נפילה באמצע העבודה על הצעדים

ב AA אומרים שיש רק פעם אחת שהשתיה היתה חיובית, זאת הפעם שהביאה אותם לתכנית ולהחלמה. גם אצלנו זה אותו דבר, ויש רק נפילה אחת שהיא "חיובית", זאת הנפילה שהביאה אותי להתחיל לצעוד סוף סוף, לקבל אחריות על המעשים שלי ולהשקיע בחיים בריאים, שפויים ורוחניים. זה לא קל, אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, אבל זה בפירוש אפשרי.

אז יש כאלו שכאשר רק מתחילים לצעוד, בפעם הראשונה שהם נחשפו לשיטה, אחרי נפילה והתרסקות כואבת, הם מיד מבינים איך צועדים והנפילה הזאת היא הנפילה האחרונה שלהם. זה לא קשור לסוג ההתמכרות או לרמה שלה, וישנם סיפורים רבים (גם בספר הגדול) על מכורים כבדים ביותר שהיו מיואשים מהחיים עד כדי מחשבות אובדניות, וכאשר הם שמעו על התכנית, הם אימצו אותה בשתי ידיים וזה היה הסוף להתמכרות שלהם. אבל יש גם אחרים, יש הרבה שנחשפים לתכנית, מבינים שזה מתאים להם ואפילו מתחילים לצעוד, ובכל זאת ממשיכים ליפול בהתחלה. עבור אלה, הנפילות הם כואבות, מבלבלות ומייאשות. לא מובן מה בדיוק לא בסדר כאן, ולמה התכנית לא עובדת.

בשלב זה אני מבקש שלא להתייחס לשאלה מה היה לא בסדר, כיון שזוהי שאלה אינדבידואלית וכל אחד יענה עליה באופן שונה. יש מי שלא עשה את צעד אפס ויש מי שדילג על הצעד הראשון וכן הלאה. זהו נושא לפעמים אחרות, ונצטרך לתת עליו את הדעת ולהרחיב בהמשך. ברור גם שהדברים הבאים לא אמורים להיות תירוץ אפילו קלוש ודחוק לנפילה, וההסתכלות הנכונה והאמיתית על נפילה היא שזאת בכלל לא אופציה, זה מסוכן עבורי, ואני לא מוכן לשתות רעל אפילו אם זה נראה מאוד טעים, כי אני פשוט אמות. לא תודה, אני לא רוצה למות, ולא רוצה תאווה.

ובכל זאת, מה עושה מי שנפל? נראה לי שהדרך הנכונה להתסכל על זה היא כאשר אנחנו חושבים על המילה "צעדים". תינוק קטן זוחל מספר חודשים ואז מנסה לעשות את הצעד הראשון ולהתחיל ללכת בכוחות עצמו. אמנם ישנם תינוקות מוכשרים שקולטים את הקטע די בקלות ופשוט מתחילים ללכת כאילו מעולם לא זחלו, אבל ישנם רבים שזה לא פעולה כל כך פשוטה עבורם. הם נופלים וקמים, נופלים וקמים עד שלבסוף הם מצליחים ללכת בביטחה ולצעוד לאן שהם רוצים. האם אחרי הפעם הראשונה שהתינוק נופל הוא מתייאש וטוען שאין לו סיכוי ללכת? האם הוא חושב שהצעד הראשון שעשה היה בזבוז זמן כיון שבסוף נפל? ברור שלא. התינוק מבין בחושיו שכך הם החיים, מנסים לצעוד, לומדים קצת, נופלים, קמים ומנסים שוב עד שבסוף מצליחים.

וגם אצלנו זה אותו דבר. חבר מתחיל את הצעדים, עושה את הצעד הראשון ונופל. אני שומע חברים שטוענים שהם בזבזו את הזמן והראיה שזה לא עזר ולכן הם צריכים "להתחיל מההתחלה". אבל האמת היא שלמרות שהם מתחילים שוב מהצעד הראשון, הם בכל זאת לא מתחילים מההתחלה, כיון שהם כבר עשו את הצעד הזה פעם אחת וכעת קל יותר לצעוד את הצעד הראשון לקראת הצעד השני.

אבל חשוב לזכור נקודה נוספת. המבט הזה על הנפילות נכון כל זמן שאנחנו בעשיה ובעבודה אמיתית על עצמנו בכיוון של החלמה. לעומת זאת אם אני לא עושה כלום עם עצמי (חוץ מלספור את הימים), אזי כל נפילה היא נפילה, ולא רק שהיא מוחקת את כל מה שהיה קודם לכן, היא גם יכולה להוריד אותי עוד למטה לנקודות שפל שעדיין לא הגעתי אליהם. לא משנה באיזה שיטה או דרך אדם עובד על ההחלמה שלו, העיקר שיעשה משהו למען ההחלמה. אם אני עושה משהו ומתקדם - הנפילות לא יעצרו אותי, למרות הכאב הנורא שבהן. אבל אם אני לא עושה כלום ורק מחכה למישהו שיגיד לי את מילת הקסם שתפסיק את ההתמכרות שלי - הנפילות יכולות להחמיר אותה.

זלמן הוא מנהל הפורום שלנו ומנחה קבוצת 12 צעדים טלפונית. ניתן לקרוא את סיפורו האישי בלחיצה כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן