיעים לנו על המוח אם נרצה או לא. אנחנו מכורים לתענוג שמתלווה להתמכרות למין בגלל הריגוש שבדבר.

ריגוש ותענוג תמיד ניתן לשנות. אני אומר, בואו נמצא ריגושים אחרים.

זלמן הגיב:

ידידי היקר.

אני פתוח לשמוע את כולם ושמח לשמוע על עוד שיטות, אבל יש לי כלל אחד פשוט:

כדי שאאמין בשיטה מסויימת, אני לא רוצה להשתכנע כמה היא הגיונית וכמה רבנים גדולים אמרו שהיא מוצלחת, אלא רוצה לראות הוכחות. אם יש אנשים שהלכו בשיטה ואומרים: כך עשינו והצלחנו - אני בפנים. לא משנה לי אם זה לא הגיוני ולא אכפת לי כלום. לעומת זאת אם יש שיטה הכי הגיונית בעולם אבל אף אחד לא הצליח לעבוד בה - אני מתרחק ממנה כמו מאש.

בשיטה שבה אנחנו הולכים בקבוצה - יש מליונים שניסו והצליחו, ורק לכן אני כאן וממשיך לכתוב איתך, במקום להיות במקומות אחרים מאוד רחוקים. אם אתה אומר שניסית את השיטה השניה והצלחת - אני מוכן לשמוע. אבל אם זה רק תיאוריה - אז ברשותך ידידי, אני מעדיף להמשיך לעבוד בשיטה שיש עליה קבלות שהיא מצליחה.

לא מעניין אותי ההגיון מאחרי הדברים ולא אכפת לי איך זה עובד. אכפת לי רק שזה עובד בפועל.

ועוד דבר: ההתמכרות שלי יותר חזקה מאשר התמכרות לסמים. גם ההתמכרות שלי וגם ההתמכרות לסמים משחררים בדיוק את אותם חומרים במוח, אבל אצלי אין צורך לעשות שום פעולה, אני יכול להתאוות בתוך הראש שלי בתוך שניה, בלי צורך אפילו לגשת למחשב ולפתוח את האינטרנט. ככה בהחלטה של חלקיק שניה אני מתחיל את הסימום שלי, וברגע שהוא מתחיל - אין לי שום דרך להפסיק אותו.

אז נכון שבתיאוריה זה מאוד יפה להגיד שאני צריך ריגושים אחרים, אבל בחיים המציאותיים שלי, המילה היחידה בה אני יכול לתאר את השיטה הזאת היא: קדחת.

עשרים שנה אני מנסה לעשות את מה שאתה אומר לי, וכל פעם מה שקורה זה שהמינון רק עולה והנפילות רק מחמירות, אז תן לי סיבה בעולם להמשיך בשיטה הזאת. קח כל אחד כאן בפורום שהגיע וטען "אני לא מכור" ותשאל אותו מה הוא עשה ואיך זה נגמר. למה ללכת רחוק? דבר עם "נועם ה'" פותח הפוסט שלנו, ותשאל אותו מה הוא אמר לפני חודש ולפני חודשיים. הוא אמר את מה שאתה אומר: אני לא מכור אלא רק צריך ריגושים. אם אמצא את הריגושים במקום הנכון ואצליח להוריד את המינון - הכל יהיה בסדר. יופי, עברה עליו חצי שנה של שקט תעשייתי שהתפוצץ לו בפנים עמוק וכואב.

הוא לא היחיד. אני עברתי את אותו דבר, "עובד" עבר את אותו דבר וכמעט כל אחד כאן עבר את אותו דבר. אנחנו מגיעים לפורום, חושבים שגילינו את אמריקה ואם רק נתחיל לספור תשעים יום ולמצוא ריגוש בחיים - הכל יהיה בסדר. אבל אחרי תקופה אנחנו מגלים ששום דבר לא בסדר. אנחנו מגלים שכמה שאנחנו מורידים את המינון, זה בדיוק כמו לצום. אני צם יום ואז מסתער על האוכל ובולע כאילו לא אכלתי יומיים. ואם הצלחתי לצום יומיים - אני אוכל כאילו צמתי חמישה ימים. אז בסופו של יום לא רק שאני לא מרזה כאשר אני צם, אלא אני משמין במהירות מטורפת. וזה בערך מה שעובר עלינו כאשר אנחנו מנסים "להוריד את המינון"... כל פעם שאנחנו מרעיבים את התאווה - היא רק מתפרצת יותר.

כן, אני יודע, עכשיו תספר לי על "מרעיבו שבע". יופי, כל הכבוד, אתה מוזמן לנסות את זה. אני יודע שזה נכון במאה אחוז, אבל לא אצלי, כי אני חולה. התורה לא דיברה על חולים, היא דיברה על אנשים עם יצר הרע. אני לא כאן בגלל היצר הרע, אני כאן בגלל המחלה שלי, אז כל ה"מרעיבו שבע" הזה לא עובד עליי. כן, גם "משביעו" לא יצליח. בקיצור, מה שאני לא יעשה - אני תמיד אמצא את עצמי באותה נקודה שממנה ברחתי: מול התאווה עם הראש בתחתונים (וסליחה על הביטוי).

אז מה נותר לי? כלום! מה שאני לא יעשה - לא יעזור לי. אם אנסה להרעיב את עצמי - אפול בתאווה. אם אנסה לתת לעצמי קצת - אפול בתאווה. אם אתן לעצמי הרבה כדי להשקיט את התאווה - אפול בתאווה.

אין לי ברירה. אני חייב לפנות ליחיד שיכול לעזור לי במצב הדפוק שלי. לא נעים לפנות אליו, לא כיף לי הדרישות המוגזמות שלו (הוא רוצה לא פחות מאשר את כל החיים שלי), אבל אין לי ברירה. פניתי לאבא שבשמים, ובינתיים הוא מציל אותי כל יום "רק להיום".

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן